קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת, הגענו לשעה שבה אנחנו דורשים באמת את פיזור הכנסת – דבר שהרשימה המשותפת מתחילת הקדנציה הזו אמרה פעם אחרי פעם, שהאופציה היחידה לפתור את הקומפלקס שנכנסנו אליו, לפתור את הבעיה שנקראת "ממשלת השינוי", זה ללכת לבחירות, להחזיר את המנדט לציבור במדינת ישראל. הממשלה הזו, שקמה תחת הכותרת ממשלת שינוי – השינוי היחידי שאולי ייזקף לטובתה זה שינוי בשמות, מנתניהו לבנט. זה השינוי היחידי שעשתה. כל השאר זה דווקא המשך של מדיניות ההתנחלויות, הרחבת התנחלויות, מדיניות של אפרטהייד.
הרי זה הנושא שהממשלה הכריזה שוב ושוב שהיא לא מתקרבת אליו. בנט, שאמר שהוא לא מתייחס אפילו לקיום של העם הפלסטיני, בסופו של דבר החליט לפרק את הממשלה דווקא בגלל העם הפלסטיני, דווקא בגלל שרצה להמשיך את הכיבוש, להרחיב את הכיבוש, להקים סופית את מדינת האפרטהייד. הפחד הזה מהחלת החוק הישראלי על המתנחלים – אפרופו חוק האפרטהייד: שתחת אותו שלטון של אותה מדינה יהיו תושבים ואנשים שייהנו מחוק ישראלי ואנשים אחרים ייהנו מדיכוי ישראלי וחוק אחר, זה מה שנקרא אפרטהייד – למענו בנט היה מוכן לוותר על כיסא ראש הממשלה. כדי להמשיך ולהעמיק את מדיניות האפרטהייד הוא היה מוכן לוותר על כיסא הממשלה, רק שלא יאבד את ההזדמנות להעמיק את הכיבוש ולהעמיק את ההתנחלויות.
לצערנו הרב, אנחנו אומרים בצורה הכי ברורה, ולשמחתנו: כל מי שמנסה לדבר על שינוי שהביא שותפות ערבית-יהודית – תפסיקו עם הדיבור הזה. אתם רציתם ערבים לפי המידות של ממשלה שמעמיקה את הכיבוש. רציתם ערבים שירכינו ראש כאשר מרחיבים את התנחלויות. רציתם ערבים שירימו יד למען תקציבים למיליטריזציה. אז הינה, הערבים אומרים לכם: תלכו הביתה, תפזרו את הכנסת. בואו נחזור לציבור, ושהוא יכריע סוף-סוף.
261 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.