סגירת המכון האונקולוגי בבית החולים וולפסון חרף הצלחותיו של ד"ר ברנר

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אוקיי, טוב. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, אז קודם כול, נתחיל שממש כואב הלב על הזלזול הגדול והחמור הזה, ששר הבריאות, בנושא כזה חריף, לא מגיע ושולח תשובה על ידי אחרים. סגירת מכון אונקולוגי זה לא דבר פשוט.

כן, מה זה השר התורן? אבל בדבר כזה, שיש שם דברים כאלה חמורים, אני לא הייתי – תראה, בענייני חמץ בתוך בתי החולים, שם הוא אלוף בלדבר, בלהגיע, בלעשות תקשורת. כשמדובר בסגירת מכון אונקולוגי – זה איום ונורא.

טוב, אדוני היושב-ראש, מכובדי שר הבריאות שלא נמצא, ביום חמישי האחרון שלח ד"ר דודו דגן, ראש חטיבת המרכזים הרפואיים הממשלתיים במשרד הבריאות, מכתב למנהל בית החולים תל השומר ולמנהלת בית החולים וולפסון ובו כתב: במכון האונקולוגי בבית החולים וולפסון נוצר מצב שבו לא ניתן להבטיח את המשך הפעלתו באופן מיטבי. נעצור רגע פה. מה הכוונה "נוצר מצב"? מי קבע שזה המצב? ואם זה המצב, מה גרם לכך? לא מקובל עלינו להטיח כל מיני ממצאים או המצאות בדבר כזה מרחיק לכת בלי שום הסבר ונימוק. זה דבר שהוא לא מובן. אבל יותר מזה, אני מצפה ממשרד ממשלתי להסתער על אתגר כזה, לבוא, לקחת את זה, לפתור את הבעיות שם, כדי להבטיח את ההפעלה באופן מיטבי, ולא לחמוק מהמשימה. אנחנו מדברים פה על מכון אונקולוגי שנותן מענה מצוין לעשרות חולים. על זה אין שום ויכוח.

אבל מה כותב משרד הבריאות? לאור זאת הינני מנחה אתכם להיערך ולעשות את ההכנות הנדרשות לקליטה מיידית החל מיום ראשון הקרוב, 19 ביוני, של מטופלים מהמכון האונקולוגי במרכז הרפואי וולפסון.

רבותיי חברי הכנסת, אתם קולטים מה קורה כאן? מכתב שנשלח ממשרד הבריאות, ביום חמישי, מורה להעביר את כל הטיפול מוולפסון לתל השומר תוך שלושה ימים. אגב, שלושת הימים כוללים גם את שבת ואת יום שישי. אם זה לא טירוף מוחלט, אני לא יודע מה זה טירוף מוחלט. איזה מין התייחסות יש לזה?

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני ביררתי קצת את הפרטים. לסיפור הזה יש היסטוריה של האשמות שונות ומערכת יחסים עכורה. זה ממש – באמת לא מעניין אותי הדברים האישיים, אני האחרון שמטיח האשמות כלפי מישהו. מבחינתי, לכולם יש את חזקת החפות עד שיוכח אחרת. במקרה הזה, מכיוון שמדובר בבתי חולים, מבחינתי לכולם יש את החזקה שהם לא סרים מהשבועה המפורסמת, שבועת הרופא.

כמה שאני הבנתי, משרד הבריאות כבר נדרש להתנהלות המחלקה האונקולוגית בוולפסון ולטענות נגד מנהל המכון האונקולוגי, והבדיקה העלתה שאין בו ובה, כלומר במחלקה ובמנהל, שום דופי. אז אני באמת הייתי שמח לו היה פה כבוד השר, שר הבריאות, כדי לשמוע ממנו מה יש לו לומר על זה, אחרי הממצאים שמראים שאין פה שום בעיה.

בואו נהיה הכי גלויים: הנושא הוא כנראה המנהל של המכון, ד"ר רונן ברנר. הם רוצים פשוט לעשות פה עניינים. אז על כל טענה אחת נגדו שומעים שבע טענות שהן בעדו, דברים טובים בעדו; על כל אמירה נגדו שומעים עליו שבחים מופלגים, גם ממטופלים, גם מבני ביתם, ודעתם של החולים שנאבקים על חייהם היא לדעתי החזות של הכול. רק להם אנחנו מחויבים, כחולים, ואם הנתונים וההיסטוריה מלמדים שאותו רופא, ד"ר ברנר, הצליח במקום שאחרים כשלו, הוא חייב לקבל ממשרד הבריאות את מלוא הקרדיט והסיוע, עזרה ותמיכה מכל אדם, ועל אחת כמה וכמה מהנהלת בית החולים, ועל אחת כמה וכמה ממשרד הבריאות. זה מה שמצופה משר בריאות בריא ונורמלי, שרוצה לטפל בבעיות אמיתיות בתוך התחום שלו. לצערי, הוא אפילו לא נמצא פה.

