אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום בבוקר התעוררו הרוחצים והדייגים בחוף באשדוד למראה מטריד – גופת אדם נסחפה ונפלטה ממצולות הים. מדובר בקורבן של תאונת קריסת העגורן בתחנת הכוח רוטנברג באשקלון. עובד נוסף, קורבן נוסף, נותר נעדר מאז התאונה, וכנראה עודנו בלב ים. שמענו בשעות האחרונות על עוד שלושה נפגעים בתאונות עבודה, הרוג אחד ושני פצועים, כמדומני. המראה והאירוע מטרידים וקשים, אך אינם חריגים כלל; פגיעות קטלניות סופניות שגורמות לנכות קבועה ואף למוות כתוצאה מתאונות עבודה הפכו למגפה שבשגרה. רק בזמן כתיבת נאום זה בדרכי לירושלים התבשרתי על עובד נוסף שנספה מפגיעת חפץ כבד באתר בנייה בבאר שבע. לפני כחודש הקראתי במהלך נאום בן דקה במליאה את שמותיהם של כל הרוגי תאונות העבודה מאז תחילת השנה.
אין שר? אין, נכון?
אנשים שביקשו להביא לחם ופרנסה לביתם לא שבו אליו. מי שהקשיב לשמות אולי הבין מדוע חייהם של פועלים הפכו זולים כל כך. הקורבנות הם כמעט תמיד משולי החברה. מהגרי עבודה – –
אה, לא ראיתי. סליחה.
– – מהגרי עבודה פלסטינים, בני המעמדות המנוצלים והשכבות המוחלשות. לא תמצאו ביניהם מרצדסים ורולקסים, אפילו לא קרטיה. מאז נוספו עוד שמונה לרשימת הנקטלים, וכרגע אנו עומדים על 20 הרוגים מראשית השנה או 21, מהם עשרה בענף הבנייה. כשהם מתים, הם מקבלים אזכור קטן בעיתון, הרבה פעמים ללא תמונה ושם, לא סופרים אותם ולא זוכרים אותם. לכן אני אומר, יש כאן עניין מעמדי מובהק ועניין גזעני מובהק. יש אנשים שהדם שלהם זול יותר ומותם עובר בשקט. עד מתי? עד מתי יהיה ענף תעסוקתי בישראל שבו נהרג עובד מדי שבוע? עד מתי נקבל מצב שבו פועלים יוצאים בבוקר לעבודה ולא חוזרים הביתה למשפחותיהם? מדוע המדינה מאפשרת קטל כה רב? אפשר לחשוב מה היה קורה אם היה מדובר בפיגועים. למה בטיחות בעבודה ובריאות תעסוקתית נדחקות לשוליים של סדר-היום בתקשורת ובכנסת, בוודאי בממשלה? את התשובות אנחנו חייבים לציבור כולו, ובמיוחד לפצועים, לנכים בתחום הבריאות התעסוקתית ולמשפחות ההרוגים. את המציאות המדממת הזאת חובה עלינו לעצור.
הנרי פורד, מאבות הקפיטליזם התעשייתי, התלונן פעם ותהה: "מדוע כל פעם שאני מבקש זוג ידיים עובדות, אני מקבל איתן בן אדם?" זהו עיקר השיטה הכלכלית ששמה את רווחי ההון בקדימות לפני רווחה לאדם. האדם, בעיקר הפועל השכיר, אינו אלא סחורה בידי מעסיקו, כלי האמור להניב לו רווח ותו לא. המדינה בדרך כלל מתייצבת לימינו של התעשיין, לימינו של כריש הנדל"ן, לימינו של הטייקון, לימינו של כסף המגואל בדם הפועלים. לצערי הנתונים מוכיחים שזו לא טעות, אלא מדיניות. ניכר שביטחונם, רווחתם ובריאותם של הפועלים נשקלים ומחושבים קודם כול מתוך שיקולי רווח והפסד. מה עולה יותר – פציעה של פועל או אמצעי בטיחות? מוות של פועל או התקנה ראויה של פיגום תקני? בצורה מחושבת ומשוקללת בוחרים לא פעם במה שיניב את שיא הרווח או לפחות במה שיסב פחות הפסד. כבר נאמר שהסטטיסטיקה היא המדע האכזרי מכולם. נאמר – כי זה לא מדע, לדעתי, אבל לא משנה.
