תודה רבה, גברתי היושבת בראש. מכובדי השר גולדקנופ, חבריי חברי הכנסת, אני אפתח בדברי ברכה למציעים הרבים – לחבר הכנסת ינון אזולאי, שמוביל את החוק, ועוד תשעה או עשרה מוצמדים. אני כבר קצת ותיק בכנסת, 15 שנה בטח, ואני לא זוכר הצעת חוק עם כל כך הרבה הצמדות כמו שיש להצעת החוק הזו. זה לבד סימן שהיא הצעת חוק ראויה. מעבר לכך, גם כל חלקי הבית שותפים להצעת החוק הזאת, אז זה לבד אומר שמהות החוק והצעת החוק הן דבר נצרך, דבר ראוי ודבר חשוב ונכון.
בכלל באופן אמיתי, אם נגיד איזה דבר נצמד להצעת החוק בדברי התשובה והממשלה תומכת בקריאה טרומית – חשוב להגיד שהצעת חוק שמאחדת בימים האלה את הבית הזה זה באמת דבר ראוי כשלעצמו, וצריך למנף ולהמשיך באחדות שיש בין חלקי הבית. ואת האמת אנחנו יודעים: באופן אמיתי – לא כמו שנראה בתקשורת ומה שנראה אולי בחוץ – רוב עבודת הכנסת היא בעבודה משותפת. רוב הדיונים ברוב החוקים שהיו עד היום, ודאי במסגרת הפעילות המשותפת של כל הוועדות, ולא דווקא הוועדות שהיום מתוקשרות, הם בעבודות שיש בהן הסכמה נדירה. נדיר הוא המצב שיש חילוקי דעות מהותיים בין קואליציה לאופוזיציה, ולכן טוב שהציבור ידע והאזרחים ידעו שבכנסת נעשית הרבה הרבה עבודה משותפת בין הקואליציה לאופוזיציה ובין כל חלקי הבית, בין כל חברי הכנסת, ואנחנו מקווים שבאמת ימשיכו באווירה הזאת.
הצעת החוק הזו מדברת על מחיר מקסימום לחניה עם כל מיני דברים, כמה שלבים שיש בהצעת החוק הזו, ותכף נתייחס לזה. אבל לפני זה אני רוצה להגיד שהכנסת – ואני מצמיד את זה למה שאמרתי קודם – כבר לפני 13 שנה, ב-2010, בוועדה לפניות הציבור, שאז עמדתי בראשה, הכנסת התחילה לדון ודנה במחירים של חניות בבתי חולים.
הלכנו על מהלך ארוך מאוד, מהלך שהיה בשיתוף פעולה בין הממשלה לבין הכנסת בכך שהממשלה עצמה, משרד הבריאות עצמו, בהוראה שלו, בנוהל שלו, הנחה את בתי החולים הממשלתיים בהגבלת מחיר החניה, ואם אינני טועה זה 20 שקלים – לא רק מחיר מקסימלי אלא גם מתן פטור ממחיר ההנחה – ואני חושב שכדאי לצרף גם את זה בהצעת החוק, אני לא ראיתי שמישהו צירף את זה – לכאלה שמאושפזים תקופות ארוכות. אפשר להחליט מה זה תקופות ארוכות, האם זה שבועיים, האם זה עשרה ימים. זה נכון שהיום ימי האשפוז מתקצרים, אבל אחרי הכול – אני מביא דוגמה של פגים, הורים שצריכים ללוות פג; כמה נסיעות הם צריכים, והם צריכים גם לשמר את העבודה, ככל שהם יכולים, ואם יש ילדים אחרים בבית – גם לטפל בהם. נושא החניה הוא אקוטי, הוא נצרך. לא תמיד זה רכב אחד, לפעמים זה שני רכבים, ואם צריכים לשלם את מלוא המחיר על שני הרכבים, יכולים להגיע למחירים מאוד גבוהים, וזה יום-יום, גברתי היושבת בראש, וזה יכול להיות חודש ואף יותר.
