הפרת זכויות אוטיסטים ליום לימודים מלא

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

היא מקריאה, היא מקריאה. היא הקריאה.

תודה רבה לחברת הכנסת טלי גוטליב. אני חושב שהנושא הזה הוא סופר-חשוב, ואני באמת מברך אותך על העלאת הנושא לסדר-היום.

אני רוצה להסביר רגע מה קורה בכלל במערכת, ואחרי זה אני אצלול ספציפית לנושא שהעלית. תראי, אנחנו בשילוב של שתי מגמות שיצרו – אני אומר את זה בצורה הכי ברורה – משבר קשה מאוד בחינוך המיוחד שמאתגר את מערכת החינוך. מערכת החינוך היום, אין לה מספיק משאבים. היא לא מצליחה להתמודד עם זה, וזה גם מקרין על מערכת החינוך הכללית, לא רק החינוך המיוחד. אבל אני רוצה רגע להסביר מאיפה זה נבע: יש תופעה, לא צריך כנראה לספר לך, של עלייה מאוד גדולה בכמות הילדים האוטיסטים, או על הרצף, בכל העולם כולו. אני חושב שהמספר מדבר על אחד מתוך 44 לידות בעולם שהוא ילד שעל הרצף. במדינת ישראל כרגע אנחנו באחד ל-100. הגידול באחוזים עצומים, וכל שנה נוספים לא רק הכמות הרגילה לצד גידול האוכלוסייה, אלא להרבה יותר. וזה אפקט עולמי. דרך אגב, לא יודעים להגיד למה זה, אם זה הורות בגילים יותר מאוחרים, אם זה אולי סלולר, אני באמת לא יודע, אבל זו תופעה כלל-עולמית של עלייה משמעותית. יכול להיות שאולי זה עניין של אבחון. אני עוד פעם לא נכנס, כי באמת ברמת ההסבר אין תשובות מדויקות. אבל זו תופעה.

מהצד השני, יש את שינוי החוק שנעשה ב-2018, של חוק החינוך המיוחד תיקון מס' 11, שיצר מענים dedicated, מאוד טובים. זאת אומרת, זה בא מכיוון של רצון של המערכת באמת לתת את התשובה הכי טובה שאפשר בחינוך המיוחד. ואז השילוב של שני הדברים האלה הביא לעלייה מאוד גדולה בעיקר בכיתות תקשורת, כיתות רגשיות, קטנות, ובשילוב של ילדים במסגרות בחינוך הממלכתי או בכלל ילדים שבליווי סייעת וכיוצא בזה.

יש כמובן גם את הילדים עם צרכים מיוחדים במסגרות של החינוך המיוחד שהן dedicated לטפל באמת במקרים שהם באופן טבעי יותר מורכבים ודורשים את הטיפול והמענה במסגרת המיוחדת. דרך אגב, שם הגידול הוא קבוע, הוא אותו גידול של האוכלוסייה. אנחנו לא רואים שם איזושהי קפיצה משמעותית במספרים. מה שכן רואים זה בכיתות התקשורת, הכיתות הקטנות למיניהן ובשילוב.

עכשיו, זו הבעיה. עכשיו אני נכנס רגע למציאות. בסוף, לצערי, ואני אומר את זה בכאב ובצער גדול, השמיכה קצרה. מה הכוונה בשמיכה קצרה? אמרתי, החוק בא ונתן מענה שכולנו מכוונים אליו, אבל אנחנו עדיין מוגבלים היום, לצערי, בכמות הסייעות, בתקציב שמוקצב לדבר הזה. דרך אגב, אני נלחם עכשיו בימים אלה - - -

עוד לא הגעתי לזה. אני תכף אגיע.

תכף אני מגיע. אני אומר במה אנחנו מוגבלים. אני היום במאבק – מאבק שכל עם ישראל איתי, זה לא של מערכת החינוך – להגדלת התקציב לחינוך המיוחד בתקציב שאנחנו בונים עכשיו מול האוצר. מול כל האתגרים, מערכת הביטחון, המשטרה, את יודעת, השוטרים שבן גביר באירוע שהוא רוצה להעלות את שכר השוטרים ולגייס; אני אומר: אני צריך, לחינוך המיוחד ולחינוך ילדי ישראל, אני צריך את הכסף. הינה, בדיוק דיברנו על בן גביר, איך ידעת?

אני אמרתי - - -

השר בן גביר, אמרתי משהו מאוד פשוט. שאלה חברת הכנסת גוטליב על נושא הטיפול בילדים אוטיסטים במערכת החינוך במיוחד.

