סוף שבוע קטלני בדרכים

תודה רבה, חבר הכנסת איימן עודה. ראשית, תודה על שאתה מעלה את הנושא החשוב הזה – אנחנו כל שבוע עדים להרוגים וחיי אדם - - -

אתה רוצה להגיד שזאת תאונה קשה.

אתה מגדיר את זה כתאונה קטלנית או כתאונה עם פצועים קשים או בין הולכי רגל. איך ההגדרה של הדבר הזה? אני לא רוצה לסטות מהנושא הרציני של תאונות הדרכים, שאנחנו דנים בו, ואנחנו יודעים את הכאב והאסונות הגדולים והטרגדיות בעקבות תאונות הדרכים.

אני מקבל את מה שאתה אומר, חבר הכנסת איימן עודה. אני חושב שלכל אוכלוסייה, שגם האופי שלה וגם ההווי שלה ואורח החיים שלה, וגם התשתיות והאופן שבו היא חיה, הם חלק מהמרכיבים של תאונות דרכים. אני יכול להגיד לך, חבר הכנסת איימן עודה, שבחברה החרדית – לפי מחקרים שנעשו ולפי סטטיסטיקות שנעשו ידוע שיש פחות תאונות דרכים בחברה החרדית. פחות תאונות דרכים. הגורם לזה הוא אולי בגלל שיש פחות מכוניות, אבל יש יותר נפגעים בקרב ילדים. לאורך השנים דרשתי טיפול ייחודי בנושא תאונות הדרכים או פגיעת ילדים בתאונות הדרכים.

אני לא יודע אם היית קשוב למה שאמרתי, אני מכיר את זה שלכל אוכלוסייה יש את הייחוד שלה. לפי המחקרים והנתונים שיש במשרד התחבורה וכמובן ברלב"ד, ילדים בחברה החרדית באחוזים נפגעים יותר משאר האוכלוסייה או מקרב שאר תאונות הדרכים שקורות.

דווקא תאונות דרכים יש פחות בחברה החרדית, לכן, אני כן מקבל את מה שאתה אומר. אני גם אבדוק., נראה לי – בלי שאני יודע עדיין, אנחנו עדיין חדשים – שאחד מנושאי הליבה כשמדובר בחברה הערבית – וכבר התייחסו לכך – שיש מעבר של כבישים מרכזיים ותנועה עמוסה בקרב אוכלוסייה צפופה. כולנו נוסעים בכבישים האלה, ורואים שאנחנו נוסעים בכבישים לא פשוטים, מעוקלים מאוד, בתנאי טופוגרפיה קשים, בתוך אזור המגורים. הבתים והחצרות הם כמעט בתוך הכביש. זה דבר שקורה, כמובן שצריך להשקיע בזה יותר. אני אבדוק את זה ואעביר לך תשובה מפורטת יותר בנושא.

יפה מאוד, ואני מציין את זה. אני מציין את זה ואני גם מציין את מה שחבר הכנסת איימן עודה הודיע, דהיינו, הנתונים שהיו לי לענות לך בשבוע שעבר ובסוף זה לא יצא לפועל – אנחנו עדים כבר שמהשבוע של 18 בפברואר, 17, אנחנו כבר היום, כמעט שבועיים, היו עוד תאונות דרכים קטלניות, כך שזה העלה את הסטטיסטיקה. אם הייתי עונה לך בשבוע שעבר הייתי אומר שאנחנו נמצאים גם השנה באותו ממוצע של 56 הרוגים מינואר עד סוף פברואר כמו מה שהיה בשנה שעברה. עכשיו הסטטיסטיקה עלתה ל-60 הרוגים מול 56 הרוגים בשנה שעברה.

אבל אני אשתדל לענות לך ראשון ראשון ואחרון אחרון. ראשית, אנחנו שולחים גם ניחומים למשפחות והחלמה לפצועים. בכל תאונה קטלנית יש גם פצועים שמתמודדים קשה. אנחנו לפעמים לא שמים לב לפצועים, אבל הפצועים גם הם חלק מהדבר הנורא הזה של תאונות הדרכים.

