קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת, אני לא יכול להתעלם מהאירוע הזה, היושב-ראש. אומר יו"ר סיעתך "כוחות האופל" ו"בואו נהיה מאוחדים". זו דוגמה לצביעות שלכם. אתה, היושב-ראש, עומד פה עכשיו ואומר, בא בביקורת לחברי מהאופוזיציה כשהבוקר מתפרסם: "יו"ר הכנסת קובר את 'חוק הנאשם'" – אני מצטט ציטוט של זאב קם. "מיקי לוי", היושב-ראש, שיושב פה לידי, הבהיר לבכירי הקואליציה – "מתנגד נחרצות לחקיקת החוק בצורה חפוזה כחלק מהחקיקה לפיזור הכנסת. לדבריו, מדובר בחוק שעוסק בנושא מהותי, הדורש דיון מעמיק, ושהליך מהיר יפגע בכבוד הכנסת".
עכשיו, כנראה שברמה הפוליטית נוצר איזה מצב שעמדתך השתנתה. לצערי, ההתנהלות הזו – כך פעלת לכל אורך השנה האחרונה, ולקחת שיקולים פוליטיים צרים – דרך אגב, אני חושב שבסוף הם יעזרו לנו גם בבחירות – והחלטת כן לאפשר את הנושא של חוק המהפכה, ההפיכה השלטונית.
זה פשוט – הינה, אתה רואה. אתה בורח. קודם כול, ראינו איך תפרו את התיק.
רון, גם אתה רואה שהתיק תפור ומתפרק בבית משפט, וכל מה שנעשה שם זה בשביל שנתניהו לא יהיה ראש ממשלה. כל השאר שטויות.
עכשיו אני אומר לך יותר מזה. היושב-ראש פה – אתה אוהב כדורגל? אוהב או לא?
נגיד שעכשיו יש לך שני משחקים, משחק ביתי ומשחק חוץ. אתה עכשיו לצורך העניין גמרת את המשחק בתיקו ואתה הולך למשחק החוץ, אבל לפני משחק החוץ, אתה אומר שהשופט יוציא מהמשחק הבא את החלוץ, השוער והבלם הכי טוב של הקבוצה השנייה – כי ככה בא לי. כי ככה בא לי.
אתה לא עשית את זה שנה שלמה. אתה עושה אקט פוליטי גרוע, נגד ייעוץ משפטי, נגד הבנה בסיסית.
יש פה חקיקה פרסונלית על הנקודה הכי קריטית של פיזור הכנסת. אתם מתבזים, כי אתם גם משחקים אותה אבירי הדמוקרטיה. היושב-ראש פה, שיושב בכיסא שלו – – –
לא, לא מתווכח יותר. היושב-ראש פה, שיושב בכיסא שלו, אמר הבוקר: לא יהיה, זה פוגע בכנסת. כנראה ששיחת טלפון אחת מיושב-ראש אחר כבר לא פוגעת בכנסת אלא פוגעת בדברים אחרים.
ביזיון גדול. אנשים הלכו פה, דיברו כל מיני דברים. אני אומר לך, אתה מבזה את הכנסת אם אתה תאפשר לדבר הזה להתנהל.
אז אתה אומר שזה בסדר כשכנסת מתפזרת לעשות חוק פרסונלי למנוע בחירה דמוקרטית במדינה דמוקרטית.
אני אגיד משפט לסיום. משפט הסיום הוא כזה: אתם התנהלתם פוליטית בביזיון לדמוקרטיה. לא כיבדתם את הדמוקרטיה, וברוך השם, אנחנו נחליף אתכם.
386 מילים של יואב קיש. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.