קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שמחה להציג את הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הטבות לאח הנספה), התשפ"ב–2022. אחים שכולים של חיילים שנספו במערכה קופחו במשך שנים רבות בזכויות שניתנו להם במסגרת אותה חקיקה שמעניקה זכויות למשפחת השכול, וכך נוצרו עיוות ופער בלתי צודק. חוק משפחות חיילים שנספו (תגמולים ושיקום), התש"י–1950, יוצר כיום בפועל מצב של חוסר שוויון בין קבוצות שונות של נפגעי מערכות ישראל שהגורל צירפם תחת טיפולו של משרד הביטחון. התיקון המוצע נועד לצמצם את חוסר השוויון בכל הנוגע לזכויות הניתנות לאחים השכולים. סעיף 15ד(ד) לחוק קובע כי להורי החלל שנספה יינתן סיוע במימון שכר לימוד במוסד אקדמי לתואר ראשון בלבד או במוסד על-תיכוני עבור האחים של החלל שנספה. כלומר, הסעיף מקנה זכות זו בעד לימודים של אח שכול, אך מסייג את מתן ההטבה וקובע כי היא תינתן רק בעד אח שלא הגיע לגיל 30. קשה להצביע על תכלית ראויה לסייג האמור, וניכר כי הגבלה זו הינה חסרת היגיון או הצדקה. נהפוך הוא – במקרים רבים ההתמודדות עם השכול מובילה לעיכוב המימוש העצמי של בני המשפחה השכולה, ואין לקפח זכות זו בעד אח שכול לסיוע כאמור רק בשל הגיל הזה שציינו אותו ורק בשל העובדה שהוא מצא כוחות להמשיך בחייו ולהתחיל לימודים לתואר אקדמי. לפיכך, כאן מוצע לקבוע כי הזכאות למימון הלימודים תהיה בכל גיל של האח השכול.
בנוסף, סעיף 15ז(ד) לחוק קובע כי עובד סוציאלי באגף רשאי לאשר סיוע במימון התערבויות לרווחה רגשית להורה שכול, לאלמנה וכן ליתום במקום סיוע במימון טיפול נפשי. גם במסגרת סעיף זה אין כל התייחסות לאותו אח שכול. הצעת החוק שלי גם מבקשת לקבוע את אותה זכאות של אח שכול לסיוע במימון התערבויות לרווחה רגשית, בדומה להורים השכולים, לאלמנות וליתומים. אין כל הצדקה לקביעה שונה של זכאות בכל הנוגע לסיוע במימון התערבויות לרווחה הרגשית שלו. הסיוע המוצע כאן של מימון התערבויות לרווחה רגשית ניתן במקום הסיוע של מימון טיפול נפשי. אנחנו בוועדת הבריאות ובוועדות נוספות כל הזמן דיברנו על אותו סיוע רגשי שנדרש למשפחה, למי שבאמת מתמודד, וכמה זה חוסך לנו בעתיד. כיום לא ברור מדוע האחים השכולים לא זכאים לקבל את הסיוע החליפי של מימון התערבויות לרווחה רגשית. אני קוראת לכם, חבריי, לתמוך ולאשר את ההצעה החשובה הזו, הערכית. אם אנחנו נקל את הכאב על משפחות השכול, הרי זה חלקנו.
אני רוצה להודות לכל השותפים: למשרד הביטחון, לאגף למשפחות והנצחה, לארגון יד לבנים – למר אלי בן שם, היושב-ראש, ליובל ליפקין, המנכ"ל, לגב' תמי שלח, יושבת-ראש ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, שהיא באמת עוגן ודוגמה ומופת להרבה מאיתנו. תודה רבה לחבריי אלון שוסטר, מיכל שיר סגמן, מופיד מרעי, יוסי שיין ולכל חברי הכנסת הנוספים.
417 מילים של עידית סילמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.