הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – מכירת יין ומשקאות אלכוהוליים בחנות גדולה), התשפ"ב–2021

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, מכובדתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני גם מודה לך שבמשמרת שלך, כשהיית סגן יושב-ראש, חוק התקשורת עבר. מגלגלים זכות על ידי זכאי, אני לא יודע מה היה קורה אם זה היה בידי מישהו אחר, אבל ראינו גם עוד כמה אותות ומופתים בהצבעה על חוק הזה. אני גם שואל את חבריי כאן, מהקואליציה: מדוע אתם תומכים בחוק הזה? מה הזכות להתערב במשהו קנייני, שאדם קונה מרצון ומוכר מרצון? הוא רוצה לקנות פלאפון שהוא מוגבל ולא חכם, מה אתה מתערב? כשל שוק? אין פה כשל שוק. המחירים הכי זולים נמצאים דווקא במקומות הכשרים. יש תחרות בין כל החברות שנמצאות שם, וגם אם יש לקונות מסוימות, אפשר לתקן אותן, אבל לא לעשות רפורמה שבעצם פורצת וסוגרת את המסגרת של פלאפון כשר. אנחנו שמחים שעל אף הרצון ועל אף היהירות, ובאופן שהוא הציג את הדברים – שנבר באשפה ולקח כל מיני דברים חריגים וזניחים ובזה התעסק – – –

זהו, זה הדבר, שתהיה שמחה על כוס יין. אתה צודק.

אני באמת מבקש להציג את הצעת החוק רישוי עסקים (תיקון – מכירת יין ומשקאות אלכוהוליים בחנות גדולה), אבל אני רוצה קודם כול להודות לחבריי יוזמי החוק: חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת יעקב אשר, חבר הכנסת פינדרוס, וכלל חברי הכנסת שתומכים בהצעת החוק הזו. גם אם לא שומעים פה, הם מעודדים אותי להמשיך עם הצעת החוק הזו, ולו בגלל שאנשים מקרוב חווים את החוויה הלא-נעימה הזאת, שאתה עורך קנייה וסוף-כל-סוף יוצא לאותו מרכול, סופרמרקט או רשת מזון, כשאתה עורך את הקנייה, במיוחד זה בולט בערבי שבתות וערבי חגים, עם הרשימה שאתה צריך לעשות. היין היום הוא חלק מרשימת הקניות – ודאי בשביל הקידוש – אבל היין הוא היום מוצר במטבח הישראלי; הוא חלק מהבישול הישראלי, גם בבשר, גם ביין, גם בסלטים, בעוגות, באפייה. היין נמצא – בין אם הוא יבש ובין אם הוא לבן – הוא נמצא בחלק מהקנייה. ואתה מגיע לקופה אחרי 23:00, ואז הקופה חסומה ולא נותנת לך להעביר את זה. אתה שואל: מה קרה? אומרים לך: לא, אי-אפשר. אני, אדם בן 40, 50, 60? עורכים את הקניות. מה התוצאה? הוא צריך לחפש אלטרנטיבות, גם לשלם יותר יקר, גם טרחה, זה גם מרגיז, זה גם – – –

ואתה אחרי זה צריך להחזיר. אחרי 23:00 צריך. עכשיו, אולי פעם, אני תכף אגיע לזה – בגלל שאנחנו היינו חלק מהמחוקקים, אנחנו יודעים מה הייתה כוונת המחוקק בעניין הזה. במקום לבוא ולאפשר את הדבר הזה, אנחנו היום מבקשים לא לגעת בשום דבר – לא בבירות ולא במשקאות אלכוהוליים. מדברים על הדבר המינימלי, הבסיסי, שהוא גם לא – היין, הוא לא מה שמשכר היום, זה לא מה שהצעירים לוקחים. זה לא יין. לוקחים אולי בירות, לוקחים אולי משקאות חריפים, כמו ויסקי, ערק ועוד דברים כאלה. אני באמת לא מבין בזה. להגביל במכירת יין? ואני רוצה להגיד יותר מזה, בהצעת החוק שאנחנו חוקקנו אז יצאנו גם מתוך נקודת הנחה שהחנויות בסך הכול ב-23:00 נסגרות עקב חוקי העזר ואין צורך ביותר מכך. אם היינו יודעים אז, שהיום, בתרבות הצריכה, האריכו בגלל לחץ, ואולי גם הקורונה גרמה לזה – באופן כללי האריכו את השעות, וגם אנשים יוצאים בלילה בשקט לקנייה. כל המרכולים האלה מוכרים אחרי 23:00, סימן שצריך את זה, שיש דרישה לזה. וכשיש דרישה לזה, יחד עם זה היה צריך לגדול.