בסיום דבריי אני רוצה להביא כמה מילים דווקא מהמטופלים של רונן ברנר עצמם – מה הם כותבים, מה הם חושבים עליו. מתוך מכתב של אחד מיני רבים, הוא כותב ככה: לאחר המלצות רבות החלטתי לבנות על ד"ר ברנר, כי אין לו תחליף במקרה שלי, והוא המענה היחיד להציל את חיי. ד"ר ברנר עשה זאת ללא לאות במאמצי-על, מלא ברצון טוב לעזור ולעשות הרבה, עם מקצועיות רבה, אוזן קשבת וסבלנות אין-קץ. את כל מרצו ואת יכולתו וכישוריו הוא רותם למען החולים ובני משפחותיהם.

ועוד ציטוט, ממכתב אחר: במכון יש אחיות העובדות בשיתוף פעולה עם ד"ר ברנר, אחיות אחראיות, מדהימות, אנושיות, מקצועיות, מכילות ותומכות. הצוות והמחלקה נפלאים ביותר, עושים עבודת קודש. כל אחת בשמה הטוב תבורך. אנא עשו כל שאפשר כדי שנוכל להמשיך ולקבל את המענה הרפואי מד"ר ברנר, הנלחם על חיינו.

שימו לב איזה מין מונחים, "הנלחם על חיינו". תתרגשו קצת. מדובר פה באנשים שרוצים להמשיך לחיות. מאז שפורסם הרעיון לגזור על אותם חולים נדודים לבתי חולים אחרים – לתל השומר – נפתחה עצומה של החולים, וגם של בני ביתם ושל שוחרי טובתו של בית החולים וולפסון והמחלקה האונקולוגית, וכמובן של אלה שאוהבים אותו, את ד"ר ברנר. ביום הראשון לעצומה חתמו על העצומה הזו 1,000 איש; כעבור יומיים נוספו 600 איש.

אני מקריא לכם מתוך העצומה: עזרו לנו לשמור על המשך הפעלתו של המכון האונקולוגי בבית החולים וולפסון בחולון בניהולו של ד"ר רונן ברנר. ד"ר ברנר הוא היחיד שהחליט להילחם עלינו ועל זכותנו לקבל את הטיפול החדשני ביותר, גם כשכל האחרים כבר מזמן ויתרו עלינו. אנחנו רוצים לחיות.

שימו לב אילו מילים: "אנחנו רוצים לחיות". מה מבקשים? והשר לא נמצא פה, נו, באמת. זה ממש מצב לא בריא. מילים כדורבנות. האם אפשר להפנות עורף לשוועתם? אדוני היושב-ראש, השר התורן, לפני כמה ימים שלחו עשרות חולי סרטן מכתב בהול לשר ולמנכ"ל משרד הבריאות. הכותרת שהם כתבו: פנייה נואשת של חולי סרטן המטופלים במרכז הרפואי וולפסון. במכתב הם מציינים שהם מוכנים לסבול את התנאים הקשים של בית החולים, ובלבד שימשיכו לקבל את המענה הרפואי בוולפסון אצל ד"ר רונן ברנר.

ואני שואל: ראית את המכתב הזה, אדוני השר, שלא נמצא פה? האם ענית להם? מי יכול לשתף אותנו במידע הזה? שולחים שליחים, עם כל הכבוד וההערכה, אבל צריכים גם לבוא ולהבין שמדובר פה בסכנת חיים. במאמר מוסגר, הבנתי שיש לא מעט חולים שאין ספק שד"ר ברנר הצליח להאריך את חייהם. מכאן אני מבקש לחזק את ידיו ואת ידי כל עובדי המחלקה.

מילה אחרונה לסיום. מי שהחליט להעביר את חולי הסרטן מוולפסון לתל השומר עשה לדעתי משגה עצום. אני דורש מכם להקפיא את ההחלטה הזו עד שהכנסת תאמר את דברה. ברור לי שאסור לסגור את המחלקה, אלא אדרבה, חובה לפתח אותה, ואם יש ליקויים אז לתקן את הליקויים, כי מצבם של החולים הוא מעל הכול, והם מתחננים בתמצית דמם להשאיר אותם בוולפסון. אנחנו מחויבים למלא את בקשתם. לכן, אני מבקש באמת לקיים דיון בנושא הזה. תודה רבה.