הוראות פתיחה באש כלפי מבריחים בדרום

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ידידי חבר הכנסת דנון, אני מבקש לענות על הדברים. ראשית, הוראות הפתיחה באש כפי שהן קבועות היום בקובץ הפקודות של צה"ל נותנות תשובות לכל התרחישים המבצעיים שמובאים בחשבון לפי הערכת המצב, בכל גזרה, בכל מקום ספציפי, ובגזרת הדרום בהקשר הזה. ההוראות מנחות את לוחמי צה"ל בפעילותם גם בשגרה וגם בחירום ומאפשרות להסיר איומים מכל הסוגים. אנחנו בוחנים את ההוראות – דרך אגב, הן בסמכות הרמטכ"ל. אנחנו בוחנים את ההוראות מעת לעת, והן מתעדכנות לפי הצורך ונקבעות באופן מקצועי בלבד, לפי השיקולים המבצעיים. בשל הסיווג, אני לא ארצה לדבר על הדברים מעל במת הכנסת, אבל אני רוצה להדגיש פעם נוספת: השיקול הוא לעולם שיקול מקצועי בלבד.

בגבול מצרים בגזרת הדרום אכן מתבצעות הברחות חמורות, כולל הברחות שהולכות ומשתכללות והופכות להיות אלימות יותר – לצערי, משני צידי הגבול, גם בקרב אלה שמגיעים ממצרים וגם בקרב אלה שמגיעים משטח ישראל. על הרקע הזה בדיוק עודכנו הוראות הפתיחה באש כבר בשנת 2021, לפני פחות משנתיים, ועוגנו בהן כמה סמכויות שנועדו להתמודד באופן טוב יותר עם תופעת ההברחות, לצד המאמצים המודיעיניים והאחרים שאנחנו משקיעים. אנחנו פועלים כדי לשכלל את דרכי ההתמודדות עם תופעת ההברחות. חלק מהעניין הזה הוא הוראות הפתיחה באש.

אני רוצה לציין שהאירוע הקשה שהתרחש, לצערנו, בשבת האחרונה, שבו נפלו שלושה לוחמים של צה"ל – לוחמת ושני לוחמים – הוא אירוע קשה, אירוע מצער שלא היה צריך לקרות. אנחנו – מערכת הביטחון, משרד הביטחון – נפיק ממנו את הלקחים הדרושים. זו חובתנו, א. כדי למנוע אירועי עתיד; ב. בעבור המשפחות שאיבדו את יקיריהן.

אני רוצה לומר בצורה ברורה ביותר, ואני פונה גם לחברי חבר הכנסת דנון: אין קשר בין האירוע שקרה לבין הוראות פתיחה באש, כיוון שלצערנו התהליך הזה לא נבחן בכלל ולא היה על הפרק בשעת חדירת המחבל, הדילמה הזאת לא עמדה על הפרק. אני אומר בצורה הברורה ביותר: צה"ל איננו כובל את ידיהם של לוחמים מלעשות כל פעולה שנחוצה להם על מנת להגן על עצמם, להגן על אזרחי ישראל ולשמור על ריבונות המדינה.

אנחנו מתחקרים את האירוע, ואני מניח שהוא יובא גם לידיעת הכנסת וגם לידיעת הציבור בתקופה הקרובה. תודה רבה.

טוב, אני אענה על שלוש השאלות. ראשית, לשאלתו של חבר הכנסת דנון, ברצוני לומר שעוד בכנסת הקודמת אני הצעתי שנשנה לחלוטין את הוראות החוק כלפי מי שמחזיק בנשק לא חוקי באופן כללי. אנחנו כפופים לדין הישראלי גם בצה"ל.

אני חושב, ואני חוזר ואומר: מי שמחזיק בנשק לא חוקי, אני מציע להטיל עליו לפחות שלוש שנות מאסר, כמינימום; מי שיורה בנשק לא חוקי, גם אם לא פגע, אני מציע להטיל עליו לפחות חמש שנים כענישת מינימום; מי שיורה ופוגע או סוחר בנשק – להטיל עליו לפחות שבע שנים כענישת מינימום. את זה אני הצעתי.

לצערי הרב, הבעיה שלנו היא מערכת המשפט בהקשר הזה והיכולת שלנו לסגור מעגלים. אני עוקב, ואם תרצו בעתיד אני אביא בפני הכנסת גם דוגמאות לאירועים שבהם צה"ל מסכל, פוגע, עוצר, תופס את האנשים, והם משוחררים אחרי זמן קצר. זו בעיית הבעיות, ועל הבית הזה לשנות את הדברים. חובתנו לעשות את זה אם אנחנו לא רוצים להידרדר לאנדרלמוסיה שהקצה שלה הוא אולי פעולות חמושות לאורך הגבול, אבל זה קורה בכל שני וחמישי ברחבי הארץ. זו בעיה חמורה מאוד. אני איתך בנושא של פעולה נחרצת, גם אם בהוראות שעה לפרק זמן מסוים, על מנת להשליט חוק וסדר, כי ללא העניין הזה לא תיכון דמוקרטיה. אז תודה לך על העלאת הדברים על סדר-היום.

