תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אני רציתי לבוא ולהצביע נגד הדבר הזה, כי אני לא חושב שיש מקום לדיאלוג בכנסת בישראל לגבי כיבוש ודיכוי העם הפלסטיני, כי זה חלק מהספורט הלאומי בין הקואליציה לאופוזיציה, ואין על זה באמת דיון אמיתי וניסיון לשכנע, כי זה המצב. רק כששמעתי איך רם בן ברק, חבר הכנסת בן ברק, מציג את הנושא, שהוא מתכבד לספר לנו על תקנות שעת החירום הזאת שלא רוצה להיגמר, חשבתי לעצמי: לאן הגיע העיוורון? הרי הוא צריך להתבייש. בהיגיון פשוט, צריך להתבייש. מישהו שמביא תקנות נגד זכויות אדם צריך להתבייש. אם הוא רואה שזה מכבד אותו, אני שאלתי את עצמי: איך זה יכול לכבד אותו? מה, הוא באמת לא רואה?
כן, הוא באמת לא רואה. ובשביל להגיע למצב הזה של העיוורון של הכובש, זה מחייב שיכרון כוח, זה מחייב אנשים גזענים שבאמת מאמינים שהיהודים הם יותר טובים מבני אדם אחרים. עכשיו, עזוב שהם נלחמו נגד אנטישמיות כשבני אדם חשבו שהם יותר טובים מהיהודים. היהודים באו – מציגים פתרון אחר: הפעם הם הגזענים, ולכן זה מותר. והם לא רואים את הגזענות שלהם. הם גם לא רואים את חוסר האנושיות שבתקנות האלה שהם רוצים להעביר. מה זה מעצרים מינהליים? זה אומר שמותר למדינת ישראל לחטוף בני אדם, ועל זה אפילו אין דיון. זה עובר חלק בלי שאף אחד יחשוב על זה, בלי שאף אחד יגיד על זה דעה נגד, בלי שמי שמציג את זה יתבייש קצת, יגיד שיש פה דורסנות, יש פה פגיעה קשה בזכויות אדם.
והשעה הזאת של החירום מקום המדינה – הוא מציג את זה ואומר את זה כדבר טריוויאלי – זו שעה יותר מדי ארוכה, כבוד היושב-ראש. זה יותר מדי ארוך, השעה הזאת של החירום. מתי נצא מהחירום הזה? ואם ישראל בחירום, מה עם העם שהוא תחת כיבוש? מה יעשו? אם הכובש הדורסני הזה מרגיש שהוא בחירום, מה עם הקורבנות שלו? הם לא בחירום? אנחנו רוצים שהחירום הזה ייגמר. אנחנו רוצים לעבור למצב טבעי, נורמלי, לא חירום. בשביל זה העליונות היהודית הזאת צריכה להיפסק. כדי שנוכל להגיע לאיזשהו מקום שמבוסס על צדק ועל שוויון, העליונות והגזענות היהודית האלה צריכות להיפסק.
תודה.
335 מילים של סמי אבו שחאדה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.