רצח ג'והרה חניפס בעיר שפרעם

אני בראש ובראשונה רוצה להתנצל בפני חברי על שלא הייתי פה להקשיב. ראיתי אותך פתאום בטלוויזיה ורצתי. אני מראש מתנצל.

אני מתנצל שלא הייתי פה בשביל לכבד את המציע.

אגיד כמה דברים בפתח. קודם כול, באמת תנחומים למשפחה. גם לי יצא לפני כמה חודשים לפגוש בביקור בעיר שפרעם גם את האבא וגם את האימא. באותו זמן גם בדיוק היה חג, והיא אפילו הגיעה עם אחת הנכדות באותו יום. זה אירוע מאוד מאוד קשה. כל רצח הוא נורא; הרצח הזה, גם הדרך שהוא התבצע, הוא מוסיף נדבך נוסף, כי ברור לכל מי שמבין – ולא צריך להבין – שהצמדת מטען לרכב זה מתוכנן, מאורגן. זה אירוע שמחייב עבודת עומק. אני יודע שהמשטרה עושה שם מאמצים כבירים להגיע למבצעים.

וגם זה חשוב לי להגיד כאן בפתח הדברים – התחילו לרוץ כל מיני שמועות על כל מיני דברים. אני ממש עליתי גם לשידור ואמרתי שזה דבר לא ראוי; שעדיין לא קברו את ג'והרה והתחילו כל מיני סיפורים בכל מיני מקומות. צריך גם את זה ללמוד לכבד. בפתיחה, אני באמת משתתף בצער המשפחה. כמובן, מטבע הדברים, על עצם הרצח עצמו אני לא יכול – יש שם חקירה שהיא מתנהלת. אבל למעשה השאלה או הבקשה להצעה לסדר-היום הייתה מעבר; היא הייתה גם מה עושים באופן כללי לגבי האירועים האלה, ולכן אני ככה מוצא איזושהי הזדמנות קצת לשתף את חבריי חברי הכנסת בחלק מהדברים שנעשים.

קודם כול, בכל הנושא, בכלל, של אלימות במשפחה והגנה על נשים בסיכון, מעבר לאמירות הכלליות שזה מטופל בעדיפות גבוהה, אני רוצה לגעת בכמה נקודות, שלדעתי יש בהן התקדמות בשנים האחרונות. הדבר הראשון, נתחיל בהכשרה: יש מערך שלם של חוקרים וקצינים בתחום הספציפי הזה, שהוא תחום של התמחות, בין היתר, גם בהכשרות בכל הקורסים. דבר נוסף, יש דגש נושא על נושא של שיתופי פעולה – דבר שתמיד היה אבל הוא רק התעצם, גם בשותפות בכל הפורומים; דיונים בוועדות. אני לא מדבר דווקא על הכנסת אלא על הוועדות המקצועיות ברשויות המקומיות ובכל המקומות האחרים. זה דבר שהתחילו בו לפני כמה שנים, עובד סוציאלי שנמצא בתחנת המשטרה. הפרויקט התחיל בשיתוף עם משרד העבודה והרווחה והרשות למאבק באלימות, סמים ואלכוהול במשרד לבט"פ. המהלך הזה הולך להיות מורחב גם בתקציב המדינה הנוכחי, ברמה של ביצוע. יש גם עובדת סוציאלית במשטרה שהיא דוברת השפה. אחד מהכשלים הגדולים הוא באמת להגיע למקומות ולדבר גם בשפת הנפגעים על מנת שהקשר יהיה קשר בלתי אמצעי. לעיתים זו בעיה לעשות את הדבר הזה. וגם בעניין הזה – גיוס חוקרות דוברות השפה הערבית. בשנים האחרונות גויסו חוקרות שדוברות את השפה, והן שובצו בתחנות הרלוונטיות, בעיקר בתחנות של החברה הערבית. כמו כן, בכל תחנה, כמובן, יש האפשרות לזמן מתורגמן. לא מתורגמן כזה בכאילו, אלא מתורגמן שדובר השפה הערבית על בורייה.

הגשת תלונה בצורה מקוונת בשפה הערבית – יש פרויקט שלם של יכולת להגיש חלק מהתלונות, גם על העבירות האלה, בצורה מקוונת. לפעמים דווקא האנונימיות נותנת אפשרות יותר גדולה לאנשים להיפתח. יש אפשרות לעשות את זה גם בשפה הערבית, והן מונגשות גם בשפה הערבית. טופס תלונה מקוון בשפה הערבית עלה לאתר בחודש יולי. זה משמעותי מאוד, כי הרבה פעמים – זה דבר שנולד אומנם קצת לפני הקורונה, אבל בעיקר בקורונה – נשים היו סגורות בבית. לפעמים היה חשש, היה פחד, ולכן הדרך הזאת הייתה דרך מאוד אפקטיבית להגיע אליהן.