אנחנו ראינו את זה כדבר פשוט ונצרך, דבר שנותן גם את הנוחות אבל פחות מטריח. זה גם פוגע כלכלית וגם מטרטר את האנשים. אנחנו נתנו, הוספנו גם שלייקעס, אמרנו שגם למי שחשש – אז זה רק מגיל 21. לא רק זה, אנחנו גם אומרים שזו לא תהיה הקנייה הבלעדית. לא לקנות רק יין, צריך לעשות קנייה כוללת, במינימום כפול מהקנייה שאתה קונה. אם אותו יין שאתה קונה – אם קנית יין ב-150, אז אתה צריך שהקנייה שלך תהיה מינימום 300. האמת היא שזה מיותר, אבל באנו לקראת הדבר הזה, אף שאנחנו חושבים שהדברים האלה לא צריכים להיות. צריכים לתת אמון באנשים, צריכים להיות מידתיים. אי-אפשר ללכת רחוק, ואנחנו הולכים. אני רוצה להגיד שאני מסכים ואני מודה למשרד לביטחון הפנים, למשרד הכלכלה ובעיקר למשרד הפנים ולשר הפנים, סליחה, לשר המשפטים, שתמך בחוק הזה והביא אותו לידי אישור בוועדת השרים לחקיקה.

אני, באמת, זה מביא אותי לתובנה אחרת, ואני אומר את זה בצורה מאוד פתוחה. היום הייתה הצעת חוק של חברת הכנסת גבי לסקי על נושא הורדת הסעיף של העלבת עובדי ציבור. ממה זה בא? זה לא הגיע מכך שאנחנו חושבים שצריך להעליב עובד ציבור ואין צריך להגן עליהם. צריך להגן עליהם, אבל השימוש הלא-נכון, השימוש הקיצוני שלוקחים, שבכל דיבור עם שוטר אתה מואשם בהעלבת עובד ציבור ונעצר במקום להתמודד – באמת יש העלבה? תעד את זה ותזמין אותו למשפט. חלק מהעלבות עובד ציבור זה בכלל בתחום אחר לגמרי, כמו בגזענות ועוד דברים כאלה. לא צריך להגיע לדבר הקל הזה של העלבת עובד ציבור.

אני תמכתי בחוק הזה ולו רק בגלל הקשיים שהיום המשרדים, במיוחד המשרד לביטחון הפנים, מערימים בפני המחוקקים. קיבלתם את הרשות, הלכנו איתכם לא בדקדקנות כשבאתם לבקש את החוק הזה. אני הייתי אז בחקיקה. אמרתם שאתם רוצים, זה יעזור לכם להילחם בפשע, אפילו שאני באמת לא חושב שמניעת קנייה של אלכוהול לצעירים על ידי זה שאתה לא מאפשר לאף אחד – זו לא הדרך. הדרך היא חינוך, הסברה, אבל נניח שאתה גם משתמש בדבר הזה – תעשה את זה מידתי, אבל כשמתברר לך שיש לקונה, למה הקשיים האלה? למה אנחנו צריכים לעמוד להתחנן? למה זה לא ולא ולא?

