הצעת חוק יום משפחות היתומים בישראל, התשפ"ג–2022

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת מכל סיעות הבית ששותפים להצעת חוק הזו, כבוד האלמנות ואלמנים, יתומות ויתומים, מנהלי ארגונים ועמותות, מכובדיי כולם, אני רוצה לדבר על הסיוע ליתומים שאחד מהוריהם נפטר. לאנשים מקצוות שונים ברחבי הארץ – יוסי מירושלים, שירה מבת ים, רותי מבני ברק וליאת מחולון – יש מכנה משותף: לכל אחד מהם נפטר הורה והותיר אותם יתומים. אצל יוסי אימו היא שנפטרה, בחופש הגדול, רגע לפני הכניסה שלו לכיתה א'; שירה איבדה את אביה כשהייתה בת 11; רותי מבני ברק לא יכולה לזכור את אבא שלה, כי היא הייתה בת חמישה חודשים כשאביה נפטר; ליאת מחולון, אביה נפטר בתאונת דרכים באמצע יום שגרתי כשהייתה בגן.

גם יוסי, גם שירה וגם רותי כולם חוו תקופות ממושכות של התמודדות של ההורים עם מחלה קשה טרם הפכו ליתומים. שלושתם טיפחו תקווה, חוו אכזבות, ולבסוף חזרו למציאות העגומה, שבה נותרו יתומים. לעומתם, ליאת ללא כל התראה מוקדמת או הכנה הפכה ליתומה באמצע שעת ריכוז בגן. והם לא היחידים; יש ילדים רבים, לצערנו, שאחד ההורים שלהם נפטר עקב מחלה, תאונת דרכים, קורונה, אסון מירון, פעולות איבה, מלחמות ישראל, ולצערנו עוד סיבות רבות. חלקם התייתמו בהפתעה, שלעיתים מקשה שבעתיים.

הילדים היתומים הם נשמות יקרות וכך גם משפחותיהם, וחשוב לשמור עליהם וחובה לעזור ולתמוך בהם. מדינת ישראל ועמותות רבות עוטפים את היתומים באהבה ועושים מאמץ רב כדי לסייע להם. חובתנו היא לעזור לא רק ליתומים אלא גם למשפחותיהם. ישנן עמותות וארגונים רבים, ובראשם ארגון אמיצים, זה לזה, חסדי נעמי, קופת העיר, ועד הרבנים, קופות הקהל בערים, שמטפלים במשפחות וביתומים ועושים עבודת קודש.

מות אחד ההורים מותיר חלל ריק בכל גיל, אבל אצל ילדים זה קשה במיוחד. אבא או אימא, שתמיד היה ברור כי הם פה, לצידנו, פתאום אינם, והילדים נאלצים להתמודד עם תחושת האובדן בכל פעם שהם מגיעים לשלב חדש בחייהם – בכניסה לכיתה א', בימי הולדת, בבר-מצווה, בת-מצווה, לפני גיוס, בכל שלב בחייהם המהווה ציון דרך בחיי אותו ילד. אבא או אימא הם האנשים שתמיד קיבלו את הילד בשמחה, בחיוך, ללא טענות וכמעט בלי ביקורת. לא חשוב באיזה גיל נמצאים הילדים, אפילו כשהם כבר מזמן סיימו את גן הילדים, בכל ילד גדול מסתתר ילד קטן שתמיד מחכה שאבא ואימא יבואו לקחת אותו מהגן.

לכן חשוב שמעבר לפעילות המבורכת של העמותות, שעושות עבודת קודש של ממש – עבודה שהמדינה מנסה לעזור להן בה ברמה הכלכלית, לא תמיד מספיק – קודם כול חובה עלינו לציין יום לכבודם, כדי להכניס את הנושא הזה למודעות של החברה הישראלית. בהצעת החוק הזו מוצע לקבוע יום ציון שנתי ממלכתי, שיהיה ביום ראשון של חג החנוכה. חנוכה הוא החג שבו אנו מציינים, בתקופה החשוכה ביותר בשנה, את רצוננו להביא את האור לכל בית ובית, "נר איש וביתו", ולתת לבית ולמשפחה את הכוחות ואת היכולת והעוצמות להאיר מפתח ביתה החוצה. ביום זה תצוין האחריות הציבורית של כולנו למשפחות היתומים במדינת ישראל כחלק מחוסנה הקהילתי, החברתי והלאומי של המדינה.

זהו היום המתאים ביותר על פי המסורת היהודית להביא את האור לאלו שחשך עליהם עולמם, ויש חשש כבד שכך יימשך ושנשכח אותם. כמו כן, מוצע לקבוע כי יום הציון השנתי יצוין בין היתר בדיון מיוחד במליאת הכנסת שישודר לכלל הציבור, במערכות החינוך, הביטחון, הבריאות, התרבות והספורט על ידי קיום פעילויות חינוכיות ומקצועיות להטמעת האחריות החברתית למשפחות היתומים, וכן באמצעות פעולות מגוונות להעלאת המודעות ברשויות המקומיות ובקיום ימי עיון ומופעי תרבות. בנוסף, מוצע להסמיך את הממשלה לקבוע פעולות נוספות לציון יום זה.

עד היום לצערנו כנסת ישראל לא השכילה מעולם לקיים דיון מהותי ומשמעותי על מעמדן של משפחות היתומים בחברה, ובוודאי לא עסקה בהקדשת יום לכבודם. התורה מצווה אותנו לעזור ולסייע לאלמנות וליתומים, שהם בניו הקרובים ביותר של הקדוש ברוך הוא. תנועת ש"ס חרתה על דגלה את העזרה לחלש בצוואתו של מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה, שציווה אותנו, נציגיו, לפעול למענם ולדאוג למחסורם.

אני רוצה להודות למי שדחפו אותי למקום הזה, הדס ויהודה גליק, ולארגון אמיצים, משפחות היתומים מישראל מכלל המגזרים ללא הבדלי דת, גזע ומין. זו התרגשות גדולה בשביל כולנו, אבל אני רוצה לומר לכם, זו רק תחילת הדרך. כיושב-ראש של שדולת משפחות היתומים בישראל אני חושב שהכנסת המודעות היא אבן דרך, אבל זה לא מספיק. נצטרך יחד להוביל שינויים וחקיקות נוספות כדי לדאוג למחסורם של משפחות היתומים בישראל. "יתום ואלמנה יעודד".

ברצוני גם להודות לשר יואב קיש ולשר מיקי זוהר, ולצוות היועצים הפרלמנטריים שלי, ובראשם עו"ד אברהם עמרם. נדאג יחד לתקן את המעוות למען עתיד טוב לחברה בישראל. תודה רבה.