קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת שנמצאים כאן, לפני שנעבור אל חוק ענף ההטלה אני רוצה להגיד כמה דברים מענייני דיומא וגם לסכם, בעצם, תקופה משמעותית של השנה הזאת בכנסת ובוועדת הכלכלה בפרט. זכיתי בשלוש שנים – בשנה הראשונה להיות חבר ועדת כספים ועוד ועדות; בשנה השנייה להיות שר בשלושה משרדי ממשלה – שר במשרד הביטחון, שר במשרד לשוויון חברתי ושר במשרד לעניינים אסטרטגיים, וגם אפילו לכהן כעשרה ימים בתור שר הביטחון ולהחליף את בני גנץ בתקופה של טיסה לחו"ל והליך רפואי. כשמוניתי לוועדת כלכלה, רב הנסתר היה, ולא ידעתי כמה הוועדה הזאת דרמטית למדינת ישראל. הוועדה הזאת מפקחת ודואגת ששמונה משרדי ממשלה לפחות, רשמיים, יפעלו כראוי, ויש עוד חוקים ומורכבויות וזיקה בין חוקים שהיא מביאה, ומשרדים רבים מושפעים ממנה. למשל, משרד הבריאות הוא לא בוועדת כלכלה, אבל כשאתה עושה יבוא, למשרד הזה יש משמעות בשמירת בריאות הציבור. הוועדה מפקחת באופן ישיר על סוגיות רבות של משרד האוצר בתחום הפיננסי והבנקאי, על מדיניות כלכלית שהאוצר מוביל ועל רפורמות כלכליות שהאוצר מוביל; מפקחת על משרד הכלכלה, משרד התשתיות, משרד התקשורת, משרד האנרגיה, משרד החקלאות, משרד התיירות, משרד נגב-גליל ועוד.
אני רוצה לומר לכם שעם כל הרעש הציבורי והתקשורתי, בסוף מה שקובע זה שאנשים באו לעבוד. כל חברי ועדת הכלכלה ללא יוצא מן הכלל, אופוזיציה וקואליציה כאחד, בין שהם היו חברים בוועדה ובין שהיו חרוצים ללא חברות רשמית, הביאו חוקים, הביאו נושאים, השפיעו על המדיניות. 97%, אולי 98%, מהצבעות ועדת הכלכלה היו פה אחד. אפס מלחמות פוליטיות בוועדה, 100% עבודה. בשל כך הוועדה הפכה להיות אחת משיאני החקיקה והדיונים בכנסת והשפיעה על סוגיות שמצילות חיים, כמו הקמת הקרן למודרי אשראי וליווי פיננסי – שש שנים תקועה, הוצאנו אותה לדרך; הרפורמה ביבוא וביצוא, ששינתה את היכולת להוזיל מוצרים מיובאים ולהקל על היצואנים להיצמד לתקן אירופי; רפורמת הבנקאות הפתוחה, רפורמה במשכנתאות והיכולת להשוות משכנתאות, ובתקווה גם להגדיל את אחוז המשכנתה עבור זוג צעיר בדירה ראשונה; עצירת הפינוי מהדיור הציבורי; הרפורמה בענף ההטלה, שבוצעה בהסכמה ובגישור ובתיווך שלי; רפורמות בדואר, בסיבים האופטיים ועוד נושאים; העלאת המאבק ביוקר המחיה לסדר-היום הציבורי; מאבקים ספציפיים על עמלות בבנקים, על כפל עמלות, על יבואנים בלעדיים, על הפקעת מחירים של יצרני מזון ישראליים ששולטים לנו בצלחת, הורדת מחירי הדלק והקטנת עלויות יוקר המחיה – בתוכנית הממשלתית שדרשנו שתהיה – במיליארדים. בתוכה נלחמנו להכפיל את המענקים למקבלי שכר נמוך מ-250 מיליוני שקלים ל-500 מיליוני שקלים, שישולמו מיידית, באמצע השנה ולא בסוף השנה.
