קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. מגיע לך מזל טוב, נראה לי שזאת הפעם הראשונה בקדנציה שאתה מנהל ישיבה, לא?
אני גם לא מתיימר. אתה יודע, יש כאלה שאומרים שהם יודעים הכול. אני לא.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח בסיפור קצר על סבא שלי. סבא גירגורי, זכרונו לברכה, חי בברית המועצות לשעבר. הוא היה מקשיב קבוע לתחנת רדיו פיראטית שנקראה "קול ישראל", הוא היה קורא ספרות ציונית אסורה, אסף גזירים של עיתונים על הניצחון במלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, והחיפוש המתמיד של סבא שלי אחרי המידע מישראל היה בשבילו כמו חמצן. זה נתן לו מהות וחיבור עמוק לשורשים. כל הפעולות שסבא שלי ביצע בסתר היו מוגדרות כפעילות חתרנית כנגד ברית המועצות שבגינה אנשים נשלחו לכלא, לסיביר, ואף נרצחו.
זה לא רק סיפור של סבא שלי, זה סיפורם של מאות אלפי יהודים אחרי מלחמת העולם השנייה בברית המועצות. הם לא יכלו לעלות לארץ ולא יכלו לממש את חלום הציונות. כשהייתי נער, הוא סיפר לי בהתלהבות על "מבצע חתונה" – פעולת גבורה של יהודים מברית המועצות שסיכנו את חייהם למען אחרים. בשבילו הם היו גיבורים אמיתיים, וגם בשבילי, אך לצערי הסיפור שלהם לא מסופר מספיק. ב-15 ביוני 1970 קמו 12 יהודים שהחליטו לצאת למשימת התאבדות כדי לשבור את מסך הברזל ולחשוף בפני העולם את מצוקתם של יהודי ברית המועצות. לימים הפעולה הזו קיבלה את השם "מבצע חתונה". לעסוק בפעילות ציונית בברית המועצות היה נחשב לפעילות חתרנית שהייתה יכולה לעלות לך בחיים. למרות זאת, הוגי התוכנית לא ויתרו. הם עשו מעשה גבורה אמיתי, ויש כאלה שיאמרו מעשה התאבדות. הם החליטו לחטוף מטוס, לחטוף מטוס כדי להימלט לישראל, אבל נתפסו על ידי הקג"ב ונשלחו לכלא לשנים ארוכות.
אני רוצה להקריא לכם ציטוט של הרב יוסף מנדלביץ', אחד מהגיבורים, מבין כותלי הכלא הרוסי.
כן. כאשר החלטנו לחטוף מטוס, חלמנו שיהודים ייסעו למדינת ישראל. בשל כך ישבנו בכלא. אבל מחשבה שכל יום שלנו בכלא הוא המחיר שאנו משלמים בעבור חירותו של עוד יהודי אחד, היא שנתנה לנו את הכוח להוסיף ולחיות. ידענו שבלי ארץ ישראל אין לנו חיים. זה היה אירוע מכונן שבזכותו נפתחו מדינות ברית המועצות לשעבר והתאפשרה עלייה של כ-300 יהודים שהיו כלואים מאחורי מסך הברזל. "מבצע חתונה" הוא סמל לכמיהה של יהודי ברית המועצות לארץ ישראל.
הפעולות של הגיבורים האלה ועוד הרבה גיבורים נוספים – את חלקם אנחנו מכירים היטב, כמו נתן שרנסקי ויולי אדלשטיין, אבל את רובם אנחנו לא מכירים – עוררו מחאה ענקית והזדהות מוחלטת של עם ישראל עם מצוקתם של יהודי ברית המועצות, וזה הוביל למחאה גם בארץ וגם ברחבי העולם.
במרוצת השנים הדורות התחלפו והסיפור, לצערי הרב, מתחיל להישכח. אחת הסיבות לכך, אדוני היושב-ראש, זה שהתאריך שבו מציינים את פועלם של אסירי ציון נופל בחופש הגדול, כאשר מערכת החינוך אינה פועלת. היום, בהצעת החוק שלי, אנחנו הולכים לשנות את זה, כי סיפור הגבורה של יהודי ברית המועצות חייב להישמע ועם ישראל חייב לזכור אותו ולשמר אותו. השינוי הזה מאוד סימבולי, אך יש לו משמעות מאוד מאוד גדולה.
אני מציע לקבוע שי"א בניסן, יום "מבצע חתונה", יהפוך להיות יום ציון לפועלם של אסירי ציון. אני קורא למערכת החינוך, למערכת הביטחון ולכל המערכות בישראל לציין את היום הזה, כי הסיפור הזה הוא לא רק סיפור של יהודי ברית המועצות אלא סיפור כמיהה לארץ ישראל, סיפור ציוני, סיפור של עם ישראל כולו. ועם שלא מכיר את ההיסטוריה לא יכול לבנות את העתיד שלו. תודה רבה.
549 מילים של אלכס קושניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.