קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. כשאזרח מכניס את הפרטים שלו למועדון לקוחות, אתרי אינטרנט כאלה ואחרים, אפילו אחרי שנגמרת לו החברות באותו המועדון והוא מפסיק לשלם, לצורך העניין, הפרטים שלו עדיין נשמרים בחברות של מאגרי מידע. אותו אזרח לא יודע לכמה זמן ואיפה בכלל הפרטים האישיים שלו שמורים.
החוק הזה מדבר על הזכות להישכח. היום, בגלל שאין חובה חוקית לבעלי מאגרי המידע למחוק בכלל את הפרטים האישיים, וכל יומיים יש פריצת סייבר, ואתה אפילו לא יודע אם פרצו למאגר שבו יש את הפרטים שלך, כן או לא – אז היום אין חובה. לכן, ראשית החוק מדבר על להוסיף לחובות מבקש המידע גם את החובה לציין מתי יבוקש אישור מחודש להחזיק במידע, תוך ציון של הזכות למחוק את המידע. הדבר השני – מוצע לעגן את זכותו של אדם לדרוש מחיקת מידע על אודותיו, אם בפנייתו לבעל המאגר ואם באופן אוטומטי, אם חלפו חמש שנים מקבלת הודעה לפי סעיף 11 ולא התקבל אישור מחודש להחזיק במידע.
אדוני היושב-ראש, אני מבקשת למחוק את המפלגות – להחריג מפלגות מהחוק הזה. תודה רבה.
166 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.