אשר לשאלתו של חבר הכנסת סוכות, ראשית, אני אגע בנושא המחסומים. לצה"ל יש משימות רבות, וכשאני אומר רבות, הן נוגעות קודם כול לגזרות הפעילות בצפון, במרכז, בדרום, להתכוננות למלחמה, לאימונים ולסוגים נוספים של דברים. במסגרת זו ועל רקע ההערכות המודיעיניות אנחנו מבצעים את מה שמוטל עלינו בצורה הטובה שצה"ל מבצע.

השיקול כיצד להפעיל כוח מסור בידיו של המפקד הגזרתי, מסיבות ברורות. אם הוא יציב יותר מחסומים, לא יהיה לו כוח ללכת ולעשות מעצרים מונעים; אם הוא יצטרך לפנות גורמים בלתי חוקיים מהצד הישראלי, שמקשים עליו ערב-ערב, אין לו את הכוח לעשות פעילות אחרת. במיצוע של כל הדברים אני חושב שצה"ל עובד היטב, ולאור מודיעין אנחנו גם מגיעים להישגים.

עכשיו, אני רוצה לגעת בעניין הירי, וזה יסביר גם את מה שאני אומר בהתחלה. מאז נכנסתי לתפקיד התבצעה סדרה ארוכה של מעשי רצח. אלה אירועים שלצערי הרב נמשכים כאן 100 שנה, ובוודאי ב-75 השנים האחרונות, בעליות ובירידות לאורך שנים. מה שמיוחד בחצי השנה האחרונה, ואני מבקש שתבדקו אותי, הוא שכל הרוצחים וכל הפוגעים של החצי שנה האחרונה ללא יוצא מן הכלל נמצאים או בבתי קברות או בבתי כלא, למעט האירוע האחרון בחרמש, וגם אליהם אנחנו נגיע. זו המדיניות של שר הביטחון וזה מה שצה"ל ושב"כ מבצעים, ומבצעים בהצלחה. ידע כל מי שפועל נגד חיילי צה"ל או אזרחי המדינה שאנחנו נביא אותו לדין, ובהתאם לסיטואציה המבצעית ננהג בשטח.

אשר לשאלה של חברת הכנסת מירב בן ארי, קודם כול, אני רוצה ראייה היסטורית קצרה, להזכיר לכולם איפה אנחנו חיים: בשנת 1948 נהרגו עשרות לוחמות בקרב. עשרות. הן לחמו בקרבות הקשים ביותר: כאן בהגנה על ירושלים, במנזר נוטרדאם, נפלו בנות 15 בקרב; בסן סימון היו לוחמות. אני יכול להמשיך.

לוחמות ולוחמי צה"ל אחד הם; אין דבר כזה נשים או גברים בראייה שלי, למעט במקצועות ספציפיים שאנחנו הגדרנו בצה"ל, והם קשורים בעיקר למערכי התמרון הכבדים – חי"ר, שריון והנדסה – בשל מגבלות ספציפיות. יש לנו טייסות, יש לנו חובלות, מפקדות, לוחמות בכל המערכים. אני רוצה לומר שיש מערכים שלמים בצה"ל שהנשים בהם מבצעות תפקיד מרכזי. בתחום הגנת הגבולות, למשל, מפקדות מחליטות יום-יום – מפקדות בנות 20, לא נשים יותר בוגרות – מחליטות על סיכול של מחבלים, נותנות הוראה ונותנות אישור ללוחמים או ללוחמות תחת פיקודן, והם מבצעים את העבודה. לכן אני מאוד גאה בלוחמות צה"ל ובמה שהן עושות.

אני רוצה שתדעי שכשהייתי מפקד שייטת לפני כמעט 30 שנה, התקופה הייתה אחרת. כשהעניין הזה עלה, אני הסכמתי, אמרתי שיש תפקידים בתוך השייטת שנשים יכולות לבצע. גם היום אני חושב ככה – לא את כל התפקידים, אבל יש תפקידים שהן יכולות בתחום הלחימה.

זה נכון. אני אתן לכם עוד השלמה קצרה, בשביל שתבינו מה דעתי. גדוד ברדלס הוא לא הגדוד המעורב הראשון; הראשון שבגדודים האלה, גדוד קרקל, לחם כבר לפני 12 ו-15 שנה באזור הזה. כשאני הייתי אלוף פיקוד, אחת הבנות שלי הייתה חיילת לוחמת בגדוד הזה, וזה יכול להסביר את עמדתי על העניין בצורה הפשוטה והברורה ביותר. תודה רבה.