המאבק ברפורמה בתחבורה הציבורית, שאני אפרט עליו עוד כמה מילים, שלא הושלם אבל הוא פוגע במיליונים ובכיס של העניים ביותר; המאבק לבטיחות בדרכים ביהודה ושומרון, שם יש יהודים ופלסטינים, זה בכלל לא משנה אם אתה ימני או שמאלני או מרכזי – צריך לדאוג. הפרט הכי קשה בסוגיית הבטיחות בדרכים ביהודה ושומרון הוא שאין אף ניידת לארבעה וחצי מיליוני אנשים ביהודה ושומרון – יהודים ופלסטינים – בשישי בלילה. אין ניידת תנועה. נוספו 1,000 תקנים למשטרה לשמירת הסדר והביטחון האישי של האזרחים, בממשלה שהביאה תקציב – אפס תקנים הגיעו ליהודה ושומרון. אפס. ככה אנחנו רוצים לעשות שלום כלכלי ושקט ביטחוני שנובע מביטחון אישי של אזרחים והרגעת הרוחות – אפס תקנים של שוטרים ביהודה ושומרון.
קידמנו את הבטיחות ואת התחרות בשוק הבנקאות והקמנו ועדות משנה אדירות: ועדה לבטיחות בדרכים בהובלת בועז טופורובסקי; ועדה לבחינת שוק השכירות למגורים בהובלת יבגני סובה, שלא הספיקה הרבה, אבל הנושא הזה כל כך חשוב, והוא עולה על סדר-היום הציבורי בימים אלה. חייבים לסדר את העניין של שכירות והפקעת מחירים וניצול לרעה מצד בעלי הכוח ומשכירי הבתים; קידום ההייטק בישראל, על ידי רון כץ; בחינת כשלים בתחום הצרכנות, על ידי חברת הכנסת לימור מגן תלם.
הוועדה ביצעה 301 דיונים, 600 שעות דיונים; 13 פעמים שרים באו להציג תוכנית עבודה כוללנית לפי החוק; 170 דיונים בהליכי חקיקה שונים, 101 דיונים בנושאים חשובים שעל סדר-היום, 16 דיונים באנרגיה, 17 – בבינוי והשיכון, 31 – בחקלאות, 95 – בכלכלה, 84 – בתחבורה, שלושה – בתיירות, 34 – בתקשורת, 12 דיונים על פריפריה, נגב וגליל.
מי בא להקשיב לי? יבגני. אני מבסוט עליך.
לקחתי, זה קצת מאוחר, האוזר. על זה אומרים: ניפגש בוועדה. תודה, האוזר, על חברותך בוועדת הכלכלה ועל הדברים שעשינו יחד. 22 דיונים בנושא רפורמת היבוא; שלושה דיונים בנושא הפיצויים לנפגעי שפעת העופות; 19 דיונים בנושא הקורונה. הובלנו חוקים שהתקבלו בקריאה שלישית בבית הזה: הגבלת סכום עמלת פתיחת תיק משכנתה, בשותפות עם הליכוד, עם חיים כץ ואתי עטייה כמובילי החוק; הגבלת עמלת פתיחת תיק הלוואה לדיור; איסור פרסום ושיווק של סיגריות בעיתונות המודפסת; העברת החוק לניסוי ושימוש ציבור ברכבים אוטונומיים – רפורמה אדירה; רפורמת הדואר שעברה פה; חוק התקשורת – שבירת המונופול של בזק ועידוד כניסה של שחקנים חדשים לפעילות בתחום הטלקום בארץ; חוק הניקוז וההגנה מפני השיטפונות, שאישרנו בימים האלה; הארכת הזיכיונות של תחנות הרדיו האזורית – החוליה החלשה ביותר בתקשורת מהבחינה הכלכלית; רפורמת ההטלה, שאדבר עליה עוד רגע; מענקי עבודה לבעלי זכות במקרקעין בקבוצת רכישה – הצעה של מלכיאלי מש"ס שהובלנו בימים אלה; הוועדה הכינה לקריאה השנייה והשלישית את הפרות התעבורה המינהליות – רפורמה אדירה – מעבר מפלילי למינהלי ברוב הקנסות של התעבורה; סימון תוצרת חקלאית שאיננה ארוזה מראש – העברנו את זה בקריאה ראשונה, ומקווים בשבוע הבא לגמור ולסמן תוצרת ישראלית של חקלאות, שאדם יקנה וידע שהוא קנה את המוצר הישראלי הטוב – תפוח מהגולן ותפוח אדמה מעוטף עזה – וידע שזה מוצר מפוקח, ישראלי ואיכותי; חוק הטיס, פטור מאגרת רישוי מחדש של בעלי רישיונות ייצור; הגבלות מוסכמות על שירות תקשורת וציוד תקשורת; הצעת חוק לעידוד ופיתוח טכנולוגיה בתחום הפיננסי בישראל.