יום הלימודים קוצר. אמרתי לה שאני עכשיו בדיוק בשיח מול האוצר של מערכת החינוך על התקציב שאנחנו צריכים לחינוך המיוחד, שהוא תקציב שהולך במגמות מטורפות. אמרתי לה: אנחנו באירוע שגם לצה"ל יש דרישות ולשר בן גביר יש דרישות במשטרה לזה, ובדיוק נכנסת. זו הייתה הקונוטציה. אז אני אומר, אתה מכיר את זה היטב. אני באירוע של חוסר תקציבים, חוסר כוח אדם, ברצון מצד אחד אמיתי וכן של המערכת לקחת ולתת את המענה עד 17:00 כמו שרוצים, ואז אנחנו מתנפצים, לצערי, מול המציאות, ואני אומר לך את זה בכאב גדול, והמציאות היא שברמות השכר האלה שהתקציב מאפשר לנו אנחנו לא מצליחים להשיג מספיק מטפלות וסייעות. באירוע שאנחנו מוגבלים בכיתות ובמערכת ובכל זה – אנחנו עושים באמת את המקסימום. ואז קורה שהכלי היחיד שנותן איזושהי גמישות היום במסגרת החוק הוא הכלי שלצערי השתמשו בו, וישתמשו בו בלית ברירה – קיצור היום מחמש לשעות כפי - - -

אז אתן לך שאלה נוספת, אני אסיים. יש לך שאלה נוספת, אז אני אומר עוד פעם, שכוח אדם, דרך אגב, גם נובע מתקציב. למה? כי אם נעלה את השכר למטפלות, שזה, דרך אגב, דיון שקורה היום ואני לא נכנס לאירוע הזה, יכול להיות שתוכל להשיג יותר כוח אדם, יהיה יותר קל להשיג. אני יודע שבעניין הזה מתנהל משא ומתן, ואני חושב שחייבים למצוא לעניין הזה פתרון, כי אני מסכים איתך שזה לא רק תקציב, אבל בסוף, כשמדברים על כוח אדם שחסר, חלק מרכזי מהאירוע הזה הוא היכולת לתת שכר שעה יותר טוב למטפלות. זה בגדול.

שאלה נוספת.

טלי, זה ברור.

את מרשה לעאידה, מירב?

אני אתחיל דווקא בשאלה של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. לפני כן גם חבר הכנסת טיבי שאל בעניין הזה, ואני רוצה לחלק את התשובה לשניים: אחת, אני עוד לא בחנתי את ההצעה הספציפית שאת מדברת עליה, ואין לי ממש תשובה. אני צריך לבדוק ולבחון את העניין הזה. אני יכול להגיד לך מה אני כן עושה, כי דיברת על נושא של חומרי הלימוד ועל מה לומדים; אני יכול להגיד לך שדווקא המקום שביקשתי לעשות דיון דחוף סביבו הוא חומרי הלימוד של ערביי מזרח ירושלים, לומדים שם תוכנית של הרשות הפלסטינית, ורואים בהרבה מאוד מקרים הסתה מובהקת וברורה כנגד מדינת ישראל, כנגד צה"ל, וזה במקומות שאכן משרד החינוך מממן. זה נושא אחר, לא מה שאת שאלת עליו.

אני אומר לך שהדבר הזה ייבחן, וכן – במקומות שבהם מסיתים נגד מדינת ישראל, יש לי בעיה לאפשר לאזרחים או תלמידים או למערכת חינוך כלשהי להיות שותפים במקום שכזה. זה נושא אחר, אבל כמובן, מה ששאלת, לגבי הנושא המקצועי - -

- - בסוף ראינו שההסתה הזאת גורמת לכך שילד בן 13 מגיע לשכונת דוד ועושה פיגוע רצחני. אז אין לי שום דבר לומר חוץ מזה שמערכת החינוך שם לוקה בחסר. המקום שבו יש לי אחריות על העניין הזה הוא בתקציבים שעוברים לשם, ואת הדבר הזה אנחנו נבחן.

לגבי חברת הכנסת טלי גוטליב - -

- - אני רק אקריא עוד משהו – מכיוון שעניתי לך מההיכרות שלי עם הנושא, אני כן רוצה להקריא משהו שאמרו במשרד, עוד פעם רק כדי להבין: אני בהחלט מציין שהקושי שהעלית ברור לנו, שילד של המסגרות של החינוך המיוחד הוא לא ילד שהולך עכשיו לשכנה או לבייביסיטר או למשהו כזה, וזו החשיבות הגדולה. אני אומר עוד פעם – הלוואי והיו לנו הכלים להחזיק אותו עד 16:45.

בכלים שאושרו על ידי לשכת מנכ"לית לקצר את יום הלימודים ניתנה אפשרות להעסיק דרך הרשות המקומית עובד מטעמה בנוסף לסייעת הקיימת עד השעה 16:45, כדי שהתלמידים יקבלו את המשך היום, ונעשה גם תהליך של שיפוי עם המשרד.

אז אני אומר שלפחות מבחינת המשרד, אנחנו כן מנסים לעשות הכול. בסוף, אני אומר לך בכנות שהשמיכה קצרה כרגע, אני שומע על המון מקרים והמשבר מאוד קשה, ואני פונה מפה בשם כולכם לשר האוצר שיבין – ואני בטוח, השר בן גביר, שגם אתה חושב שאי-אפשר לקצץ את הצורך הזה וצריך להביא את התקציבים הנדרשים בשביל לתת מענה להורים ולדרישות שלהם.