קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, מי ישמור על השומרים? שאלה זו מונחת לפתחה של החברה הישראלית היום. החוק הזה בא לעבות את שכבות ההגנה על האזרח הקטן, שעומד מול המערכת הגדולה. "שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך", מצווה אותנו התורה. שופטים ושוטרים הם הבסיס לקיומה של חברה מתוקנת, אולם הכוח שבידם עצום. אם הכוח הזה מנוצל לרעה, אסונות מתרחשים. "חרב באה לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין ועל המורים בתורה שלא כהלכה", מסבירה לנו המשנה בפרקי אבות.
חבריי חברי הכנסת, יש בישראל הרבה מחלוקות, אולם באשר למטרה, אני מקווה שלפחות כאן יש תמימות דעים: כולנו רוצים מערכת שתאכוף את החוק נגד עבריינים, וכולנו גם רוצים שמערכות האכיפה לא ינצלו לרעה את הכוח העצום שבידיהן. במדינת ישראל מתקיים אבסורד בשנים האחרונות: מחד גיסא אתגרים גדולים של מערכות האכיפה מול ארגוני הפשע, במיוחד במגזר הערבי, כפי שאנחנו רואים בימים אלה; מאידך גיסא שוב ושוב מתגלים שימושים לרעה בכוחה של מערכת אכיפת החוק. מתברר לנו שמערכת אכיפת החוק לא פעם מנצלת את כוחה לרעה, לדוגמה פרשת גל הירש. אני באופן אישי מחויב להוביל את העניין הזה, שבו עולה חשד משמעותי ביותר לסיכול מפכ"ל במדינת ישראל על ידי שימוש לרעה בכוחן של מערכות האכיפה נגד מי שאנשי המערכת לא חפצו ביקרו. ולא סתם שימוש בכוח המערכות – שימוש בתקציבי עתק, השקעת שעות עבודה עצומות, עבירות לכאורה על נהלים ורמיסת כבודו של אדם מכובד עד עפר, תוך פגיעה בבריאותו ובמצבו הכלכלי. בעניין זה ראוי להזכיר מה שמכונה מסמכי יצחקי – מאגרי מידע שמוחזקים במשטרה רדומים ומתעוררים להם לפתע פתאום, כמו היפהפייה הנרדמת, בזמן מסוים. לעניין הזה, כאמור, אני מחויב באופן אישי ומטפל בו עם חבריי בוועדה לביטחון לאומי. אבל ככה זה כשאין מי שישמור על השומרים, ככה זה כשאין מגבלות על הכוח.
עניין חמור לא פחות הוא השימוש ברוגלות. מתברר לנו היום שהמפכ"ל לשעבר רוני אלשיך, שסיפר לנו שלמשטרת ישראל אין פגסוס, ולא היו דברים מעולם – כמו גם אחרים במערכת – שיקר, ככל הנראה, במצח נחושה. מתברר לנו שהיו למעלה מ-1,000 – כנראה הרבה יותר מזה – מקרי הדבקה בפגסוס וחדירה לפלאפונים של אזרחי ישראל, תוך רמיסת חייהם ופרטיותם בצורה איומה ונוראה. מדובר בניצול קיצוני של כוח לרעה ובאופן משחית של גורמים במערכת אכיפת החוק בישראל. ככה זה כשאין מי שישמור על השומרים; ככה זה כשאין מגבלות על הכוח. אני מברך את יושב-ראש ועדת החוקה שמחה רוטמן וחברי הוועדה על הקריאה להקמת ועדת בדיקה בנושא. וכמובן, השערורייה החדשה שנחשפה: אך לפני מספר ימים חשף אלדד יניב שהוא תודרך על ידי חוקרים בכירים במשטרה בקשר לחקירות נתניהו. כל מי שעיניו בראשו וחוש צדק בליבו רואה את הפער בין ההדלפות השיטתיות מחקירות ראש הממשלה למציאות המשפטית בפועל. השימוש לרעה בכוח העצום שיש למשטרה ומערכות האכיפה הביא כאן למשבר של ארבע מערכות בחירות. וכמובן, ככה זה כשאין מי שישמור על השומרים; ככה זה כשאין מגבלות על הכוח.
אלה שזועקים, אדוני היושב-ראש, "ד-מו-קר-טיה", ודורשים שמערכת אכיפת החוק לא תהיה פוליטית, צריכים היום לצאת לרחובות ולדרוש שייחשפו השמות של אותם חוקרים מיידית. האופוזיציה צריכה להיות הראשונה. אבל לצערי, אין לי ציפיות, אין לי ציפיות מאלה שנאלמים דום כשמגלים את השימוש בפגסוס, או כשסיכלו מפכ"ל בישראל, או כשחוקרים בכירים תדרכו את ראשי המחאה באינפורמציה מגמתית כדי להפיל ראש ממשלה. הדברים האלה פוגעים באזרחי ישראל ופוגעים לא פחות באמון האזרחים במערכות האכיפה.
