קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני לא ארחיב כאן על החשיבות של החינוך בגיל הרך, כי דיברתי על כך רבות. אני אתייחס רק לעניין הנטל המאוד-כבד על הורים, בעיקר הורים צעירים, שצריכים להתמודד, נוסף לכל יוקר המחיה, גם עם העניין של תשלומי עתק למעונות היום. לצערי הרב ההצעה שהגשתי לא אושרה בוועדת שרים, ואז ראינו מסיבת עיתונאים של שר החינוך וראש הממשלה על חינוך חינם מגיל לידה. אגב, הם צריכים לתקן קצת את המושגים שהם משתמשים בהם, כי הם לא מקצועיים מספיק, אבל לא חשוב. אין בזה כלום, פשוט כלום, חברים, לא חינם ולא חינוך ולא שום דבר.
קודם כול, אני רק יכולה לומר שאני שמחה שלפחות את התהליכים שהתחלנו בתחום הזה הם כן לוקחים וממשיכים ולא דורסים אותם. בוא נודה על האמת, בממשלה שבה אנחנו נמצאים, זה כבר הישג. אז כל העניין של הכשרת מטפלות, אותם 200 מיליון – אגב, אם הם יהיו ערניים, זה 240 ולא 200, אז אני מקווה שהאוצר לא עוקץ אותם כאן. כל התהליכים האחרים שדיברו עליהם ותהליכים שקיימים, כולל הנושא של הבינוי – הבאנו 600 מיליון שקלים בשנה וחצי לטובת בינוי מעונות. נכון, זה חשוב, וצריך להמשיך להרחיב את זה; זה לא מביא חינוך חינם.
הצעת החוק שאני הצגתי היא הצעה מידתית. היא מדברת על תהליך של שש שנים, שבמהלכו כל שנתיים תהיה הפחתה הדרגתית של תשלומי ההורים, ובתום שש השנים נגיע לסבסוד מלא. מה זה סבסוד מלא, אדוני היושב-ראש? זה גם לא חייב להיות בתהליך הראשוני של שש שנים חינם לגמרי, כי אנחנו יודעים מה המשמעויות התקציביות, אבל גם אם משפחה תגיע למצב שהיא צריכה לשלם 600 שקלים לחודש, ומשפחות מעוטות יכולת – אנחנו יודעים שהרווחה יכולה לעזור להם ותפחית גם את התשלום הזה – כבר נוכל לומר דיינו. אבל חייבים להתחיל איפשהו, ואם לא נתחיל את זה היום, נמצא את עצמנו בעוד שש-שבע-שמונה שנים מנהלים בדיוק את אותו הדיון.
צריך להבין גם את המשמעות של האפשרות של משפחות להכניס במחיר מופחת את הילדים למעונות. זה לא רק העניין של הכסף; זה לאתר, לזהות זיהוי מוקדם ילדים בסיכון, ילדים שיש להם פער בהתפתחות המוטורית, הקוגניטיבית. יש פה הרבה מאוד דברים שהנוכחות של ילדים בתוך מסגרות מסודרות, ולחלופין מניעה שלהם משהות במעונות כאלה רק בגלל מחיר – יש לזה מחיר יקר מאוד שכולנו, לא רק הילדים, לא רק המשפחות, כולנו כמדינה וכחברה נשלם עליהם ביוקר.
משפט אחרון, אדוני. הנושא של סבסוד המעונות כפי שהוצג כאן, כדי להבין גם את הבלוף שהיה – זה לא מספיק שאני אתן למשפחה בשכר שלה עוד 700 שקלים, כי אם זה מתיר למעונות פרטיים, לצורך העניין, שהמחיר שלהם לא מפוקח כרגע, להעלות את המחיר במקביל, אז מה אנחנו עושים? הרי אנחנו משחקים משחק סכום אפס: אנחנו ניתן להם 700, 800, 900 שקלים לכיס, והמעון הפרטי, בגלל יוקר המחיה, יכול להרשות לעצמו להעלות את המחיר, ומה המשפחה הזאת מרוויחה? כלום ושום דבר. היא תמשיך לשלם בדיוק אותו הדבר. יכולתי עוד לפרק את מסיבת העיתונאים ולהראות כמה אין שם בשורה אמיתית, בטח שלא לכל ההורים במדינת ישראל. אשמח מאוד, כפי שאמר חברי מיכאל ביטון, שהממשלה תתעשת, תביא את הצעת החוק הזאת, תקבל אותה, תאשר אותה ונוכל לצאת לדרך, אפילו שאנחנו יודעים שהיא דרך של שש שנים. תודה רבה.
509 מילים של יפעת שאשא ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.