אדוני, חבר הכנסת איימן עודה, על השאלה הראשונה שלך, שבה אתה שואל: האם התאונות האלה התרחשו בכבישים המוגדרים כמסוכנים? התשובה היא לא. בכביש 978 סמוך לצומת השריון, ששם הייתה אחת מארבע תאונות הדרכים שאתה מדבר עליהן – צריך לציין שדיברת על ארבעה הרוגים בארבע תאונות שונות שהתרחשו בכמה מקומות בארץ. התאונה של הרוג אחד שהייתה ב-978, אם אני לא טועה, הייתה תאונת אופנוע. המקום הזה לא מוגדר כצומת מסוכן אלא בקילומטר ה-50 שלו יש קטע שנקרא מוקד סיכון וזה יטופל. לפני חמש שנים היה שם עוד מקטע שהיה צומת מסוכן, צומת הטנק, ושם הוסדר הצומת, שדה הראייה וניתוב.

עכשיו לגבי כביש 65, ששם גם התרחשה אחת מתאונות הדרכים שדיברת עליהן. כביש 65 מטופל בכל הצמתים, כולל רִמזוּר של צמתים לא מרומזרים, הסדרת צמתים מרומזרים – שינויים גיאומטריים וכל מה שנצרך – ודבר חשוב – חסימת התחברויות לא חוקיות לדרך על כביש 65.

כביש 869 לצומת מעלה גמלא, שגם נמצא בגולן, לא מוכר כמוקד סיכון וגם לא מוכרים דברים שאמורים לעשות שם. יש לנו גם את כביש 80, שזה ודאי מעניין אותך, ושם, כביש 80 לא מוגדר ככביש מסוכן אבל יש שם קטעים מרובי תאונות: באזור ערערה בנגב, באזור הכניסה לבסיס נבטים, ויש שם עוד חסימת חיבורים של דרכים לא חוקיות לדרך. בצומת תל ערד טופלו הרמזורים והותאמו לנפחי התנועה. כמו כן עשו עוד הסדרת תאורה והרחבות נקודתיות בחיבורים. באופן כללי זאת התשובה על השאלה הראשונה שאתה שואל.

השאלות הכי חשובות שלך, בעצם, הן שתי השאלות הבאות: מה נעשה כדי להקטין את המסוכנות ומה התוכנית של המשרד לעשות בעתיד? בנושא הזה אני מבקש אולי להקדים שאנחנו עדים לכך שתאונות דרכים נגרמות מכמה סיבות. הגורם האנושי הוא כמעט הגורם המרכזי שיש לתאונות הדרכים. תנאי הדרך, מזג אוויר, ערפל ועוד דברים כאלה ועוד דבר נוסף שהוא באמת גם גורם מרכזי זה תשתיות, שבידינו, במירכאות או שלא במירכאות, לבצע את זה.

במשרד התחבורה קיים צוות בין-משרדי שקובע מה צומת מסוכן, מוקד סיכון, שחברים בו נציגי משרד התחבורה, כמובן, חברת נתיבי ישראל, משטרת ישראל והרלב"ד. הם מתכנסים בהתאם לכך כדי לזהות איזה צומת ניתן להגדיר צומת מסוכן, והוא כמובן מקבל עדיפות בפעילות ובתקציב המשרד – כל צומת עם הפתרונות שלו. צריך לציין גם שיש מקומות שהם לא צמתים, יש מקטעים שהם מסוכנים, וגם בהם צריך לטפל.

באופן כללי, למשרד יש מה שמקרא תוכנית לאומית לטיפול בתאונות דרכים והסדרת הנושא של תאונות הדרכים. הטיפול בתאונות הדרכים, מה שלנו ידוע, הוא כמובן טיפול בתשתיות, אכיפה, תחנות רענון – אולי לא לפי הסדר הזה – טכנולוגיות, שהיום יכולות מאוד מאוד לעזור במניעת תאונות דרכים, חינוך, הסברה, וכמובן כל הזמן פרסום – חוץ מהחינוך וההסברה – כדי להעלות את זה למודעות כל הזמן. בעניין הזה, בתוכנית הלאומית יש, אני חושב, שבעה דגשים: הדגש הראשון הוא בקרב הצעירים – למנוע תאונות דרכים בקרב צעירים בהסברה ועוד. הצעירים מעורבים הרבה באופן יחסי בתאונות דרכים, בעיקר בסופי שבוע. זה נושא אחד שהוא נושא ליבה.

