קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אחרי שחברת הכנסת אתי עטייה הודתה לכל מי שעסק בחוק החשוב הזה, צריך לברך בראש ובראשונה ולהודות לחברת הכנסת אתי עטייה עצמה, שעשתה ימים ולילות וממש כל מאמץ, מעל ומעבר, כדי שהחוק הזה יקודם. ראיתי אותך בעבודתך, אתי, ואני רוצה לומר שאני באמת מצדיעה. יישר כוח גדול.
אחרי שאתי פירטה את הצד הטכני והתועלת שיש בחוק ופרטיו, אני רוצה לדבר על המהות. אני הגעתי לחוק הזה לבקשתו של פיני רבינוביץ'. פיני רבינוביץ', אבא של דסי רבינוביץ', זיכרונה לברכה, שנפטרה בגיל צעיר ממחלת הסרטן, הוא אדם שמכיר מקרוב את עוצמתו וכאבו של השכול. אנחנו היום, אדוני היושב-ראש, ביום האחרון של חודש סיוון. פתחנו את חודש סיוון עם חג השבועות ועם מגילת רות, שבה אנו פוגשים את השכול במלוא עוצמתו. הפסוקים של מגילת רות שאני אקריא הם הפסוקים שמביעים בצורה הכואבת ביותר את עוצמת השכול. אומרת נעמי: "אל תקראנה לי נעמי, קראן לי מרא כי המר שדי לי מאוד. אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ה'. למה תקראנה לי נעמי וה' ענה בי ושדי הרע לי".
זאת עוצמתו של השכול. אנחנו הרבה פעמים שוכחים אותו. מרוב שאנחנו עוסקים במשפחות של שכול מפיגועים, במשפחות של שכול צבאי, אנחנו שוכחים שאנשים מאבדים את היקירים להם בחיים, וזה כאב עצום, עצום. לכאב הזה בא פיני רבינוביץ' לתת מענה באמצעות עמותה שהוא הקים, עמותת "יקיר לי – יד ולב לשכול האזרחי", והוא ביקש ממני להגיש את הצעת החוק הזאת כדי לסייע ולו במעט, לתת כתף, לתת לב, לתת אכפתיות לאנשים שזה עתה איבדו את יקירם וצריכים להתחיל להתמודד עם כל מיני ביורוקרטיות ותשלומים וקבלות וללכת לפה ולשם – להקל עליהם ולו במעט.
אז אני שמחה שקידמנו את הצעת החוק הזו לקריאה ראשונה. אני בטוחה שנקדם אותה גם הלאה, לקריאה שנייה ושלישית, כי היא פשוט עושה צדק וחסד עם אנשים שזה מגיע להם. אני רוצה באמת להודות בעיקר לעידית סילמן, יושבת-ראש ועדת הבריאות, שפינתה את הזמן של הוועדה, ממש קרעה חלון של זמן כדי לאפשר לחוק הזה לעלות, ועוד פעם, תודה גדולה גדולה, אתי. את מדהימה. כיף להיות שותפה שלך, ממש כיף. עלי והצליחי.
331 מילים של אורית מלכה סטרוק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.