אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, האמת, זה יום מרגש, יום מרגש שאנחנו נמצאים פה בתמימות דעים בשביל החלשים, שאנחנו עושים את השליחות שלנו. קטי, קטי שטרית, חברת הכנסת קטי שטרית; אולי אם היושב-ראש יקרא לה היא תשמע יותר טוב. אני אומר, זה יום מרגש לכולנו, לכל הבית הזה – יום של שפיות, יום של הבנה שאנחנו עושים את השליחות האמיתית בשביל אותם חלשים ששלחו את כולנו לבית הזה.
הסברת על החוק ולכן אין לי הרבה מה להוסיף על החוק. המציאות זה החוק, זו ההצבעה, זה הכול. כי אם רק נצא לשכונות ונראה את אותם חלשים, נראה את החלשים האלה, שמה הם? משפחות קשות-יום, שגם ככה המצב לא שפר עליהם, המצב הכלכלי. כמה משפחות מגדלות ילדים עם מוגבלויות במקומות האלה, עד כמה זה קשה להם; כמה משפחות ברוכות ילדים שנאלצו ומקבלות שתי דירות, וגם זה לא בטוח שתמיד מספיק להן.
אגב, אדוני השר, גם עכשיו יש כאלה שלוקחים להם. למשל, אני מטפל במקרים של אלמנות שהילדים שלהן גדלו והם מעל גיל 18 ועכשיו רוצים לפנות אותן, כי הוא מעל גיל 18, אבל הילד ממשיך להיות אצלן. אתה יודע בדיוק שבעצם אנחנו לא זורקים את הילדים מהבית. הילדים, כשהם גדלים, הצרכים שלהם יותר גדולים. גם לזה צריך להביא את הפתרון.
אמרו גורמי המקצוע שיש כאלה שעושים על זה סיבוב ומתעשרים מזה. כמה כאלה מתעשרים מזה? הרי לא כל מי שיש לו דירה מתעשר מזה. יש כרגע בקופת המדינה 2 מיליארד שקלים בעבור דירות שנמכרו ושעדיין לא מומשו בכלל. אני מסתכל עליו ואני אומר: למה אנחנו צריכים בכלל לתרץ? זה בעצם לתת לעני, לתת לחלש, לסייע לו במה שכולנו מחויבים. אני יודע שהאוזן שלך קשבת ואני יודע שלכן גם הסכמת, אדוני השר, שנעביר את זה. אני לא יודע לכמה שנים, לא לכמה שנים – זה בטוח עוד יבוא לדיונים – אבל עצם ההסכמה בעניין הזה זה אומר: אנחנו שומעים את החלש.
ראיתי איפשהו, קראתי, שחבר הכנסת רן כהן – שהוא בעצם יזם אז את החוק, והחוק הזה החזיק שנים רבות – סיפר שהוא הגיע למשפחה באופקים, ואב המשפחה הוציא אותו והראה לו אופניים קשורים, אופניים ישנים קשורים לגדר. הוא אומר לו: אתה יודע מה זה האופניים האלה? זה הדבר שחשבתי שיישאר לי להוריש לילדים שלי, אבל בזכותך, יש לי דירה. כבוד השר, בעזרת השם, בזכותך יהיה להרבה משפחות מה להוריש לילדים שלהם – תהיה להם קורת גג, ולא יצטרכו ליפול ממקום למקום, מדירה לדירה, ולשלם שכירויות.
אני רוצה להגיד, אנחנו כתנועת ש"ס – אני כבר מסיים, אדוני היושב-ראש – ש"ס חרתה על דגלה עוד מהרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, היא קמה – איך אמרת? לשקופים ולחלשים. אני רוצה להודות ליושב-ראש התנועה הרב אריה דרעי, שעשה את כל המאמצים כדי שהחוק הזה יעבור. אני רוצה להודות כמובן לחברת הכנסת נעמה לזימי, שלא הרפתה וגם הייתה מוכנה לשמוע. היא אמרה: אני לא צריכה שהחוק הזה ייפול, והמתינה איתו.
קטי שטרית, חברת הכנסת קטי שטרית, הלב שלך חלש. מה פירוש חלש? כי כל החלשים אצלו, אבל הוא חזק. כל הכבוד. אלי רביבו, רכז הקואליציה בוועדת כספים, גם בלי להגיד את זה, אתה, אלי רביבו, אתה עוצמה. תודה רבה לך. יוני, אתה, יש לך הצעת חוק שלא הספקת. בעזרת השם בקריאה ראשונה תצמיד אותה. וכמובן לשר – אדוני השר, תודה רבה לך, השר גולדקנופ, שר השיכון. תודה רבה לך על ההקשבה, עם כל הקושי של הגורמים המקצועיים, ושעשית את זה. תודה רבה לשר האוצר. עם כל הקושי, הוא עושה את זה, ולא מתוך התקפלות אלא מתוך חוזקה ועוצמה למען החלשים; וגם שר המשפטים, כמובן, יריב לוין, שתמיד נענה ושומע. דע לך, אדוני השר, יש פה אחד שמסתובב, לא תמיד רואים אותו, וקוראים לו אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה. הוא מנווט פה את הקואליציה בצורה טובה, מביא – – –
אל תגידי לי גם מה להגיד. אני רוצה לדבר על אופיר כץ.
אל תגידי לי בנועם, לא בנועם. יכול להיות שהוא שקט, אבל לא בדיוק בנועם.
אבל הוא מצליח לאחד בבית הזה, והדברים האלה שמאחדים בינינו – זאת תעודת הכבוד שלנו כחברי כנסת, זאת תעודת הכבוד של הבית הזה. תודה רבה לכולם.
643 מילים של ינון אזולאי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.