הנושא השני זה עיר בטוחה – הגברת הבטיחות במרחב העירוני שנעשית על ידי טיפולים על ידי מרכזי חינוך, מרכזי יום, בתי דיור מוגן של קשישים וכמובן תגבור האכיפה ושילוב של אמצעי מיתון תנועה.

התפיסה היום בעולם באופן כללי, לא רק במדינת ישראל – מכינוסים באירופה ובארצות הברית – התפיסה הכללית היא שמיתון תנועה זה הדבר שהוא היעד – להוריד ל-50% את תאונות הדרכים עד שנות השלושים על ידי מיתון התנועה – הפחתת הפגיעות בהולכי רגל, רוכבי האופניים וכלי רכב זעירים כמו קורקינט חשמלי, אופניים חשמליים. לכל הכלים האלה אנחנו מתייחסים באכיפה, בחקיקה, בכל מה שכרוך בהסברה ובחינוך.

בחברה הערבית, חבר הכנסת איימן עודה, יש יעד. אחד היעדים בתוכנית הלאומית הוא הפחתת שיעור המעורבים והנפגעים בתאונות בקרב החברה הערבית. אני רק רוצה להסביר מנתון אחר שקיבלתי שני דברים: מאוד מקובל, קורה בחברה הערבית, בערים הערביות, צמתים או כבישים מרכזיים שעוברים בתוך ערים. שם כמובן הסיכון יותר גבוה, וכמובן שאנחנו – שיפורים בטיחותיים והסדרת תשתיות סלחניות לצמצום נפגעי תאונות הדרכים ביישובי המיעוטים ובכבישים חוצי יישוב. תשתית סלחנית: גם אם כבר קורית תאונת דרכים, שהפגיעה תהיה יותר קלה, כמו מעקות בטיחות ועוד דברים כאלה, למנוע את הפגיעה הקשה יותר.

אני אציין גם שיש בתוכנית הלאומית טיפול ברכב כבד. שיעור המעורבות של משאיות ואוטובוסים בתאונות דרכים הוא גבוה מדי. דו-גלגלי זה דבר ברור, תאונות של רכבים דו-גלגליים, גם ההיפגעות החמורה של רוכבי אופנוע ברכב דו-גלגלי שכבר נפגע, וכמובן – אכיפה וכל האמצעים הטכנולוגיים שקשורים. לא אאריך, אבל דרכים בין-עירוניות – בוודאי שהצבת יעדים לטיפול בתשתיות ומוקדי סיכון, וכפי שאמרתי, כל התשתית הסלחנית, שזה גורם למניעה ולירידה.

באופן כללי, אני רק רוצה לסכם. שדרוג כבישים אדומים זה אחת המשימות שמשרד התחבורה רואה לעצמו, יחד עם כל מה שקשור לזה – כמובן שזה הרחבת הכביש, מפרדת קשיחה, שיפורים גיאומטריים, הסדרת צמתים, תאורה, ניקוז, מעקות בטיחות. הדברים האלה נעשו בשנה, שנתיים האחרונות בכביש 31, כביש 232, כביש 264, כביש 90, כביש 71 ועוד כבישים.

אלה הדברים שאנחנו עושים והמטרה שלנו לעשות. כמובן שהנושא התקציבי הוא תמיד משמעותי – ככל שהתקציב יותר גדול כך הפעילות יותר רחבה ויותר גדולה. לסיכום, אני רק רוצה לענות שהנושא של חינוך, הסברה, אכיפה ושיפור התשתיות הם התשובה, ואלה הדברים שאנחנו נעשה כדי לצמצם את תאונות הדרכים.