הצעת חוק ארוחה יומית לתלמיד (תיקון – ארוחת כריך יומית בבית ספר על-יסודי), התשפ"ג–2023

אדוני היושב-ראש, חברי וחברות כנסת נכבדים, צעקנו כל היום על המהפכה, התומכים והמתנגדים.

אנחנו צריכים להתעסק גם במדינה הזאת, אז אנא מכם, תעזבו רגע את כל הרגשות ואת כל הכעסים. הצעתי היא הצעה פשוטה. עיקר התיקון לחוק זה הוא להוסיף את הזכאות של תלמידים לארוחה יומית גם לנוער שלומד בבתי ספר על-יסודיים, נוער בסיכון. כמו שאתם שומעים – פשוט. יש חוק שבבית ספר יסודי שיש בו יום לימודים ארוך, מקבלים ארוחה; אני אבקש שגם בבתי ספר שמתעסקים בהם עם נוער בסיכון יקבלו ארוחת צוהריים. פשוט, קל, לא עולה הרבה כסף. אפשר לעשות את זה, וכל אחד מאיתנו יסמן לו וי בלי שום שייכות פוליטית על כך שגם ילדים בסיכון – בדיווחים שלנו יש וגם למשרד החינוך, יש שם נשירה, כי באים לשם ילדים מסוציו-אקונומי נמוך – מן הראוי שמדינת ישראל תדאג להם.

בחוק הקיים תלמידים שמצבם הכלכלי אינו מאפשר השתתפות בתשלום הארוחות, יהיו זכאים לקבל ארוחות יומיות ללא תשלום. מה שאני מבקש הוא שגם נוער בסיכון, שסעיף החוק הזה לא חל עליהם, יקבלו ארוחה אחת או סנדוויץ', משהו במהלך היום, כדי שיוכלו להתרכז בלימודיהם ולהישאר. המנהלים והמורים מדווחים שהם לא יכולים לשבת עד שלוש ועד ארבע, והם פשוט הולכים; במקומות שיש בהם ארוחת צוהריים, הילדים נמצאים. תנסו אתם, חברי הכנסת, במהלך יום דיונים שלם לא לקבל אוכל בפרסה, או שיסגרו לכם את חדרי האוכל. האם תוכלו לשבת יום שלם ולחוקק בלי שיש לכם אפשרות לאכול? הרי הייתה קמה כאן צעקה. אבל על ילדים בסיכון יעלה שר החינוך ויגיד: יש לנו כל מיני סיבות למה לא לתת להם.

על מנת לצמצם ככל האפשר את הפערים בין אלו שיכולים לספק להם ארוחה לבין אלו שאין באפשרותם, גם בגלל המצב הכלכלי, גם בגלל המורכבות של המוסד החינוכי, אני מביא את התיקון לחוק הזה. אני מאוד מבקש מכם, באמת, תעזבו עכשיו את כל הוויכוחים. יש רגעים שבהם – תעזבו את הסיפור הקואליציוני, זה נוגע לכל אחד מאיתנו. אנחנו פוגשים את הילדים ואת הילדות האלה, אנחנו רואים אותם, וצריך להצביע ולתקן את החוק הזה.

אדוני שר החינוך, קראתי את ההתייחסות של הגורמים במשרדך, ותודה רבה על המכתב המנומק והמסודר, אבל לא הסכמתי לשום מילה. על אף ההתנגדות שלכם והקשיים המקצועיים אני חייב לומר לך, הכול פתיר. ניהלתי בית ספר, חטיבת ביניים, והילדים בסיכון קיבלו ארוחת צוהריים שאנחנו אלתרנו מכספנו. הכול פתיר, אין שום בעיה.

מטרת-העל של החוק היא להכניס למאגר מפעל ההזנה את בתי הספר של נוער בסיכון, אני חוזר בפעם הרביעית. אני מוכן להתגמש בכל מקום, לשבת איתכם. לא ביקשתי שום חוק מורכב – חוק שסך כל עלותו 8 מיליון שקלים. לא הלכתי על חוק שעולה מיליארדים ולא מאות מיליונים – 8 מיליון שקלים, לאפשר לילדים האלה להישאר עד 14:00, 15:00, לקבל ארוחת צוהריים. כתבתי בהצעת החוק – או כמו שמקבלים במפעלים, שקית שיש בה סנדוויץ' ועוד משהו קטן, פרי, זה הכול. ולקבל תשובה ממשרד החינוך על ארבעה גיליונות: זה בלתי אפשרי, מי יכין את זה, יש בעיות של משרד הבריאות – מה קרה במשרד הזה? אני שואל אותך, יואב, מה, הפקידים השתלטו על המדיניות?

מה קרה?

הייתי שר.

תשאלו את האנשים במשרד הרווחה. כשפקיד בא ואמר שזה קשה, אמרתי לו: אדוני, להגיד קשה אני יודע. עכשיו אתה תסביר לי איך אפשר לעשות את זה. תסביר לי איך אפשר לעשות את זה. קשה אני יודע.

