האם הפרקליטות מונעת מהשב"כ והמשטרה חקירת מתנגדי הרפורמה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת בוארון, ראשית, תודה רבה על השאילתה, שמעלה באמת נושא מקומם וכואב, אני חושב. צריך לומר שהתשובה על השאלות ששאלת היא לא, ואני גם חושב שזה המצב, ואני לא רוצה להאמין שיש הנחיה לא לעשות. אני לא חושב שיש דבר כזה, אבל אני מוכרח לומר שבפועל לא עושים. המציאות הזאת של אכיפה בררנית – אין דרך אחרת לקרוא לדברים – היא מציאות מקוממת. ראינו רק לפני יומיים, אם אינני טועה, את התשובה שקיבל השר וסרלאוף, שביקש לקבל נתונים שמהם עולה שמאז תחילת המאבק שמתנהל סביב הרפורמה המשפטית, כלומר פרק זמן של כחצי שנה כמעט, בוצעו 96 מעצרים בסך הכול. גם במקרים האלה למעלה מ-90 העצורים שוחררו. לא הוגשו בכלל כתבי אישום על ידי הפרקליטות. לפי הנתונים שאני ראיתי לפחות, הוגשו כנראה ארבעה כתבי אישום על ידי מחלקת התביעות של המשטרה. והייתי אומר, חבר הכנסת בוארון, שזה בסדר גמור אם המדיניות היא שמותר לחסום כבישים – אין שום בעיה, הכול טוב – רק שלצערי, זו מדיניות חדשה שנולדה לכבוד הפגנות מצד מסוים, כי כשהיו הפגנות מצד אחד באירוע הרבה יותר קשה וכואב, גירוש כ-10,000 יהודים מבתיהם ומסירת חלקי מולדת, הנתונים היו 6,000 עצורים, ולמיטב זיכרוני, למעלה מ-600 כתבי אישום, 670, נדמה לי. מספרים עצומים.

צריך גם לומר שאז הייתה מעורבות מאוד מאוד פעילה של ראשי מערכת אכיפת החוק, כולל היועץ המשפטי לממשלה דאז והפרקליטות. זכורה האזהרה המפורסמת: מי שיחסום כביש, יועמד לדין בעבירה שהעונש עליה הוא 20 שנות מאסר. נדמה לי, חבר הכנסת בוארון, תקן אותי אם אני טועה – אני לא זוכר אף מילה שנאמרה על ידי היועצת המשפטית לממשלה בעניין הזה מאז החלו הפרות הסדר האלה בהיקפים עצומים כאלה, מאז החלה ההתנכלות והחלו האיומים על אישי ציבור. הייתי גם אומר שאולי זו מדיניות חדשה של הייעוץ המשפטי לממשלה – שתיקה ואי-התערבות ואי-אמירת דבר, אלא לאחר שהצגתי את הרפורמה המשפטית, היועצת מיהרה לנסוע עד חיפה כדי להשתתף שם בכנס ולתקוף במילים קשות את ההצעה שהצעתי. אז מסתבר שאין איזו מדיניות או גישה שאומרת שהיועצת איננה מתבטאת בפומבי, אלא יש דברים שכנראה בעיניה חשובים, קרי, לסכל את הרפורמה המשפטית, ויש דברים שאינם חשובים, קרי, להבטיח את הסדר הציבורי או להבטיח, לשמור על ביטחונם של נבחרי ציבור מצד מסוים של המפה הפוליטית. אני חושב שהדברים האלה בלתי מקובלים, הם לא ראויים. אגב, אני מקווה שזה לא המצב, ושאולי כשהדברים האלה יישמעו, נראה גישה או מדיניות אחרות.

בכל אופן, המצב הזה של אכיפה בררנית הוא מצב שאי-אפשר לקבל, הוא בלתי מתקבל על הדעת, הוא לא יכול להתקיים במדינה דמוקרטית; הוא מהווה ניצול ושימוש לרעה ובאופן לא שוויוני של הכוח העצום שנתון בידי מערכות אכיפת החוק, ואני מוכרח לומר, חבר הכנסת בוארון, שהוא גם מאוד מאוד מצער. אני מעלה את העניין הזה לא פעם, כולל בפני הגורמים הנוגעים בדבר. אני מקווה שהדברים האלה יקבלו איזושהי תפנית ושלא נחכה, חס וחלילה, שיקרו כאן אסונות. אני חושב שגם כך הפגיעה שנגרמת לאזרחי ישראל היא פגיעה קשה ובלתי נסבלת.

