מכובדי היושב-ראש, אני עליתי כי – – –
רבותיי חברי הכנסת, לפני כעשר דקות נעשה כאן דבר שלא נעשה קודם אף פעם. אני עמדתי כאן. אני אמור לגשת לכיסא שלי כדי להצביע. לא יכולנו – לא אני, לא עודד פורר, לא איימן, לא אחרים – לגשת פיזית לכיסא שלנו כדי להצביע. מה התפקיד של סדרנים בכנסת? לאפשר לנו להצביע, לא לגנוב הצבעה. מה שנעשה כאן זה שכאשר עמדו חברי כנסת, לא יכלו לגשת לכיסאות שלהם, היה צריך להמתין. חבר הכנסת בוסו, אתה יודע שאני מכבד אותך מאוד. מאוד. אבל גזלת ממני את האפשרות להצביע.
לא, לא. היחסים ביני לבינו זה ביני לבינו.
אני עמדתי שם. לא הצלחתי טכנית, טכנית, להגיע לכיסא שלי.
לא. השנייה. השנייה.
לא.
סליחה? אתה עכשיו מסביר למה איינתם את הזכות שלי להצביע? אבל זה לא רק שלי. לפחות שישה-שבעה חברי כנסת.
אני אדבר בשמך.
מה הכוונה? שכל עוד חבר כנסת לא מצליח להגיע, ולא חשובה הסיבה הטכנית כאן – –
– – היושב-ראש מחכה. מחכה, ולא מצביע מהר כדי ליצור מציאות שהיא לא מציאות דמוקרטית.
עמדו כאן חברי כנסת. נכון, היו חברות כנסת שתפסו את המקום שלנו. אז מה, אתה מעניש אותנו? אני מגלה הבנה אליהן – נכון. אבל לא יכולתי טכנית להצביע. אתה צריך – גם המזכיר, גם הסדרנים, גם יושב-ראש הישיבה – ליצור אווירה וסביבה שמאפשרות לכלל חברי הכנסת, מי שבעד ומי שנגד, להביע את דעתו באמצעות תהליך ההצבעה – והוא אוין, נגזל מאיתנו, ועל זה אני מוחה. אני מבקש לחזור ולהצביע על הצבעה האלקטרונית ההיא שכשלה, ולא הייתה הצבעה.
246 מילים של אחמד טיבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.