נוהל עבודה, שיתוף פעולה ודיווח עם רשות רווחה גם ברמה המחוזית, גם ברמה הארצית. יש מחלקי משפחה היום בהרבה מאוד מתחנות המשטרה. עד היום הוקמו 14 – סליחה 16 תחנות נבחרות: חיפה, זבולון, רמלה, לוד, נתניה, רחובות, טייבה, ראשון לציון, איילון בני ברק, אשדוד, אשקלון, אילת מוריה, באר-שבע, פתח תקווה. לכן אמרתי שדווקא בשנה הזו, בשנה הקרובה, יהיה מחלק כזה שיוקם בתחנת שפט, עיירות, רהט, נצרת, עכו, כפר קאסם, חדרה, קריית מלאכי, קריית גת, לב הבירה ומודיעין עילית, מקומות שבאמת ראינו ששם יש מיוחדות, גם חברתית. זה נכון גם בקהילה החרדית מצד אחד, גם בקהילה הערבית מצד אחר. כן יש שוני בטיפול בתחומים האלה, יש שוני תרבותי, אסור להתעלם ממנו. לא כולנו שטנץ אחד, ולכן העניין הזה הוא לדעתי דבר מבורך, וזה הולך לקרות בשנה הזאת.

עובד סוציאלי, כפי שאמרתי קודם, במחלקי משפחה – עד כה גויסו 15 עובדות סוציאליות כאלה, עובדים סוציאליים. הם מוצבים במחלקי המשפחה הקיימים. הכשרות – כבר דיברתי. כמובן, השקעה במאמץ חקירתי מודיעיני וסיגינטי. אני אומר פה, ואני אמרתי את זה קודם ואומרים את זה – אני מדבר על החברה הערבית: אנחנו עדיין בפער באחוזי הפענוח. כלומר, אם יש דבר אחד שלא הצלחנו להתגבר עליו או לייצר בו שינוי משמעותי הוא אחוזי הפענוח, ולכן בהקשר הזה זה מאוד מאוד חשוב, גם לעצם העניין וגם לאמון הציבור.

הדבר האחרון שאני רוצה להגיד פה בהקשרים האלה: יש למעשה בקרות הרבה גדולות בתיקים האלה. הוקמו – וזה חשוב גם בבית הזה לדעת – מרכזי חירום לנשים במהלך יולי 2021. נפתח מרכז אלומה, הראשון מסוגו בעיר עכו. בימים אלה נפתח מרכז שני בעיר בית שמש וכן עתידים להיפתח מרכזים נוספים בראשון לציון ובבאר שבע. זו יוזמה בין-משרדית להקמת מרכז חירום לנפגעי אלימות במשפחה. מי שמכיר, כמו קטינים שמקבלים במקום אחד את מרב הטיפול ברגע הכי קשה של אנשים שנפגעים – יהיה כך גם בהקשר של אלימות במשפחה.

דברים נוספים שקרו מול שירות בתי הסוהר, וזה מאוד חשוב, לגבי שחרור עצורים בעבירות אלמ"ב, של אלימות במשפחה – הממשקים המחשוביים השתפרו בצורה מאוד משמעותית.

הדבר האחרון שגם התפתח עכשיו זה מודל ייחודי לטיפול בתופעה של אלימות – סדנה להעצמה נשית. זה נשמע לא הגיוני שאנחנו בתוך זה, אבל אנחנו כן. פרויקט חדש ביישובים בחברה הערבית בשיתוף פעולה עם אגף סי"ף, אגף סיכול פשיעה בחברה הערבית, משרד הרווחה, המשרד לקידום קהילתי והמשרד לשוויון חברתי – אלה סדנאות של עשרה מפגשים לנשים, הכוללות היכרות עם המשטרה, עם אופן הגשת תלונה, זכויות, הגנה עצמית. המטרה באמת לחזק את הביטחון האישי של נשים באשר הן, אבל אין מה לעשות, כן צריך לתת דגש במקומות שבהם הנשים הן במצב יותר קשה.

שדרוג מערכת מנ"ע – מי שמכיר פה, מערכת נפגעי עבירה. השדרוג שלה מאפשר לקבל מידע, והחשוב פה שזה גם בשפה הערבית. לכן כאן העניין.

ניסיתי לתת איזושהי סקירה קצת יותר רחבה לגבי השינויים בכלל באלימות במשפחה, בדגש על החברה הערבית. אנחנו מגויסים לגמרי – ו"אנחנו" זה לא אני באופן אישי; זה קודם כול המשטרה, וגם שאר המשרדים, המשרד, אבל גם אני באופן אישי. ושוב אני אחזור שהמבחן הגדול שלנו הוא להעלות את אחוז הפענוח באותם מקומות שבהם נעשו פשעים נוראיים כאלה, ואני מבטיח גם לכם שאני אעשה את כל מה שאני יכול כדי שאחוזי הפענוח יעלו. תודה.

– – –

רק משפט אחד. אני אתייחס.

– – – משהו על הרצח שהיה פה. אם רוצים אני אענה.

נעשה דיון צד אחר כך, אוסאמה.