אני רוצה להוסיף עוד משפט אחד חשוב, ושבעניין הזה לא יובן משהו לא נכון: אני חושב שזכות ההפגנה היא מאוד מאוד חשובה, ואני חושב שצריך לנהוג בה באופן הרבה יותר ליברלי מהדרך האלימה שננקטה בעבר כלפי מי שהתנגדו לתוכנית ההתנתקות או בעת המחאה של יוצאי אתיופיה. אני חושב, כדוגמה, אני חושב שההפגנות מול בתים של אישי ציבור – וכידוע, מתקיימות הפגנות כאלה מול הבית שלי באופן תדיר – הן דבר שאני לאורך כל השנים סברתי שצריך לאפשר ואסור למנוע.

כן, כן, הם מדהימים, ודעתי בעניין הזה לא השתנתה. אבל יש גם כללים של 300 מטר מרחק וכו', ועליהם צריך להקפיד, על שעות מתאימות וכו', ויש גם שכנים שלא צריכים לסבול מהעניין וצריך להתחשב בהם. ולכן, בדברים האלה צריך שני דברים חשובים: גם מדיניות מאוד מאוד נוקשה כלפי מי שנוהגים באלימות וכלפי מי שמסיתים, וגם מדיניות אחודה שאומרת: דין אחד לכולם. שני הדברים האלה, לצערי, לא מתקיימים בשלב הזה.

תודה, חבר הכנסת בוארון. כידוע – ואני חושב שגם במידה רבה של צדק – מדיניות אכיפה איננה נקבעת לא על ידי הממשלה ולא על ידי שר המשפטים אלא על ידי הגורמים האמונים על כך; אגב, זה מדגיש ביתר שאת את האחריות שיש להם לנהוג בשוויוניות ולעשות את הדברים כפי שצריך. אגב, יש דרך מלך לפנות ולהלין על המדיניות הזו ועל ההחלטות האלה – מעבר לפניות ישירות אל אותם גופים, שכנראה עד כה לא מועילות – והיא כמובן הייתה הליכה לבג"ץ, אלא שלצערי הרב, יש גם בעניין הזה צד אחד במפה הפוליטית שמבין שאין טעם ואין תכלית ללכת לבית המשפט, כי סעד הוא לא יקבל שם.

כך היה כשישבנו כאן על ספסלי האופוזיציה בקדנציה הקודמת, נוכח עוולות מדהימות שהיו כאן, וזו בדיוק הסיבה שבגללה אנחנו רוצים ודוחפים קדימה את הרפורמה המשפטית: כדי ליצור מערכת משפט לכולם, שכולם יוכלו לפנות אליה, שתנהג בשוויוניות מול כולם, שתחייב גם את גורמי אכיפת החוק לנקוט מדיניות שוויונית כלפי כולם.

אני אומר לא פעם, ואני אומר גם כאן, שהרבה הרבה מהבעיות ומהעוולות שאנחנו מתמודדים איתן נובעות – מקורן בעובדה שמערכת המשפט שלנו נראית כפי שהיא נראית; שתהליך בחירת השופטים נעשה בדרך לא ראויה ופסולה, כפי שהדברים מתקיימים עכשיו, בוועדה בהרכב שלא ניתן לקבל אותו, שאיננו מתאים ואיננו ראוי במדינה דמוקרטית. בדיוק בגלל הסיבות האלה אנחנו פועלים כדי לשנות את העניין.

ברור לחלוטין שאותם נושאים שבהם אנחנו עוסקים ברפורמה המשפטית הם ליבת העניין והבסיס כדי לייצר את השינוי המערכתי לטפל בהרבה מאוד בעיות, כולל הבעיה הזו של האכיפה הבררנית, הלא-שוויונית, הזועקת לשמיים. צריך גם לומר, חבר הכנסת בוארון, יש ממש הפקרה – ואני אומר את זה כאן מעל הדוכן ולפרוטוקול – פשוט הפקרה של שרים וחברי כנסת אל מול הסתה פרועה ואל מול התנהגות אלימה כלפיהם. הדבר הזה, בסופו של עניין, חס וחלילה, עלול גם להסתיים בדברים שאף אחד כאן לא רוצה אפילו להעלות אותם על דל שפתיו.

אני אומר באופן הברור ביותר: יש גורמים שנתונה בידיהם הסמכות, ובצדק, גם לקבוע מדיניות וגם לממש אותה, אבל בצד הסמכות הזו גם רובצת עליהם האחריות לעשות את הדברים. אני מקווה שבעקבות השאילתה הזו וגם בעקבות הרבה מאוד דברים אחרים ופניות שיש בנושא הזה, אנחנו נראה שינוי. לטעמי, השינוי הזה הוא הכרחי, ויפה שעה אחת קודם.

תודה רבה.