להשקפתי, בטווח הארוך יש לכונן שיטה כלכלית שונה לחלוטין מזו הקיימת, כזו שבה האדם, רווחתו ומימושו העצמי הם העיקר. אולם עד אז בטווח הקצר יש לפעול לפחות למען בטיחותם המקסימלית של העובדים, לשלומם ולבריאותם במסגרת השיטה הקיימת. הצעת החוק הזו עושה בדיוק את זה; הצעת החוק מבקשת ליישם את המלצות ועדת אדם הממשלתית מ-2014 להקים רשות שתאחד במסגרתה את מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית – גורם האכיפה הפועל במסגרת משרד העבודה והרווחה – ואת המוסד לבטיחות ולגיהות, תאגיד סטטוטורי העוסק בבנייה והדרכה, אשר נמצא תחת אחריות משרד הכלכלה. זה צעד משמעותי לשינוי במצב הפיצול שבין הגופים הללו, הפוגע באפקטיביות של התנהלות המדינה בפיקוח על בטיחות העובדים. הפיצול הקיים בין שני הגופים גוזל משאבים חיוניים – אגב, זה כ-10 מיליארד שקל בשנה, התאונות. כמובן, הכי חשוב הוא דמי האדם, ולא דמי הקופה, אבל אני אומר את זה בנוסף. אז התחלתי לומר: הפיצול הקיים בין שני הגופים גוזל משאבים חיוניים ופוגע במאבק המדינתי לפקח על בטיחות העובדים ולקדמה. הכוונה היא ליצור מוסד אחד חזק, ריכוזי ובעל חשיבות ציבורית, שיתמקד בהצלת חיים של פועלים, שכן אלו אינם עניין כלכלי אלא אנושי. חיי פועלים חשובים. Workers' lives matter, כמו שאפשר לשאול מתנועות אחרות.
יש הרבה דברים שעלינו לקדם לטובת זאת: אתרי עבודה שמפירים חוקי בטיחות צריכים להיסגר לתקופות ארוכות. רשימת המחלות התעסוקתיות חייבת להתעדכן, וכדומה. אבל צריך להתחיל איפשהו, ואין מתאים מאשר מיסוד של מוסד בטיחות, כמוצע פה.
חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת כבר זכתה לתמיכת הבית בכנסת העשרים-וארבע, ולתמיכתו של משרד הכלכלה טרם היציאה לבחירות, ולא בכדי, שהרי בדיני נפשות ובסכנה בטיחותית עסקינן. אני אסיים, למען יושב-ראש הכנסת במיוחד, בדברים מהמקורות. כנאמר בספר דברים: "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יִפֹּל הַנֹּפֵל ממנו" וכדברי הרב יצחק מקורביל בספר מצוות קטן – המעקה אינו אלא שם גנרי לנפגעי בטיחות בכלל – ככתוב, אני מצטט ממנו: "דכתיב: 'ולא תשים דמים בביתך', כגון סולם רעוע או כלב רע, וגם סמכו חכמים על זה לאסור כל דבר שיש בו סכנה". סוף ציטוט. המצב הוא מצב חירום, וכולי תקווה שנוכל לקדם את החוק בהסכמה בתוך חודשיים לכל היותר כהצעת הממשלה. אני מודה בהזדמנות זו גם לשר יואב בן צור על הנכונות, וכולי תקווה שנמצא לזה באמת פתרון במהרה בימינו ואמרו אמן. תודה רבה.
811 מילים של עופר כסיף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.