אושרו בוועדה לקריאה ראשונה: האגודות השיתופיות; שלוחה טלפונית ייעודית לביטול עסקה בחברות תעופה וקיצור זמן המתנה, הצעת חוק של לימור מגן תלם ואתי עטייה על מנת לקצר את הזמנים וחובה להשיב בתוך שש דקות לפונה.
הכנה לקריאה ראשונה בוועדה: ריבית פיגורים בשל אי-תשלום קנס על עבירת חניה, הצעה של אוסאמה סעדי ואחמד טיבי והצעות דומות של ישראל אייכלר ואחרים; הצעת ךחוק הקמת מערכת סולרית בבית משותף שהוקם במסגרת עסקת פינוי-בינוי, הצעת חוק של אורלי לוי אבקסיס; הגבלת סכום אגרת רישיון רכב, הצעה של אחמד טיבי ואוסאמה סעדי; חוק המדפים – הגבלת מקום במדפים למונופולים.
די אם אזכיר לכם את השמות של המחוקקים, די אם אתם שומעים מי עבד על החוקים האלה ומי קידם, אתם רואים קואליציה ואופוזיציה שידעו לעבוד פה אחד; אתם רואים חלקת עולם ייחודית בכל הבית הזה שלרגע שמה בצד פוליטיקה ובאה לעבוד. האנשים האלה לא מקריים. אני רוצה להודות לחברי הוועדה מכאן על שנה מרגשת, משמעותית, של חברות ושותפות, של לויאליות. גם במאבקים הכי קשים היה גיבוי אמיתי.
אדוני היושב-ראש, כשמישהו הסביר שהעניין פוליטי בתחבורה הציבורית, אני חושב שאמרת בחדשות שוועדות הכנסת חשובות, ושרים צריכים לדעת לעבוד עם ועדות וצריכים לבצע את מה שוועדות דורשות מהם – –
– – ואי-אפשר לעקוף ועדות, אז גם על זה אני רוצה להודות לך ולברך אותך.
אני רוצה להודות לחברי הוועדה סמי אבו שחאדה, מאזן גנאים, צבי האוזר, בועז טופורובסקי, רון כץ, לימור מגן תלם, אורי מקלב ויבגני סובה; אני רוצה להודות למנהלת הוועדה ד"ר עידית חנוכה ולכל הצוות שלה. אנחנו פשוט התשנו אותם, הם הגיעו לקצה, אבל עד רגע זה הם עבדו, אתמול בלילה וכל יום. אני רוצה להודות ליועץ המשפטי המעולה שלנו עו"ד איתי עצמון וכל צוותו; לעשרות אנשי הממ"מ, אנשי אגף המחקר, שתמכו בנו; לדובר שלנו ליאור רותם, לדקלה, למרינה, ליפעת, לכוכי, לכל החבורה, וכמובן לצוות שלי – לנועם קידר הרמתי, ליגאל לביא, לרפי פרלשטיין ולשמעון שטרית.
עכשיו אני רוצה לדבר אתכם על חוק ההטלה, ועוד רגע לפני זה אני אומר לכם דבר שהוא נוקב אבל אני שלם איתו. אני נאבקתי על התחבורה הציבורית. יצאו לתקשורת ואמרו לי: זה פוליטי, ועשו מסע הסתה נגדי. הסבירו שיש אחידות דעים, וגם אם שרה הסתירה מידע מוועדת הכלכלה ולא הסבירה לה מי ישלם את המחיר של התחבורה הציבורית – למרות שהם נקראו לתת נתונים, הם עשו את זה במחטף בפגרה, ונתנו לציבור רק חמישה ימי עבודה להעיר הערות – כל זה קרה, ועוד הסבירו שזה פוליטי.
