לפני שאתחיל, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לקדם בברכה את המשפחות השכולות שנמצאות כאן איתנו: ניצה שמואלי, ברוך בן יגאל, ונמצאת כאן גם אחותו של החלל שאול ויצמן, בת אל. לכבודכם אנחנו היום מחוקקים את החוק שיסייע סוף-סוף להמשכיות של הילדים הנהדרים שלכם.
אין דבר קשה יותר, מדמם וטראומתי יותר מהדפיקה בדלת. הרגע שבו מודיעים להורים כי הדבר היקר להם מכול, שאותו הם שלחו לשירות צבאי, חוזר הביתה בארון. צער אין-סופי. צמד מילים שיישאר איתם כל ימי חייהם, וזה ילך איתם עד יומם האחרון. האם אותן משפחות נידונו לחיי שקיעה ותהום? לחברה הישראלית יש חוב מוסרי וערכי אין-סופי כלפי ההורים, ששילמו בעל כורחם את המחיר הכבד הזה.
אני רוצה לדבר על היום שבו אני נכנסתי לנושא הזה, ואנחנו מדברים בסך הכול על השבוע שעבר, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. ניצה, אימא של בראל, מתקשרת ובעיניים דומעות מספרת לי שהיא כל כך הרבה זמן ממתינה סוף-סוף להגשים את החלום של המלאך שלה ולהביא ילד או ילדה מזרעו. בחודש אוגוסט 2021 נפל המלאך, הגיבור הישראלי, סמל ראשון בראל חדריה שמואלי, ז"ל, בהיתקלות עם מחבלים בגדר של גבול עזה. אימו ניצה, שיושבת פה עימנו, מתארת: בראל היה ילד של שמחה, של אהבה, של חברות, של משפחתיות. בשנה וחצי האחרונה עמדה בפני משפחתו וחבריו של בראל מטרה אחת, והיא ההמשכיות של בראל. ממשיכה לתאר ניצה המקסימה: אני, בתור אימא של בראל, מחפשת אישה שרוצה להביא ילדים לעולם מהזרע של בראל ויכולה לתת מעצמה עבור המטרה המשפחתית שלנו. לגדל את הנכד בשמחה, באהבה, בחום, ולהיות אחת מהמשפחה שלנו החמה והאוהבת.
נמצאת איתנו בת אל, אחות של שאול ויצמן, הבחור המדהים הזה, האופנוען של יחידת הימל"ת במשטרה הצבאית. במסגרת התפקיד שלו הוא השתתף במבצעים מיוחדים עם המשטרה, ליווה אישים חשובים, כולל את נשיא המדינה. באישיות שלו, המיוחדת, ובמקצועיות שלו, הוא נתן את כל-כולו לצבא ולמדינה. הוא ליווה אישים מאוד רציניים. כאופנוען שאהב מאוד את האופנועים, הוא פשוט נהרג בדרכו הביתה ביום הולדתו ה-19 בכביש 4 בשנת 2021.
אני רוצה להגיע לילד המקסים שנפל בי"ח באייר, לוחם סיירת גולני וגיבור ישראל עמית בן יגאל ז"ל, שהיה בנו היחיד של ברוך בן יגאל, ייבדל לחיים ארוכים, שיושב איתנו עכשיו. ביום הולדתו אימא של עמית הגיעה לכנסת וחלקה לנו, חברי הכנסת, מחזיק מפתחות עם השם של עמית שם. על המחזיק יש לב גדול וכתר.
אני רוצה פשוט להסביר את מה שאימא של עמית הכינה לחברי הכנסת.
והיא צירפה לנו את מכתבו של עמית. אני מקריאה את המכתב: אני עמית בן יגאל, לוחם סיירת גולני. נולדתי ב-8 בפברואר 1999, ואני חוגג יום הולדת 24. נפלתי ב-12 במאי 2020 בעת פעילות מבצעית בכפר יעבד, בעת שנשלחה עליי לבנה על ראשי. נהרגתי במקום. היום אני שליח. שליח אלוקים. יחד עם הוריי המדהימים נאוה רביבו וברוך בן יגאל, שמפיצים טוב בכל מקום. וגם ברגע הזה בטח אתם פגשתם את אימא שלי ואת אבא שלי, שהגישו לכם את מתנת היום הולדת ממני. זו מתנה ערכית. אני הקרבתי את חיי למדינה שלמה בתקווה לאחדות, לאהבה, לשמחה – מה שמאפיין אותי ברוב חיי. בחרתי לתת מעצמי למדינה שלי, ובאמת אין דבר כזה שאתה לא יכול או לא רוצה. החלטתי שהמשפט: אל תיתן למה שאתה להפריע למי שאתה רוצה להיות – –
– – וכנראה אתה מכיר אותי בנסיבות האלה. בקשה לי אליך: אל תנסה לשנות את האחר; פשוט תעצים את מה שאתה. ואהבת – את עמיתך.
