קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, כבוד היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת, אני מתחילה קודם כול בלהודות לשני אנשים: קודם כול, אני חייבת להודות לשרה פנינה תמנו שטה – –
– – שהיא יזמה את החוק הזה בכנסת העשרים. היה חשוב לה מאוד – לאחר דיון שהתקיים בוועדה בראשותי, ושמענו עדויות של משפחות שעוברות את הסבל הזה ושל ילדים שעוברים את הסבל הזה ונמצאים תחת השליטה של הרוצח – במקרה הזה, האבא – בגלל הרכוש המשותף. אני מודה לה שהיא הגישה את החוק הזה, ובתחילת הקדנציה הזו היא פנתה אלינו ואמרה: זה חוק חשוב לי, קחו אותו ונסו לקדם אותו. אנחנו כשותפות בדרך הזו לקחנו את זה על עצמנו. התודה השנייה היא לחבר הכנסת גלעד קריב, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, שהתגייס אתמול ובשעה-לא-שעה כינס את הישיבה של הוועדה והכין את החוק, ואנחנו מודות לו על זה.
אני רוצה להגיד שהניסיון שלנו בחוק הזה – היה ויכוח בהתחלה. חשבו שאנחנו רוצות להוסיף ענישה על ענישה, כלומר הבן אדם נשפט – למה אתן רוצות להעניש אותו יותר? המטרה של החוק הזה היא לא ענישה. אנחנו מאמינות שבתי המשפט ייתנו את הענישה המתאימה לרוצח או לרוצחת. שפת החוק היא לכל אדם שביצע רצח, לא חשוב אם זה גבר או אישה, אבל מה לעשות, ב-99% מהמקרים אלו גברים שרוצחים. המטרה היא לשחרר את הילדים או את היורשים מהעול הזה, שבכל פעם שירצו לעשות משהו בעניין הדירה, הם נמצאים כאסירים בידי הרוצח, שיושב בבית סוהר. הוא מכריח אותם לקיים איתו קשר, ואם זה לא קשר רגיל, אז קשר דרך בתי משפט; סוחט אותם.
אנחנו רוצות שתהיה להם שליטה בדירה שחיו בה, שיוכלו לחיות בשקט, לשקם את עצמם אחרי הרצח, או הרבה פעמים, בגלל הטראומה שהם נמצאים באותו בית שבו נרצחה אימא שלהם, הם רוצים להשכיר את הדירה ולצאת לשכור דירה במקום אחר או למכור את הדירה כדי לשכוח מכל האירוע הטראומטי. אנחנו רוצות להיות שם כדי לעזור להם, שהכנסת תהיה לידם, תחוקק את החוק הזה ותיתן להם את האפשרות להשתחרר מהידיים של הרוצח.
אני מודה לכם ואני מודה לכל אלה שעמלו כדי שנגיע לרגע הזה ונעביר את החוק. אנחנו נילחם בכנסת הבאה שיהיה דין רציפות לחוק הזה.
337 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.