אני יצאתי למאבק ולא גמרתי את המאבק בפגיעה במיליונים בתחבורה הציבורית. אבל ראה זה פלא, אותה שרה שהתגאתה – שרת התחבורה – שהיא שומרת על קונסנזוס ונאמנה לקואליציה, מחרימה פה הצבעות יומיים. על שום מה ולמה? כי פגעו בציפור נפשה, במטרו. המטרו לא חשוב? הוא בטח חשוב. צריך עוד עשר שנים לשים תשתיות בתל אביב. זה יקרה, המטרו, והוא קורה. זו לא באמת בלימה אמיתית, כי יש תקציב, יש תכלול וזזים. הם דיווחו לנו. על זה היא מוכנה להיעלם יומיים מהצבעות של הסכמה מלאה, פה אחד, על המטרו, אבל בהכפלת מחיר בדימונה היא לא מתעניינת; בהעלאת מחיר של רכבת מנתיבות לשדרות ב-270% – זה לא מעניין; על גנבת כסף מהכיס של העניים בביטול הערך הצבור של הרב-קו, 20% חיסכון שהיה לאנשים עניים ברב-קו, וכששאלנו: הבאת כסף? את מוזילה? היא אמרה: כן, אני מוזילה. איזה מנוי היא דאגה לפרסם? מנוי של נוער, 50, 49 שקלים. כן, חופשי-חודשי לנער באוטובוס. לאן הנער הזה ייסע ב-49 שקלים? לבאר שבע? כשהוא צריך להתגייס ל-8200 או 81 והוא בא להתראיין בתל אביב, הוא יכול לעלות על רכבת ב-49 שקלים, אבל עובד מבאר שבע שנוסע בקביעות עם אשתו שלושה ימים בשבוע לעבוד בתל אביב, כל אחד מהם ישלם 610 שקלים. ביחד זה 1,200 שקל לנסיעות. נניח שהם מרוויחים 12,000 שקל – 10% מההכנסה הם הוצאה על רכבת. אף אחד לא יחזיר להם, כי לפי החוק לא פתרו את זה. ההחזר הוא לפי אוטובוס.
לקחו מהפריפריה מיליונים. האוצר הודה בפניי שאין שם כסף, שהוא לא הביא לשם כסף, שהזיזו מחירים מימין לשמאל, אבל האוצר היה הגון. שר האוצר יצא גדול, יצא אמיץ. בשיא המשבר הוא בא ואמר: אני אביא לכם כסף. תפסיקו לריב. קחו כמה שקלים ותפתרו את המשבר. באיזה עולם של התעקשות שרת התחבורה סירבה לקחת כסף מהאוצר, להוזיל תעריפים בפריפריה ולגמור משבר. אז על המטרו היא תפיל הצבעות, ולא תלך עם הממשלה ותחרים, אבל על העניים בנגב ובגליל – היא לא תהיה שם. זה סדר העדיפויות של שרת התחבורה.
יש שרים שיצאנו איתם לוויכוחים מרים ומאבקים, ואני רוצה לשבח אותם היום. אני נאבקתי ועשיתי את החיים קשים לשר האוצר עשרות פעמים, אבל נכנסנו לחדר וסגרנו דברים. נאבקתי בתוכנית יוקר המחיה, כי היא לא שילמה מספיק לחלשים ביותר – למעמד הביניים 2 מיליארדים – והכפלנו את המענקים ל-500 מיליון בהסכמה. כשפניתי על תחבורה ציבורית, שר האוצר אמר: אני אשים כסף. שר החקלאות – שנה אנחנו בוויכוחים על חקלאות – נכנס איתי לחדר לימי עבודה מלאים, ומגיעים להסכמה בענף ההטלה, ומבטיחים את הענף הזה לעשר שנים ועוד שלוש שנים של יציבות, ועוד מיליונים לתשתיות ועוד פתרונות בוועדת חריגים למי שייפגע. את כל זה אנחנו עושים ביחד, אחרי שנה של מריבות, כי לשר פורר יש גדלות ומעשיות להגיע להסכמות ולפתור בעיות. אבל מה קורה עם מישהו שלא מבין שצריך ללכת לגבול הלבנון, לשלומי, לקריית שמונה ולמצפה רמון ולדאוג לאנשים האלה? אז אני רוצה לשבח את שר החקלאות פורר על ההסכם בענף ההטלה, שעשינו יחד. אני רוצה לקרוא לו ולשר האוצר ליברמן, שאקורד הסיום הוא בשבוע הבא, כשנביא סופית את ההסכם על ענף הצומח, וניתן שקט לחקלאים בכל הגבולות – שיעבדו, שיגדלו – ושנטפל גם בהסכם הצומח וגם במכסים של יבוא הצומח, והכול בהסכמה עד השבוע הבא. אנחנו קרובים להסכמה הזאת, והחקיקה של סימון תוצרת חקלאית תלויה גם בהסכמה הזאת. יבגני, אתה במפלגה הרלוונטית.
קושניר? אני רוצה להחמיא לאלכס קושניר. אנחנו – – –
אני אגיד לך מה המחמאה: שנינו עבדנו קשה השנה. שנינו ניהלנו את הוועדות העמוסות ביותר, המצופות ביותר והמבוקשות ביותר, אבל הייתה לו, לאלכס, גדלות להגיד: הכול אני עושה בתיאום עם מיכאל ביטון. לא היה רגע אחד של מחלוקת.
