קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, מאז הקמתה חרטה מדינת ישראל על דגלה את הרצון לפתח את הנגב ואת הגליל. ממשלות ישראל חיפשו דרכים לתגמל את החיילים אשר שירתו את המדינה שנים רבות. אני רוצה להודות לחבריי חברי הכנסת וגם לשרים אלי כהן, שלמה קרעי, ואטורי, על העזרה וגם על התמיכה בהצעת החוק הדומה.
מטרת הצעת החוק היא לענות על שני ערכים אלו: תגמול למשרתי המדינה ופיתוח הפריפריה על ידי מי שכבר הוכיח את יכולותיו בתרומה למען הכלל, זאת על ידי עידוד ההתיישבות הצעירה בנגב ובגליל מתוך הכרה בכך שההתיישבות באזורים אלו עשויה לכלול אתגרים ביטחוניים, מוסריים ייחודיים, ומימוש החזון הציוני.
בנוסף לכך יהיה זה ראוי להעניק קרקעות כתגמול על נאמנות בעבר. במקום שבו מתיישבים ערכים אלו יוכלו להמשיך ולממש בעתיד ערכים חברתיים נוספים הנובעים מעצם ההתיישבות בנגב ובגליל. לכן מוצע לקבוע כי רשות מקרקעי ישראל תקצה קרקע ללא תמורה לחיילים משוחררים ולמשרתי שירות לאומי אזרחי שסיימו את שירותם למען בניית בתי מגורים באזורי עדיפות לאומית.
לא במקרה ראה דוד בן-גוריון, האב המייסד של מדינת ישראל, את הנגב כ"סלע העתיד" של המדינה; לא במקרה החליט יחד עם פולה, רעייתו, ב-1953 להתיישב בשדה בוקר; לא במקרה אמר את המשפט: אם אנחנו לא נכבוש את המדבר, המדבר יכבוש אותנו. הנגב, מקריית גת בצפון ועד אילת בדרום, מכסה כ-13 מיליון דונם בקירוב, כ-60% משטח מדינת ישראל. בתוך השטח הענק הזה מתגוררים כ-600,000 יהודים וכ-300,000 מהמגזר הבדואי. אדגיש כי רוב מניינם של הבדואים הם אזרחי ישראל נאמנים, וחלקם אף משרתים בצה"ל, מקצתם ביחידות נבחרות.
אין זה סוד שרוב רובם של החיילים המשוחררים נעדרים כל אמצעים לרכישת דירה באזור הביקוש במרכז הארץ ובכלל; גם אין זה סוד שהחלום של כל משפחה צעירה הוא להגיע לבית עם גינה. לטעמי, שגויה התפיסה שלפיה מדובר ברעיון הזוי, וכמעט אף חייל משוחרר לא ירצה לנדוד עם משפחתו לאי שם במדבר – אני מזכיר לכם את אותם רואי השחורות עוד בשנות השלושים של המאה הקודמת, שלא האמינו שההתיישבות בגליל, מבית אלפא ועד נהלל, מחניתה ועד כפר גלעדי, תחזיק מעמד – והיא החזיקה ועוד איך. היא שיצרה את קווי המדינה שבדרך, ולבסוף קמה ב-1948. אני מאמין שרעיון זה יקרום עור וגידים, יסייע מאוד לשוק הדיור, ובד-בבד יחזק את הנגב והגליל הן כמותית והן איכותית. הוא יביא עימו בשורה לעתיד לדור הצעיר של מדינת ישראל, כולל יותר מקומות תעסוקה, יותר חיי קהילה פורחים, יותר חיים איכותיים ובריאים בסביבה אקולוגית משובחת.
אני כבר אסיים – יותר תיירות מדבר, והכי חשוב – להפריח את הנגב והמדבר.
כדי להשלים את הרעיון יש לתת למפעלים ולעסקים מגרשים בנגב ובגליל – אני אקצר.
הינה, אני מקצר. אמרו לי עשר דקות, אבל אני אקצר.
אוקיי, הינה, אני אקצר. הינה, אני מעביר פה את הדפים.
דף אחרון. הדף האחרון חשוב לי מאוד.
בדרך זו נבטא את סולם הערכים שלנו, המעמיד את התרומה החברתית והביטחונית במסגרת צה"ל כערכים מרכזיים בחברה. עם הענקת הקרקעות תזכה החברה הישראלית בתרומה ייחודית, החיילים המשוחררים יעניקו לאזורים הדרושים חיזוק חברתי, כלכלי וביטחוני. בכוחנו להחיות את החזון הציוני, שהנחה את ההיאחזות לדורותיה בצורה משודרגת.
מיטב הנוער יקבל עידוד משמעותי לשירות צבאי מלא, ואותו עידוד עצמו יאפשר את פיתוח אזורי הספר כשירות מלא לאורך כל חייו.
506 מילים של אלי דלל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.