הוא השאיר לנו את המורשת הזו יחד עם שאול ויחד עם כל שאר החללים. הוא השאיר לנו מורשת שאנחנו נוכל להמשיך. זו הזכות שלנו וגם החובה שלנו לעשות זאת. מדינת ישראל למודת כאב, שכול; היא איבדה את מיטב בניה ובנותיה, שנפלו בהגנה על ביטחון המדינה. חייהם של החיילים הצעירים נגדעו באיבם. למדינת ישראל יש חוב מוסרי למשפחות השכולות אשר איבדו את היקר להן מכול.
לצד הכאב שאין לו מרפא, לעיתים מבקשות משפחות החיילים שנספו להמשיך את השושלת המשפחתית דרך מי שהיה ואיננו עוד. אני צריכה גם לומר שמערכת הביטחון במדינת ישראל מעניקה סיוע בהמון מקרים, תמיכה כלכלית, והכי חשוב – חיבוק חברתי. אך לזה נדרשים רוח גבית וסיוע מאיתנו. אנחנו נבחרי הציבור, שמייצגים את הציבור. המשפחות שאבו את הזרע של הבנים כדי להביא לעולם צאצא ממי שנפל. לא מעט הורים לבנים שנפלו נאלצים להתמודד עם הסוגיה הכואבת הזו כל כך הרבה זמן. אף על פי שנתרמו מהילדים שלהם איברים, כשהם ביקשו לעשות שימוש בזרע של הבן ולהפוך לסבא וסבתא, הם נענו בשלילה.
חבריי חברי הכנסת, המטרה בחוק ההמשכיות היא אחת: שההורים השכולים יוכלו להפוך לסבא וסבתא באמצעות אישה לא נשואה המעוניינת להרות מזרע החלל. בנוסף לחובה הערכית והמוסרית שיש בהצעת החוק הזו, יש פה אמירה נגד כל המחבלים שרוצים להרוג אותנו. מהילד שהם הרגו תקום משפחה ויקום עם שלם. זו התשובה הציונית והיהודית לסיפור הזה. זוהי חובתנו כמדינה השולחת את מיטב בניה להגן על ביטחוננו – להבטיח את יכולתם של החיילים הגיבורים שלנו להעמיד צאצאים. על הכנסת מוטלת חובה להסדיר את הנושא הזה על פי חוק, וכמובן שנעשה זאת ברגישות נדרשת.
אני רוצה לומר שאני וחבר הכנסת אלי רביבו עבדנו על החוק הזה זמן רב. ניסינו לעשות את זה בדין רציפות, וזה היה קשה, כי חברי הכנסת שהגישו אינם פה בכנסת. אבל זו החובה המוסרית שלנו לקחת את החוק שהיה בפעם הקודמת, בכנסת הקודמת – החוק של צביקה האוזר – ולהמשיך אותו. לא צריכה להיות לא תקלה ולא צריך להיות שום איחור בנושא הזה. נעשה זאת כמה שיותר מהר, כדי שההורים השכולים יוכלו להעמיד את הצאצאים ולהפוך להיות סבא וסבתא למלאכים שנמצאים בשמיים ושומרים עלינו.
תודה רבה. ואני מאוד מקווה שזה – – –
לחיילים. זה מה שאמרתי. אני לקחתי את החוק – – –
אני לקחתי את החוק של חבר הכנסת לשעבר צביקה האוזר ככתבו – –
– – והגשתי אותו מתוך מטרה נעלה. אין פה לא אופוזיציה ולא קואליציה.
יש פה מלאכים שנמצאים בשמיים ושומרים עלינו והשאירו לנו את הצוואה. הם השאירו לנו צוואה, ואנחנו צריכים להמשיך את הדרך שלהם, ויפה שעה אחת קודם.
רק לפני שבוע כולנו התייחדנו איתם. לא מספיק שמתייחדים איתם. צריך גם להגיד: במותם הם ציוו לנו חיים. אנחנו צריכים להציב חיים אחריהם. תודה.
959 מילים של קטי קטרין שטרית. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.