כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, כנסת נכבדה, ילד הוצא משיעור מול עיני חבריו לצורך מעצר על ידי רשות ההגירה, בניגוד להתחייבות להימנע ממעצרים של ילדים.
שאלותיי:
1. מדוע הילד נעצר בבית הספר למרות התחייבות הרשות שהם לא עוצרים ילדים?
2. מדוע נאמר למנהלת שהכוונה היא שהילד ישוחח עם עובדת סוציאלית ולא ייעצר?
כן, אני קצת מעל התשובה, כי בדקנו את החומר. בלי קשר, ב-19 בינואר היה אירוע דומה בבית ספר, ושם הגיעו שוב לבית הספר להוציא ילדות. במקרה הזה, זה היה עם ליווי של ההורים, אבל אני רוצה שאדוני יתייחס. חלילה, שלא יתפרש שאני לא מבינה מה אומר הנושא של הוצאת המשפחות, ואני בכוונה רוצה לשים דגש על הנושא של הילדים.
בפרוטוקול של נציג מרשות האוכלוסין יוסי אדלשטיין נאמר בצורה מאוד מאוד ברורה שאנחנו לא אוכפים בבתי ספר. אני מדגישה, אדוני, את הרגישות, למען הילד, אותו ילד. חשוב לי מאוד להדגיש את נושא הילדים, כי בסוף הילדים האלה יצאו. האם זה נכון שהם צריכים לעבור את הטראומה המביכה והמבישה? יש לזכור שמרבית הילדים האלה הם ילדים שנולדו בארץ. מה התשובה שלך לאיסור הגורף הזה של להיכנס למסגרת ולהוציא כשהילד חשוף ומושפל? האם זה הזיכרון שהוא צריך לזכור ממדינת ישראל?
אדוני, אל תתייחס לילד. היה מקרה דומה אחרי.
אבל לא הצלחתי להבין מהתשובה שלך מה ההתייחסות באופן כללי לנושא כשיש ילדים.
תודה רבה, אדוני.
212 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.