כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הגמרא במסכת ערובין מביאה את דבריו של רבי יהושע בן חנניה, שסיפר: פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים ואמרתי לו: באיזו דרך נלך אל העיר. אמר לי: זו קצרה וארוכה, וזו ארוכה וקצרה. והלכתי בקצרה ובארוכה. כיוון שהגעתי לעיר, מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדסים ולא ניתן להיכנס אל העיר.
לפני כשנה הפצרתי בך, נפתלי בנט, שלא לבחור בדרך הקצרה, שכן זו תתברר כארוכה. אתה אולי תזכה בתואר, אבל לא תוכל להיכנס אל העיר. את מדיניות ישראל ביהודה ושומרון לא תוכל להוביל כשגנץ, שמוביל מפלגת שמאל גדולה משלנו, הוא שר הביטחון. וזה בדיוק מה שקרה: הבטחנו בהצהרה חגיגית להסדיר את ההתיישבות הצעירה עוד ביום הראשון לכהונת הממשלה, ההתיישבות הצעירה עדיין ממתינה; אגב גם אביתר. הבטחנו להילחם בהשתלטות הפלסטינית והאירופית על שטחי C, אבל את גנץ כידוע זה כלל לא מעניין, והוא לא נקף אצבע כדי להגן על אדמות המולדת בבקעה, בגושי ההתיישבות ובמדבר יהודה. ההפך, הוא שם יהבו ואת מרכז הכובד על חנופה לאבו מאזן, שחרור כספי דמים לפלסטינים, הרס ישיבת חומש בתגובה ציונית הולמת לרצח יהודה דימנטמן, השם ייקום דמו, ובהתנכלות בלתי פוסקת להתיישבות ביהודה ושומרון. כל זה, נפתלי בנט, קרה במשמרת שלך.
איך נחזק את הביטחון האישי אם נעלה את השמאל לשלטון ונאפשר לאדם כמו עמר בר לב, ממייסדי שלום עכשיו, להיות השר לביטחון פנים? בנאום הסיכום שלך הרהבת עוז ואמרת שביטחון ישראל לא נפגע השנה אלא התחזק, ואני שואל אותך, נפתלי בנט: אנחנו חיים באותה מדינה? בדבריך בחרת להתעלם לחלוטין מגל הטרור הקשה שפקד אותנו זה עתה – אגב, בדיוק כפי שהתעלמת מרוב מוחלט של המשפחות השכולות, שאותן לא טרחת לחזק ולבקר, לא אתה ולא המענטש שנשבעת שבשום תנאי לא תאפשר לו להיות ראש ממשלה. אבל תושבי הנגב ובאר שבע לא שכחו, וכמוהם גם תושבי חדרה, תושבי בני ברק, תל אביב ואלעד. 19 בני אדם נרצחו כאן במשמרת שלך, ובהם אימהות, אבות, לוחמים ולוחמות. נדמה לי ששכחת אותם.
איך נוביל מדיניות חוץ איתנה כשלפיד מוביל את יחסי החוץ של המדינה? וראה זה פלא, אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון, לראשונה צפוי לבקר נשיא אמריקאי במוסד פלסטיני בירושלים הבירה ללא נציגות ישראלית, לראשונה יעמדו שוטרים פלסטינים במעבר אלנבי בבקעה. "יום אחד של נזק לא ייגרם לביטחון ישראל", אמרת בנאומך, אבל ראה לאן דרדרת את ריבונותנו בבקעה ואת מעמדה וכבודה של ירושלים, שאף הגלת ממנה את מעון ראש הממשלה. אתה האחראי הישיר לא לנזק של יום אחד אלא לנזק של שנה שלמה. את הכול, כמובן, עשית לשם שמיים. שקר וכזב. את הכול עשית כדי לזכות בכבוד ובשררה הנלווים לתואר ראש ממשלה.
המהלך הקשה בחייך – אני יכול לדמיין את הקושי. באמת רחמים. לא כל אזרח נאלץ לעמוד בנטל של התפקיד הרם והחשוב במדינה; לא כל אזרח נאלץ לשפץ את ביתו הפרטי בעשרות מיליוני שקלים על חשבון משלם המיסים; לא כל אזרח נאלץ להתנייד ממקום למקום בשיירת רכבי שרד. בהחלט החלטה קשה. אגב, לא זו שזה היה המהלך הקשה ביותר בחייך, אלא גם הציוני ביותר. אבל האמת היא שזה זמן רב שהציונות לא ראתה שנה כל כך קשה – שנה שבה לראשונה נעצרו נטיעות הקרן הקיימת לישראל תחת לחץ אלים; שנה שבה לראשונה ניתנה דריסת רגל לאחים המוסלמים ולתומכי אש"ף בלב-ליבם של משרדי הממשלה.
הניסוי, מר בנט, נכשל כישלון חרוץ. הוא נכשל על חשבונה של הציונות, הוא נכשל על חשבונם של אזרחי ישראל, על חשבונם של מצביעי ימינה ועל חשבונם של האנשים שליוו אותך, לרבות הקרובים ביותר. המינימום המתבקש היה להודות בכישלון, כמו מענטש, בוודאי כשאפילו את ההבטחה האחרונה, למנוע בחירות חמישיות, לא הצלחת לממש.
בל נשלה את עצמנו, אזרחי ישראל, אנחנו נכנסים לתקופה לא פשוטה. למשרד ראש הממשלה ייכנס בשבוע הבא, אם לא תהיינה הפתעות, אדם שהגם שברמה האישית אין לי נגדו דבר, ברמה הלאומית הוא איננו כשיר לתפקיד ראש ממשלה. מי שמצא לנכון למנות לקונסולית במדינה חשובה לאומנית פלסטינית, לא כשיר לתפקיד; מי שמאמין שאנטישמיות היא כל מקום שיש בו שנאה, לרבות היריבות בין ההוטו לטוטסי, לא כשיר לתפקיד; מי שמוכן להציע ברצינות לאדם עם ניסיון מועט את תפקיד יושב-ראש הסוכנות היהודית, לא כשיר לתפקיד; מי שחושב שמה שמאיים על עתיד המדינה זה איתמר בן גביר ולא הבדלנות והלאומנות של ערביי ישראל, לא כשיר לתפקיד. תודה רבה.
669 מילים של עמיחי שיקלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.