כשהיה לו חוק שחשוב לו – זה עבר אליו; כשהיה לי חוק שחשוב לי – זה עבר אליי; כשהיה חוק שחשוב לשנינו – עשינו ועדה משותפת, כי הייתה לנו תבונה לקדם עניינים באופן הזה. אני רוצה לברך אותך על העשייה, על פתרון הבעיות וגם על התבונה שלך, בתוך הוועדה שלך, לרתום גם את האופוזיציה לפתרונות, ועשית את זה בגדול.
עכשיו, אני לא יודע אם אני רוצה להקריא את עניין ענף ההטלה, אז אני אגיד רק משהו אחד על הנושא הזה. אני פשוט פונה לחקלאים בגבול הלבנון. יש שם עולה ממשפחת ביטון מאביבים שנפצע קשה. האבא צריך להיות בן 80. הוא לא קרוב משפחה שלי. הייתה לו תאונת עבודה. הוא גידל ביצים ולא יכול היה לעבוד. במרוקו ידע לעשות קצת יין, ואמר לילד שלו: אני עושה יין כתחביב. זה הצליח, ויש לו את יקב אביבים, שהוא אחד היפים ביותר במדינה ובעולם. זה ביטון אחד, בן 80. כמו ביטון, יש מבוגרים במרגליות, בדלתון, באביבים ובכפר יובל, והם בחיים. אלה עולים שעלו לארץ מקוצ'ין, מטריפולי, מכורדיסטן, ממרוקו, מתוניס ומעוד ארצות, ומרומניה.
ועיראק. אופיר כץ, אין קיפוח לעיראקים. אתם מעצמה בכלל. אתם מעצמה. העיראקים זה האשכנזים של המזרחים, אבל אתם מעצמה. העולים הללו מיישבים את הגבולות הללו ומגדלים ביצים וענבים ועוד קצת; ועוד עולים מדרום אמריקה, מברזיל, מארגנטינה ומצ'ילה ובני התנועה הקיבוצית והמושבים – על כל עוטף עזה – ודור של חלוצים ישראלים שרק בשנות השבעים הלכו לערבה והקימו מושבים, והפכו את העולם בייצור חקלאי. איפה החקלאים שלנו נמצאים? במקומות הכי קשים שיש, בטמפרטורה הכי קשה, במרחקים. תבדקו איפה החקלאות – תראו שאין רכבת. בן אדם הולך לעשות חקלאות – אין לו רכבת. בסדר? לא הגיעו לסיני ולרפיח, הרכבת לא הגיעה לרפיח ולקיבוץ רעים. היא עוד לא הגיעה; אולי קרוב לשדרות, מי שיכול להגיע.
היה קו אצל המצרים מאלכסנדריה לדמשק.
לפני 150 שנה ידענו לעשות רכבת – רכבת שעלתה ממצרים, פנתה ימינה לסוריה – הרכבת החיג'אזית – לירדן ולסוריה, ונתיב אחד הלך לראש הנקרה וללבנון. לפני קום המדינה תושב תל אביב היה עולה על רכבת לטיול יום בלבנון או במצרים. עברו 150 שנה, והטיול שלנו נגמר. איפה הרכבת בצפון? אני לא יודע. היא לא בקריית שמונה, היא לא בראש פינה.
בקו החוף, בנהריה, אבל כל הגליל המזרחי נשאר ללא כלום. אין בגולן.
רק לאחרונה בית שאן התחברו לרכבת, אז אתה יודע מה עשו להם? העלו להם את המחיר ברכבת, כי מישהו באוצר אמר לי שרכבת היא תחבורה ציבורית פרמיום. אמרתי לו: מה הכוונה? הוא שתק. יעני, רכבת היא יקרה, כי היא לעשירים; אוטובוס הוא לעניים. גם ככה חסרים נהגים באוטובוסים, תישארו באוטובוסים, אבל רכבת היא פרמיום.
מה שלומך? אתם בטח רוצים שאני אסיים, אני מתפלא עליכם.
לכם, החקלאים בגבול הלבנון, בעוטף עזה, ברמת הגולן, בערבה, בבקעת הירדן, בנגב, ברמת נגב, במצפה רמון – לכם אנחנו מצדיעים, לכם אנחנו מביאים את ההסכם בענף ההטלה בהסכמה לאומית מלאה פה אחד, ולכם, בעזרת השם, נביא את ההסכם על ענף הצומח. תודה רבה.
2,290 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.