אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חבריי חברי הכנסת, בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה דרמטית בהיקף השימוש הבלתי-חוקי בנשק ברחבי הארץ. אומנם רוב השימוש בנשק נועד לצורכי ביצוע עבירות פליליות, אך לצערי אנו למודי ניסיון שאותם נשקים מתפעלים גם פשיעה לאומנית וביטחונית. שימוש בנשק נהיה עניין של מה בכך בשנים האחרונות. כלי נשק נסחרים בכמויות אדירות. הימצאותם בחברה האזרחית מאיימת ופוגעת בחפים מפשע, ובהם ילדים קטנים, הנפגעים על לא עוול בכפם.
הסחר בנשק הפך למכת מדינה. מניעת הסחר היא לב-ליבה של מלחמתנו בתופעה זו. גם כאשר בית המשפט מטיל עונשי מאסר על סוחרי נשק, יהיו עונשים אלה כבדים ככל שיהיו, אין הדבר מרתיע אותם מלחזור ולסחור בנשק ואין הדבר מדיר עבריינים אחרים מלהיכנס לזירת הסחר הנפשעת הזאת. עונשי מאסר אינם מונעים מהעבריין ליהנות מפירות פשעיו, וגם קרוביו ובני משפחתו ממשיכים ליהנות מרכבי היוקרה ומשאר מנעמי החיים שהושגו בכספי דמים רבים. רק לפני שלושה ימים, בערב יום ראשון השבוע, הזדעזענו לשמוע על הירצחה של ביאן עבאס. ביאן, אם לשניים מכפר כנא, נקטפה על ידי כדור תועה והיא בת 29 בלבד. ביאן, ועוד רבים אחרים כמותה, מצאה את מותה אך ורק בגלל שכיחותם הגבוהה של אמצעי לחימה בלתי חוקיים ברחובות הערים.
ואני שואל: מה אנו עושים כדי למנוע את האסון הבא? את האסון הבא יהיה ניתן למנוע רק אם נפגע במקום הרגיש באמת לאותם פושעים, והוא הכיס שלהם. אנו ניאבק במציאות שבה נשק חם מסתובב ברחובות הערים כאילו מדובר בצעצוע שאפשר להשיג בכל פינה. הגיע הזמן להשיב מלחמה, כן, מלחמה ולא פחות – מלחמה כלכלית בארגוני הפשיעה הפוגעים במשילות ובקיום החיים התקינים בערי ישראל.
חשוב לי, אדוני היושב-ראש, להזהיר ולהתריע מעל במה מכובדת זו: נשק הקרב הנמצא ברחובות ובארגוני הפשיעה יופנה בפרעות תשפ"א הבאות כנגד יהודים וכוחות הביטחון, הפעם לא ככדור תועה אלא כחלק מפשיעה לאומנית וביטחונית, כפי שהוכח לנו, לצערנו, לפני שנתיים ימים. אל לנו לשבת בחוסר מעש ובחיבוק ידיים. עלינו לפעול היום בטרם יתפרצו המהומות הבאות להבערת מדינת ישראל מבפנים – ואנו יודעים שיריית הפתיחה, לצערי, כבר נורתה. גל הטרור האחרון מוכיח מעל לכל ספק כי המרחק בין השימוש בנשק לפשיעה פלילית לבין הפנייתו של נשק זה לפשיעה לאומנית הוא בהחלטה רגעית, והיא של אדם בודד אחד. מדינה חפצת חיים אנחנו, לכן אסור לנו, פשוט אסור לנו, לקפוא על השמרים אל מול סוגיה זו, אשר גוברת עם כל יום שחולף.
אדוני היושב-ראש, הצעת החוק שאותה אני מבקש לאשר היום כאן במליאת הכנסת נועדה בראש ובראשונה להעניק למדינת ישראל כלי עוצמתי, חדש ומשמעותי במסגרת המאבק הבלתי-מתפשר בסוחרי הנשק, אשר ממיטים עלינו חדשות לבקרים אסונות איומים. תכליתה של הצעה זו היא לפגוע באחד העצבים הרגישים והכואבים ביותר של כל פושע – בכיס שלו. הדבר מגובה בשלל מחקרים מהתחום, אשר מראים באופן חד-משמעי שהענישה שאני מכוון אליה, שהיא ענישה כלכלית, היא האפקטיבית ביותר. הצעת חוק זו מבקשת לחלט את רכושם של סוחרי הנשק כך שלא יוכלו ליהנות מהרווחים הנובעים מפשעיהם. לא הם, לא בני משפחותיהם ולא חייליהם. לא זו בלבד, הצעת חוק זו תאפשר לבצע חילוט רכוש ממעגליו הקרובים של פושע אלא אם כן הוכיח אותו קרוב של אותו פושע את מקורות מימון רמת חייו הנהנתניים כך שהוא לא יוכל למלט את רכושו באמצעותם.
רק באמצעות מלחמה בלתי מתפשרת בפשע נוכל להשיב את המשילות והביטחון האישי לרחובות הערים. זו הדרך היחידה שבה נוכל להבטיח עתיד טוב יותר, מוגן ובטוח לילדינו. אני קורא מכאן לחבריי באופוזיציה, כמי שגדל בעיר לוד, שהיא עיר מעורבת – ניתן לומר, העיר המורכבת ביותר במדינת ישראל – אני יודע בוודאות שהסחר בנשק פוגע בכולנו, ימנים ושמאלנים, יהודים וערבים, נשים וגברים, ילדים ומבוגרים, תומכי הרפורמה ומתנגדיה. אל תרימו את ידכם נגד הצעת החוק שנועדה לתת כלים לחיזוק ביטחון חיינו. הצביעו בעד, זו אחריותנו וחובתנו כלפי כל אזרחי ישראל הרוצים לחיות בשלום ובביטחון.
בסיום דבריי אבקש להודות מעל במה זו לאנשי משטרת ישראל במחוז הצפון על הצפת הנושא והעלאת הרעיון לסדר-היום הציבורי. אני מודה לכם. תודה רבה.
614 מילים של אליהו רביבו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.