לכן בבתי חולים הממשלתיים יש נוהל, ואני מקווה שגם מיישמים אותו, של פטור באשפוז של מעל כך וכך ימים, עם האישורים המתאימים מתוך המחלקות. לא רק זה, אנחנו קבענו אז, ויש את זה בפרוטוקולים של הוועדה לפניות הציבור, חובה ליידע את המאושפז, את ההורים של המאושפזים, את המאושפזים בעצמם, על מתן האפשרות של חניה ארוכת טווח.
ונכון, ואמרו הדוברים בצדק, חניה בבית חולים זה לא אקסטרה, זה לא נסיעה לקניון, זה לא נסיעה לאצטדיון, זה לא קניות או שירותים שבית החולים מוכר. שירותים נוספים – בתי חולים גובים כספים על חנות הצעצועים או חנות המתנות, יכול להיות שגם על המסעדות, וגם מעבר לזה, חנות שמאפשרת קניות ומצרכים. כשאלה דברים נלווים, אדם יכול להביא מהבית; את החניה הוא לא יכול להביא מהבית. חניה זה משהו מובנה בתוך האשפוז. לא רק זה, גם על הקפה הייתה כאן בכנסת פעילות והייתה אולי אפילו הצעת חוק להגביל את המחיר של הקפה. מדוע? אמרו שקפה זה דבר נצרך, לא יכולים להביא מהבית. אנשים נמצאים ימים ארוכים, נמצאים בניתוחים, גם בקפה יש הפקעות מחירים, זו פגיעה. זו פגיעה – יוקר המחיה – זו פגיעה בצרכנים, זו פגיעה באנשים מוחלשים שצריכים את הקפה. אבל לשאר הדברים אין דומה חניון, שזה חלק נצרך ומובנה בתוך מתן השירותים. נדמיין לעצמנו שמחר יבקשו עבור האוכל של החולה, או דברים שהם בסיסיים?
נכון, מנגד יש בתי חולים, במיוחד הציבוריים והפרטיים, שרואים את זה כאפיק הכנסה. המצב של בתי החולים הוא מצב קשה, והם צריכים הכנסות, אבל אפיק ההכנסה הזה הוא אפיק על חשבון הציבור, ובמערכת האיזונים הנכונה זה צריך להיכנס בתוך ההתחשבנות של מחיר יום האשפוז, צריך להכניס את זה במחיר. יום האשפוז בנוי מכמה וכמה פרמטרים, ואחד הפרמטרים צריך להיות שבית החולים צריך להעמיד זאת לרשות המבקרים, המלווים או המטופלים בעצמם. חלק מהחולים הם אנשים שבאים לטיפולים, באים למרפאות, באים לאשפוזי יום.
צריך גם לציין, גברתי היושבת-ראש, שהתחבורה הציבורית בהרבה הרבה בתי חולים היא לא נגישה – היא נגמרת בשעות מוקדמות, היא לעיתים רחוקות. לא צריך הרבה להרחיב כאן את הדיבור על הקושי שעוברים המלווים את החולים והחולים עצמם, המאושפזים – בשעות, בימים, באפשרויות. הם גם לא מגיעים להרבה מקומות, הם גם מגיעים הרבה פעמים מוחלשים למקומות האלה, עייפים, או שצריך להגיע מוקדם בבוקר, עוד לפני התחבורה הציבורית, כדי להחליף את זה שהיה בלילה. אנחנו מדברים על המגוון של רוב החונים בבתי חולים והשימושים שלהם. הם לא רק קהל שבוי, הם נצרכים, ואין להם אלטרנטיבה אחרת, אין להם אפשרות אחרת, וזה חלק מהאשפוז.
אני לא רוצה להרחיב הרבה מעבר לכך. הרי אנחנו יודעים שלא בתי החולים עצמם, חבר הכנסת ינון אזולאי, מפעילים את החניונים האלה. יש זכיינים. הוא זכיין, הוא נותן לזכיין, חברה כזו או אחרת שזוכה במכרז, והיא גובה, לא מעט פעולות.