אני מאוד מבקש. במסמך שקיבלתי ממך, אדוני השר, כתוב: הגם שהמטרה של הצעת החוק מבורכת – אתה אומר את זה – קיימים קשיים שונים במתווה המוצע. לפיכך, מוצע להתנגד להצעת החוק. אתה שומע מה הם כתבו, החבר'ה שלך? החוק הוא מבורך, אבל בגלל שיש קצת קשיים אז אנחנו נתנגד. מה, אף אחד לא רואה את התלמידים האלה לנגד עיניו? ועכשיו אני אומר ברצינות: מה יש לכם? יש ילדים בסיכון, אף אחד לא רואה אותם?

אני רוצה להגיד לכם, לפתוח סוגריים ולהגיד גם לך, יואב. אני הייתי שם פעמיים, פעמיים הגיעו אליי הצעות חוק של האופוזיציה. מעולם לא הסתכלתי מי של האופוזיציה ומי של הקואליציה, אלוהים עדי, תשאל פה את כל חברי הכנסת. אתי נמצאת פה. כמה הצעות חוק חברתיות היא הגישה – לא שאלתי אותה מהי. העברתי אותן.

נלחמתי עם הביטוח הלאומי, עם הפקידים. אמרו: זה קשה; אמרתי: לא, זה טוב. ופה, יש לי תחושה שכל דבר שאנחנו מביאים, במיוחד במשרד החינוך: זה של האופוזיציה – יאללה, דחוף את זה. מה קורה במשרד הזה, יואב?

אתמול, בדיון סביב האוניברסיטה בגליל – יואב, אתה שולח את היועץ שלך? חברי כנסת מגיעים, חמישה חברי כנסת – אתה שולח את היועץ שלך. לפחות תשלח את המנכ"ל, תשלח מישהו מטעמך.

וזה מעיד – סליחה, אדוני, אני אתן לך להגיב. יואב, אני לא מתנצח איתך. יש לי הערכה כלפיך. לא מתנצח, אבל האומנם, באמת ככה זה צריך להמשיך להתנהל – שאנחנו בנושאי חינוך ורווחה רואים אופוזיציה וקואליציה? למה?

ביקשנו אוניברסיטה בצפון, זה חלק שלך. גם אתה, שמעתי אותך אומר כמה שזה חשוב. לפחות תבוא, תשלח את המנכ"ל שלך, תבוא אתה, תסביר, תגיד עד כמה אתה צודק. נתווכח איתך, יכול להיות. אתה מכבד את המעמד ולא שולח יועץ. איפה נשמע כזה דבר? שאלתי את המזכירות של הוועדה אם קרה פעם, הן אמרו לי: לא. מעולם לא זלזלתי בוועדה של הכנסת.

אני מוכן לשנות כל סעיף, אדוני שר החינוך, בתנאי שמטרת-העל תישמר ובבתי הספר האלה – שאתה בוודאי מבקר בהם, אדוני – נאפשר להם ארוחה אחת ביום או סנדוויץ' אחד ביום. ותאמין לי, הצעת החוק הזאת לא נכתבה כדי לטרלל אתכם אלא נכתבה אחרי שאני סיירתי, ראיתי, פגשתי ושאלתי מה אחת הבעיות, למה אצל הילדים יש נשירה. אומרים לי: מאיר, הם באים מבתים קשים, מאוד מורכבים, וכן, בשעה 12:00, 13:00, הם הולכים הביתה, הולכים לחפש אוכל.

טלי, זה לא כל בתי הספר, רק בתי הספר לילדים בסיכון. אני נזהר – – –

טלי, אני מאוד נזהרתי, כי אני לא יכול לבוא עכשיו להגיד כל בתי הספר התיכוניים, כי אז זה מגיע ל-300 מיליון. הלכתי – – –

את צודקת. הלכתי ואמרתי: זו תהיה התחלה מבורכת, רק לבתי הספר לנוער בסיכון. זהו. אחרי זה משרד החינוך ישב, יחליט, יקבל את השיקולים שלו, אבל פה זה רק לאותם בתי ספר, לא מעבר לזה. הכי קל זה למצוא בעיות.

יואב, עד לפני כמה חודשים הייתי שר כמוך. אדוני שר החינוך, כוונותיך טובות, אני לא מאמין שכוונותיך לא טובות, אבל אני רק מציע לך, באמת מציע לך: משרד החינוך זה משרד קשה, מורכב מאוד, קשה מאוד להצליח, אבל בניסיון שלי, אל תיתן לפקידות להחליט על מדיניות. אתה תחליט מה המדיניות. אני בטוח שאתה רוצה להצביע על הצעת החוק הזאת, אתה רוצה להיכנס לבתי הספר ולהגיד: אני השר, פתרתי את הבעיה. תענה לי אתה. אל תשלח את הפקידים שלך שיענו. אל תשלח. לא הפקידים חינכו אותי בירוחם ולא בדימונה, לא הפקידים חינכו אותנו. חינכו אותנו מורים.

עוד חצי דקה, אדוני.

חינכו אותנו מורים, ובתלמוד תורה חינכו אותי רבנים, עם אידיאולוגיה, שעמדו על שלהם, לא אמרו: זה קשה, פקיד יבוא ללמד אותך.

ואני מאוד מבקש ממך, אדוני, תתמוך בהצעה הזאת. אני אבוא, אני אשב איתכם, מה שתרצה לשנות תשנה, אבל רק נחזור לכאן ונגיד לכנסת שהצלחנו דבר קטן לפתור. אתה רוצה ששמך יהיה כתוב על הצעת החוק – קח את זה, שלך. תודה רבה.