קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי וחברות הכנסת, קבוצת חברי הכנסת – אדוני היושב-ראש, 61 חברי כנסת – חתמה על ההצעה הזו, כך שכנראה יש לה הסכמה פה. לא בכל יום יש הצעה שחותמים עליה 61 חברי כנסת. אני אסביר על מה מדובר. הליך קבלת הכרה בנכות על ידי משרד הביטחון הוא ביורוקרטי ומורכב, ולעיתים מתרחש – בדרך כלל – בתקופה עמוסה וקשה עבור הנפגעים – הם בדיוק נפצעו. האגף לשיקום נכים במשרד הביטחון הוא גוף שאחראי לשיקומם של נכי צה"ל וכוחות הביטחון. תהליך ההכרה בנכות מורכב משני שלבים: האחד – בדיקת הקשר הסיבתי בין הפגיעה או החמרתה לבין השירות הביטחוני, באחריות קצין התגמולים; השלב השני הוא קביעת דרגת הנכות על ידי ועדה רפואית.
קצין התגמולים מקבל חומר רפואי ועובדתי ומקבל לפיו החלטה אם להכיר בזיקה של הפגיעה שבגללה הוגשה הבקשה לשירות הביטחוני. אם הוא מכיר בזיקה, הזכאי מוזמן להופיע בפני ועדה רפואית לצורך קביעת דרגת הנכות שהוכרה על סמך המידע הרפואי. אם הוא לא מכיר, ניתן לערער על החלטת הדחייה בפני ועדת הערעורים בבית משפט שלום בתוך 30 יום ממועד קבלתה. ועדת ערעורים מיוחדת יכולה להאריך את מועד הערעור בעוד 30 יום. עכשיו, להסביר מה זה 30 יום – וקודם כול, באזרחות זה לא 30 יום, זה 60 יום: לפי אתר גלובס, זמן המתנה ממוצע ברפואה הציבורית לאורתופדיה הוא 20 יום; זמן המתנה להמטולוגיה הוא 29 יום – נשאר לו יום אחד; זמן המתנה ממוצע לנוירולוגיה הוא 32 ימים – יותר מכל הימים שהקצו לאדם; זמן המתנה ממוצע לפסיכיאטריה הוא 40 יום, וזה עוד כשמדובר בתורים פשוטים. 30 יום, כפי שמעוגן כיום בחוק, לא אמורים להספיק לקבל את החלטות קצין התגמולים – הם לא מספיקים לקבוע את התורים הראויים, לקבל את חוות הדעת הראויה, לא באופן עצמאי, לא עם עורך דין, ואנחנו גם לא רוצים שנכי צה"ל ירוצו לעורכי דין.
בפועל, תובעים מסוימים, שמגיעים מרקע כלכלי מבוסס יותר, יכולים להוציא סכומים גדולים על תורים מהירים לרופאים ברפואה פרטית – וזו עוד סכנה, כמובן – על מנת לעמוד בתאריך היעד הקצר להגשת הערעור, בעוד תובעים אחרים לא יכולים להרשות את זה לעצמם. זאת אומרת, בעצם הכלל הזה חל על מי שלא יכול להרשות לעצמו, כמו הרבה כללים.
מוגשים לבית המשפט ערעורים על יותר ממחצית מכלל החלטות קצין התגמולים – כן, על יותר מחצי יש ערעור, וזה הגיוני, הבן אדם מרגיש שהוא נפגע – על דחיית בקשות לזכאות, ומתוכם מתקבלים 11% עד 13% מהערעורים. אני לא יודע אם זה הגיוני. אני בטוח שאם היה יותר זמן, האחוז הזה היה הרבה יותר גבוה – מובן מאליו שהיכולת של התובעים לגבש מענה הייתה יותר גבוהה במקרה כזה. ידוע לכולנו שהטיפול בבקשה להכרה בנכות הוא ארוך, אבל הפתרון הוא לא להכביד על הפונים לאגף השיקום. איך זה שלראש היחידה לתביעות וקביעת זכאות יש תשעה חודשים ממועד המצאת המסמכים לוודא טיפול בבקשה? הוא, יש לו תשעה חודשים, ולמקבל התשובה יש רק 30 יום. זה בוודאי לא הגיוני, כי למקבל התשובה יש פחות כלים. הבעיה של נכי צה"ל היא לא שיש להם יותר מדי זמן לטפל בדברים המבוקשים, ומשרד הביטחון, דווקא לו לוקח הרבה זמן.
לכן ההצעה הזו, שחתומים עליה 61 יוזמים מכל המפלגות כולן – מרצ, ליכוד, עבודה, ש"ס, יהדות התורה, ישראל ביתנו, יש עתיד, הציונות הדתית, תקווה חדשה, כחול לבן, ימינה – אומרת דבר אחד מאוד פשוט: מה שמקובל בחוק הביטוח הלאומי, 60 יום, יהיה גם כאן. זה התקבל פה אחד בטרומית, אין שום סיבה שלא יתקבל בעוד כמה דקות כאן פה אחד, ואם הכנסת מתפזרת מחר בלילה – שזה יושלם בכנסת הבאה. תודה.
559 מילים של מוסי רז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.