דחיית חובות לאסיר משוחרר

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה לחבר הכנסת סגלוביץ' על העלאת נושא שבאמת ראוי לדון בו והוא נושא חשוב. אני חייב לומר שכשאני ראיתי באופן ראשוני את השאילתה, יצא ליבי אליה במובן זה שבאמת זה נשמע הגיוני: בואו נקבע כלל שאסיר משוחרר – נדחה לו את תחילת מועד תשלום הקנס בחצי שנה. אבל אני מוכרח לומר שדווקא כאן, כאשר נועצתי בגורמי המקצוע במשרד, אני חושב שהייתה להם עמדה שבעיניי יש בה היגיון רב. אני מביא אותה בפניך. אתה יודע, זו באמת לא שאלה שאפשר להגיד בה כן או לא באופן דיכוטומי לחלוטין. אני חושב שהם לפחות מציגים עמדה שיש בה היגיון רב, ואני חייב לומר שלפחות אותי באופן אישי היא שכנעה, ואני רוצה להיכנס טיפה יותר לפירוט של הדברים.

הקנס, אין חולק, הוא כמובן אמצעי ענישה חשוב ומשמעותי, ומאוד חשוב שהוא גם ייתפס על ידי בתי המשפט כאמצעי ענישה אפקטיבי, כי בסוף – ואתה בוודאי ער לדברים, אתה עוסק בזה הרבה – אנחנו נמצאים במציאות של מצוקה קשה של כליאה וכו', ואין לנו עניין לייצר מצב שמצמצם את היקף האלטרנטיבות שבית המשפט רואה כענישה ראויה בדרך שבסוף תדחוף יותר ענישה לכיוון המאסר, עם כל המשמעויות שיש לעניין הזה.

אני חושב שאין ספק שתהליך שיקום האסיר הוא דבר קריטי, הוא דבר בעל חשיבות רבה מאוד. אגב, אני חייב לומר שלפעמים – וזאת הזדמנות לומר את הדברים האלה – אני חושב שלפעמים אנחנו חוטאים כאן. צריך להבין שברגע שאדם שילם את חובו לחברה ויש לו רצון לחזור לחברה ולהיות אזרח מועיל ותורם וכמובן שומר חוק, אנחנו מוכרחים לעשות מאמץ לעזור ולסייע לאנשים האלה ולשלב אותם, לתת להם את האפשרות להתקדם, מכיוון שאחרת, מה שקורה – אנחנו כמובן משדרים מסר לאותם האנשים שאין להם מה לצאת ממעגל הפשיעה, משום שממילא לא יקבלו אותם במקום אחר.

אני יכול להגיד לך שזה מחבר אותי לעובדה שמשום מה מצאתי את עצמי מקבל כל מיני גינויים וכל מיני אמירות, כולל מהספסלים האלה, על כך שנכחתי באיזשהו אירוע של אדם שבעברו הרחוק היה עבריין וגם ישב בכלא ובאמת שילם את חובו לחברה. מאז הוא עוסק כבר שנים ארוכות בשיקום נוער, הרצאות ומאמץ אישי שהוא עושה לטפל באין-ספור נערים שעלולים להידרדר לפשע, ובהשבתם למוטב של כאלה שהידרדרו וכמובן חי נורמטיביים וכו'. ברגע שאומרים: תשמע, אבל אתה, בגלל מה שהוא היה פעם, אל תתקרב אליו וצריך להקיא אותו מהחברה – זה לא עולה בקנה אחד עם הקו שבצדק אתה רוצה לייצג בשאילתה הזאת. אני חושב שבסוף הדברים צריכים לבוא לידי ביטוי במבחן המעשה לא פחות מאשר באמירות הכתובות.

אני רוצה רק לומר – לא איכנס לכל פרטי-הפרטים, אבל העמדה, בגדול, אומרת את הדבר הבא: ההתייחסות לכל הסוגיה של דחייה, פריסה של קנסות, צמצום ריביות פיגורים, דחייה של תשלומים וכו', נעשית פרטנית בכל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבותיו של כל אחד מהחייבים. המחשבה לקבוע כלל קטגורי גורף שאומר שכל החייבים שמצבם x – עכשיו זה אסירים משוחררים, מחר זה יכול להיות אנשים שמקבלים קצבת הבטחת הכנסה, מוחרתיים, והכול מקרים מוצדקים ונכונים – הדבר יביא בסוף לתוצאה שתהפוך את הקנסות למכשיר לא אפקטיבי ושוב תתעל את המערכת למקומות אחרים.

יש גם לא מעט מקרים של אסירים משוחררים שהם בעלי הון, יש להם דווקא אמצעים כספיים בלתי מבוטלים, ולאחר שחרורם ממאסר אין שום מניעה שישלמו קנסות שהוטלו עליהם במסגרת ההליך הפלילי או כל קנס אחר. לכן הקביעה הגורפת, להבדיל מבחינה של כל מקרה לגופו, תביא בסוף לתוצאה לא טובה, אמרתי, גם במישור של היכולת להשתמש בנושא הקנסות, וגם בכך שיימצאו אנשים שאין שום סיבה לתת להם את ההקלה הזאת שייהנו ממנה. מעבר לזה, שוב, אפשר לחשוב על הרבה מאוד קבוצות חייבים אחרות שהדבר יכול להיות רלוונטי להן. לכן, אני חושב שבהיבט הזה יש בהחלט מקום לקיים ולהמשיך את המצב הקיים. צריך גם לומר שיש כאן גם היבט של נפגעי עבירה, שגם להם מגיעים כספים, ושוב, קביעה גורפת כזאת עלולה להביא לפגיעה בזכויותיהם.

אני בהחלט חושב – ואולי לך יהיה איזשהו רעיון טוב איך נכון לעשות את זה – אני חושב שזה בהחלט צריך לעמוד לנגד עיני מי שדן בבקשות כאלה. לדחיית תשלום – אני חושב שכאשר אסיר משוחרר בא ואומר: אני מבקש דחייה בתשלום כי מצבי כך וכך, ואני עכשיו מתחיל את חיי ומתחיל לעמוד על רגליי – ראוי שתהיה מידת התחשבות ושתהיה הליכה לקראתו במצב שבו הדברים הם באמת כאלה, שאין לו את היכולת לשלם, וקריאת הכיוון הזאת היא מאוד נכונה בעיניי. אני רק חושב שטיפול בסוף צריך להיות טיפול פרטני ולא החלטה הוליסטית כוללת.

אני מסכים לגמרי. אני גם אבדוק. אני אמרתי, שוב, מה שחסר לי הוא איך עושים את זה בדיוק, כי המסר הוא נכון, והוא לגמרי מוסכם. השאלה היא איך בדיוק הוא אמור לחלחל בסוף.

לא, אני מסכים, ואני באמת מודה לך על העלאת נושא חשוב מאוד. תודה רבה.