אדוני היושב-ראש, כבוד השר, מהיכרותי רבת-השנים איתך, היכרות אישית אפילו, אפשר להגיד – –
– – ואני יודע שהדאגה לשכבות החלשות היא נר לרגליך. "דע מאין באת", אומרים חז"ל, וגם אני וגם היושב-ראש, מאיפה באנו? ראינו מה זה עוני ומה זה לחץ כלכלי. חלק מעשייתך הציבורית המבורכת היא דאגה לחלשים. על כן אני פונה אליך בנושא כאוב זה.
נודע לי כי לאחר שנים של פעילות חסד אדירה, בחודש אפריל השנה נסגר בית התמחוי היחיד בעיר שדרות, הנקרא "מסעדת שבת אחים" – בית התמחוי שבו היו סועדות 35 משפחות מדי יום ושממנו נשלחו מנות אוכל לעוד עשרות משפחות מעוטות יכולת כלכלית. בית תמחוי זה הוא הלחם והחלב של עשרות משפחות נזקקות, אשר נשענו עליו.
ההערה של היושב-ראש התקבלה – –
– – אבל יש דברים שיוצאים מהלב, ואין עליהם שליטה, במיוחד אצל השר מרגי.
בשיחה שקיימנו עם מנהל בית התמחוי, נמסר לנו כי הוא פתח את בית התמחוי השבוע לחודשיים בעקבות תרומות פרטיות שהשיג, אך תרומות אלה מספיקות רק לחודשיים, ועדיין מרחפת על בית התמחוי סכנת סגירה. סגירת בית התמחוי אפילו ליום אחד היא מכה אנושה לאזרחים מהשכבות החלשות. רצוני לשאול את כבוד השר:
1. האם הנושא מוכר למשרדך?
2. איך כבוד השר יכול לתת מענה מיידי לפתרון בעיה זו?
199 מילים של ארז מלול. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.