אמרה כאן חברת הכנסת – אני כבר לא זוכר, תומא סלימאן אני חושב, ואולי גם אתה ציינת – שרואים אנשים שהולכים קילומטרים כדי לחסוך. אין להם את הכסף, רואים כמה המצוקה שלהם גדולה. אבל החברות האלה, יש להן אינטרס גם להרחיב את איסורי החניה. אתה פתאום רואה סביב בתי חולים את האדום-לבן חוגג. הכול מסביב, במרחקים שאנחנו לא רואים בהרבה מקומות. שם יש למישהו אינטרס שגורם לכך – להקשות על החניה כדי שתצטרך לקחת את החניה.
זה, ועוד דברים שאנחנו מפרטים פה עכשיו, ודאי מביא אותנו לכך שהחוק הזה הוא חוק חשוב וראוי, והוא גם מאוזן במחיר שלו – וגם אולי שימוש שלא כדין או שלא לצורך. יחד עם זאת, אני חושב שצריך להרחיב – אני מציע למחוקקים, לחבר הכנסת אחמד טיבי, חבר הכנסת ינון אזולאי ולכל המחוקקים האחרים לתת את הפטור לאלה שמאושפזים תקופות ארוכות על ידי ממשק. הם צריכים להיות פטורים מחניה בכלל, גם לא 20 שקלים, ודאי כשנכנסים ויוצאים.
והינה, העובדה היא שהוועדה לפניות הציבור – כשאני אז טיפלתי בזה, זה הגיע מפניות הציבור. ונכון ציינתם, זו הצעת חוק שבאה בעקבות פניות הציבור, וגם אולי מניסיון אישי של הרבה כסף.
ולכן הממד כאן – אני יודע שבדיונים אחרים, ואני הייתי בוועדת השרים לחקיקה, לא כולם הסכימו; במשרדי הממשלה לא כולם הסכימו לכך וציינו את הדברים האלה, ואני בטוח שזה יבוא גם היום. אבל במשרד הבריאות היום, ואני חושב שגם בעבר היה רצון. צריך לאזן, צריך לשפות את בתי החולים הפרטיים על ההוצאה הגדולה שיש להם או היעדר הכנסה או הפסד הכנסה שיהיו להם בגלל המחיר, כשיהיה מחיר מוגבל ותחת פיקוח, של חניה, מחיר מקסימלי של חניה בבתי חולים.
אני מרגיש וחש, וגם מביע זאת בפניכם, זכות לענות היום בשם הממשלה. הממשלה תומכת, ודאי בתיאום. אני מבין שכל המציעים מסכימים לכך שיהיה תיאום עם המשרדים השונים שקשורים לחוק הזה, והבנתי שכל המציעים גם מסכימים שזה יהיה בוועדת הבריאות.
בוועדת הבריאות. אז יש הסכמה כוללת, גם זה טוב. תראו כמה הסכמות יש סביב החוק הזה.
היושב-ראש, ודאי. ולכן, אין לי ספק שנקבל את האינפוט ואת הטיפול המקצועי של ועדת הבריאות בחוק הזה. בימים האלה של יוקר מחיה, ובכלל זמנים קשים לאנשים, זה גם תואם את המדיניות של המציעים וגם של הממשלה. הממשלה תומכת.
כן, בבקשה.
אז הינה, יושב-ראש ועדת הבריאות, שיודע גם לאזן, יודע שבאמת להגביל את מחיר החניה זה דבר טוב ונצרך, אבל יש גם את בתי החולים, שלא נמצאים היום במצב שהם יכולים לוותר על – – –
אבל זה גם אומר כמה אנשים משלמים. כשזה אפיק הכנסה לבית חולים זה גם אומר כמה אנשים מוציאים מכיסם. זה מראה את שני הצדדים, וצריך לאזן את זה. צריכים לקחת את זה על עצמנו. דבר כזה צריך לקחת על עצמנו, לשפות אותם, לתת להם את הפיצוי על זה, אבל שאזרחי מדינת ישראל יוכלו לחנות, יוכלו לבוא בימים הקשים שהם נמצאים בבתי חולים – לא מקומות שהם באים לבלות בהם – כדי שלא יצטרכו לשלם. יש עוד מספיק הוצאות היום מסביב להוצאה הרפואית כשאנשים לא מרגישים טוב או חולים. תודה רבה.
1,347 מילים של אורי מקלב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.