קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, עמד כאן שר החינוך ודיבר על האוניברסיטה בגליל, שהוא עצר אותה בגלל שהוא קיבל הודעות שהשיקולים לפתיחת האוניברסיטה במיקום שלה היו נגועים בשיקולים אישיים. אתם מבינים איך מנוהלת מדינה? השר שמע שמועות, אז הוא עוצר אוניברסיטה בגליל שכבר הייתה צריכה לעמוד על תילה באוקטובר הקרוב, חיה ובועטת. מנהלים את הכנסת ואת הממשלה כאילו זו שכונה, ככה מתייחסים למשרד החינוך. ואני אומרת לכם שאם הוא היה רציני הוא רק היה צריך לקחת את הדוח של ועדה מקצועית, שישבו בה פרופסורים, באמת, מהראשונים, מהשורה הראשונה – פרופ' צ'חנובר, שקיבל פרס נובל, לא מספיק מכובד בשביל טייס, אתם מבינים? ופרופ' גייגר, שנמצא במכון ויצמן, מהשורה הראשונה של החוקרים ברמה הבין-לאומית, לא מספיק רציני בשביל טייס. הוא עוצר את זה, הוא שמע. אז הינה, אין אוניברסיטה בגליל בגלל ההחלטה של קיש, ואתם רוצים שאני אגיד לכם משהו? כן, זה מאוד אישי גם מבחינתי, כי שנים אני נלחמתי כבת המקום שתהיה שם אוניברסיטה. עשינו עבודה מקצועית, והייתי גאה שהאוניברסיטה הזאת תצא לדרך.
אבל זה לא הדבר היחיד שעליו השר קיש עמד כאן וקשקש את עצמו לדעת. הוא גם בא ואמר שהוא רוצה לייצב את מערכת החינוך. מבורך, חשוב; מי שרוצה לייצב את מערכת החינוך לא מודיע לפני שהוא נכנס למשרד שהמשרד ישנה את הכיוון ושהוא מבטל את הרפורמה בבגרויות. איזו יציבות זו? זו הטלטלה הכי גדולה שהוא היה יכול להביא למערכת. ואז הוא אומר: אני אתן למורים גמישות כי המורים יודעים יותר טוב מכולם מה נכון לעשות בתוך מערכת החינוך, ובאותה נשימה הוא מחליט להם איך הם ילמדו את התנ"ך, באיזו פריסה של שעות. עכשיו, שתבינו, הוא לא הוסיף דקה אחת של לימודי תנ"ך. אחת. הוא לקח את אותן שש שעות ואמר להם: אני אחליט בשבילכם; אני, הטייס, שלא מבין כלום בפדגוגיה, אחליט בשבילכם איך ללמד את המקצוע. איפה הרצינות? איפה לראות מה מתאים מבחינה פדגוגית, מה נכון בתוך מערכת השעות הכוללת? כלום. הוא יודע. אז הוא אומר מצד אחד ככה, ומצד שני עושה משהו אחר לגמרי.
ובואו נוסיף לזה את הנושא של החינוך המיוחד, וכולם דיברו על המשבר הגדול. אז במקום לקחת את מה שכבר התחלנו ולקדם אותו, הוא מקים ועדה חדשה ומתחיל את הכול מחדש. אתם יודעים מתי מקימים ועדות, כשרוצים להרוג את הנושא. ואני יכולה לתת לכם פה עוד שורה ארוכה של דברים שלא נעשים במשרד. האנגלית שדיברתי עליה, ההייטק שדיברתי עליו ועוד דברים נוספים.
אבל מה טרגי? שהמערכת שלנו סובלת באמת ממצוקות קשות. הילדים נמצאים במצוקות רגשיות, חברתיות – אלימות, חרמות – כל כך הרבה דברים שצריך לטפל בהם. במקום לבוא ולהגיד: הינה, בפדגוגיה התחילו תהליכים, רצים קדימה, לתת לאנשים בשטח לעשות את העבודה, אני אטפל רק בנושא החברתי ואקח אותו כפרויקט – לא, מה פתאום, זה לא מספיק חשוב. יותר חשוב זה קודם כול לדרוס את כל מה שעשו כאן.
ועוד נקודה אחרונה, רק כדי שאתם תבינו את הפערים בדברים שנעשים. השר קיש נכנס למשרד ואמר, תנ"ך זה לא הדתה, זוכרים? לפני דקה הוא עמד פה ואמר: תנ"ך זה לא הדתה. אני רוצה להגיד לכם שמה שאני עשיתי בשביל לימודי התנ"ך, הספרות, ההיסטוריה, האזרחות, זה פי כמה לחזק אותם ממה שעשה קיש. קיש הרג את המקצועות האלה והחזיר אותם אחורה, נקודה. אין שום דרך אחרת להגיד את זה. לעשות מבחן של שנת אנו-באנו בשנת 2023, כשהמערכת יצאה לדרך כדי לתת לילדים שלנו כלים ומיומנויות של מציאות מתחדשת, משתנה, של בינה מלאכותית שהוא מדבר עליה? זה לא לקחת את המבחן ההוא.
אני יכולה רק להגיד לכם שליבי עם הילדים, עם הצוותים החינוכיים, שצריכים להתמודד עם כל הדבר הזה. הוא הטריל את המערכת, הוא הטיס אותה אחורה, ומי שישלם את המחיר זה לא רק הילדים, אדוני היושב-ראש, זה כל החברה הישראלית. ואם הוא לא יתאפס על עצמו כשר חינוך, שכולם נוגסים לו – הוא אחד משרי החינוך וכולם נוגסים לו בתוך המשרד, והוא כל כך רפה ולא יודע להגן על המשרד שלו – אז גם מערכת חינוך לא תישאר כאן. תודה רבה.
627 מילים של יפעת שאשא ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.