פרשה כאובה נוספת היא פרשת מותו של הנער אהוביה סנדק – נער שנהרג במרדף משטרתי. אולם החקירה בנושא, אופן ניהולה והתוצאות מעלים חשד גדול לטיוח. ומעניין לעניין באותו עניין – הרעה החולה של האכיפה הבררנית, במיוחד על רקע פוליטי. אם לפני כמה שנים, אדוני השר, אדוני היושב-ראש, כשזעקנו שתיקי נתניהו הם תיקים תפורים ונגועים באכיפה בררנית, רבים בציבור הרימו גבה, הרי שהיום, כשרואים את היחס הפריבילגי של מערכות האכיפה להפגנות האנרכיסטים שחוסמים כבישים, מסיתים ואף נוקטים אלימות, לעומת היחס שאותו קיבלו ציבורים אחרים – אם זה הציבור החרדי, ואם זה הציבור הלאומי שמחה נגד הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, ואם אלה אחינו מהעדה האתיופית – אז כבר הרבה מבינים שאכיפה בררנית זה לא דבר מופרך. אלה דברים שקורים באמת. יש נתונים. במחאות השמאל היו עד כה, אדוני היושב-ראש, 96 עצורים. במחאות נגד ההתנתקות – 6,000. מספר כתבי האישום במחאות השמאל – אפס. במחאות נגד ההתנתקות – 700. יש כאלה שלהם הכול מותר, יש כאלה שלהם הכול אסור, וגם מחאה לגיטימית תדוכא ביד ברזל.
אני רואה את הבעיה הזו כמכלול. אין שלטון חוק ללא מיצוי דין ואכיפה כלפי כולם; אין שלטון חוק אם אין שוויון בפני החוק; אין שלטון חוק ללא מגבלות אפקטיביות על מערכות האכיפה. החוק הזה הוא חלק מפעילותי לתקן את מערכות האכיפה ושלטון החוק לטובת כלל אזרחי ישראל. כמו שיש חשיבות במלחמה בפשע, כך יש חשיבות בשמירה על חפים מפשע, בין אם הם תומכי דמוקרטיה ובין אם הם תומכי ד-מו-קרט-יה, והרי כבר למדנו בחודשים האחרונים שתהום פעורה בין שני הציבורים, ובהבנה שלהם מה הוא משטר דמוקרטי.
החוק הזה, מטרתו לאסור על חוקרי משטרה לחדור לתוך מחשבים ופלאפונים של חשודים אלא באמצעות צו של שופט, בהסכמת הנחקר בלבד. חשוב שתבינו, המצב החוקי כיום הוא שחוקרים רשאים לבצע חיפוש בפלאפונים ומחשבים אישיים של נחקרים על בסיס הסכמה. וכאן חשוב להבין, יחסי חוקר–נחקר ואופי המעמד מעניקים עדיפות ויתרון מובנה לחוקר, ולו רק בשל הלחץ הפסיכולוגי שמופעל על הנחקר רק בעצם המעמד. יש שיגידו שהחוק כובל את ידי המשטרה במלחמה בפשע – ההפך הוא הנכון. העבריינים המנוסים יודעים היטב לשמור על זכויותיהם; חוקרים לא מלחיצים אותם, גם לא תאי מעצר. האזרח הנורמטיבי הוא זה שעלול להירמס תחת הכוח העצום שיש למשטרה עליו.
הבסיס להצעת החוק שלי: חירות הפרט, ליברליזם. הזכות לחירות הפרט היא מאבני היסוד של כל חברה דמוקרטית ומהווה זכות אזרח בסיסית. כיום, בעידן הדיגיטלי, כל הפרטים הנוגעים לחייו של אדם נמצאים על מכשיר הטלפון החכם שברשותו או על מחשבו הנייד. הצעת החוק מבקשת לעדכן את ספר החוקים לעידן הטכנולוגי המתקדם שבו אנו חיים, עידן הטלפונים החכמים והמחשבים הניידים. בהתאם, חיפוש בטלפון החכם או במחשב הנייד של אדם הוא פגיעה אנושה בזכותו לפרטיות, פי כמה מכל פגיעה אחרת, לרבות חיפוש על גופו של אדם. הצעת החוק נועדה אפוא להגן על הזכות לפרטיות ועל הזכות להליך הוגן בעידן הדיגיטלי. אני מבקש מכולם להצביע בעד. תודה רבה.
978 מילים של אריאל קלנר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.