אתם הולכים עד הקצה ואתם לא שמים לב שבמה שאתם הולכים – גם בעניינים שלכם: אתם מדברים על העלבה, אבל אפשר לעצור עובד ציבור או כל איש ציבור עם תקשורת. זה לא נקרא העלבת עובד ציבור? הצורה של המעצרים לא נעשית לעיני כול? אני לא יכול שלא להזכיר את זה, יהודה כדורי ואשתו נרצחו, ה' ייקום דמם, הילדים שלהם היו חשודים ברצח. לא משנה שנעשה להם עוול בלתי יכופר, אבל עוצרים אותם בפתח בית הספר, כשהם מביאים את הילדים? לא במקום אחר. זה לא נעשה לביזוי? אחרי זה אתם רוצים הגנה בעניין הזה. אבל אני לא מדבר על זה, אני מדבר על המידתיות. תהיו הוגנים גם כשרוצים לעשות חקיקה – ואנחנו לא חושבים שבחקיקה הכול – החינוך הוא שצריך להתמודד עם לקונות, להתמודד עם תופעות לא טובות, הכול דרך קנסות.

אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני רק הסתכלתי מסביבי איך בתקופה האחרונה מתמודדים עם בעיית בריאות. מה עושים אם יש בעיית בריאות, אם יש סוכרת, מה עושים? לפני הסברה ולפני חינוך נותנים מס על משקאות קלים. למה דיאט? כי זה גם כן לא בריא. זה מה שיודעים, למה פטל, למה? למה כזה קנס על פטל? על מה שעלה 23 שקלים, משקה זול למשפחות נצרכות, עלה ל-60 שקלים. זה לא בריא, אבל איך מתמודדים? קנסות. איך מתמודדים עם בעיה של איכות הסביבה? מס על חד-פעמי. איך שר האוצר אומר: מה, אין מדיחי כלים?

רוצים להתמודד עם עישון, הבאתם שלשום מכס או מס, 1,600%. לא בריא? יש עוד דרכים להתמודד. שקיות ניילון – מס; בקבוקים – מס; גודש – אגרת גודש; תחבורה ציבורית – קנסות; מייד מעלים את הקנסות על אי-תיקוף. אדם, מותר לו לנסוע בחינם, יש לו חופשי-חודשי. מבקשים ממך לתקף. אנשים מתקפים, אין להם סיבה לא לתקף – אבל קורה שלא. תחנך, תסביר, תציב שלט. השפה המדוברת היום, בקדנציה הזאת: קנסות. זה מה שיודעים, קנסות. זאת שיטה שלקוחה מאיזה מקום של אנשים שלא רוצים לחנך, אלא לחנך מחדש. שיטה רודנית שהיא באה לעשות בכפייה. זאת תרבות כזאת; זה חינוך כזה שאנשים מקבלים היום. צר לי שזו הגישה באוצר כיום; שבגישה הזאת נוקטים. אני לא אדבר איתך, אדוני היושב-ראש, על שימוש בטלפון עכשיו – עוד קנסות, דברים נכונים, על קסדות, חבר הכנסת אשר. רק הקנס? איפה כל החינוך, איפה כל ההסברה, איפה האכיפה. זה לא. דרך אחת יש, הדרך הקלה – לפגוע לך בכיס.

ראינו מה שנעשה ברכבת הקלה, אדוני היושב-ראש, אתה ואני. כמה ראינו שאנשים ישרי דרך – אישה שאף פעם לא נסעה חינם, וחינכה, הייתה מחזירה גם מיליון שקל, הנכדים שלה צריכים לראות שעצרו אותה בגלל שלא הייתה לה תעודת זהות?שיטה כזאת, שיטה של רודנות, זה נקרא שלטון של כפייה, של חינוך מחדש, במקום השקעה בדברים אחרים. יש לי עוד רשימה שלמה על דברים – קנסות תעבורה, קנסות עזר – היום דבר חדש: חוקי עזר מגיעים לוועדת חוקה. למניעת הכנסת כלים חד-פעמיים לחופי הים – קנס. יחטטו לך – – –

עם אבטיח שהאימא רוצה לתת במזלג חד-פעמי לילדים שלה? קנסות, אי-שימוש.

אדוני, זה גם מביא את ההסבר הזה, מדוע כשכבר יש מחיר למשתכן – יש מחיר מטרה – – –

אני מסיים, אדוני היושב-ראש. יש זכאות גם למי שעומד להינשא. בעוד שלושה חודשים הוא נרשם לנישואין, הוא התארס – מבטלים גם את זה. גם על זה לא – – –

אנשים שנרשמו כבר עכשיו, מבטלים את זה. זאת רודנות. זאת אטימות. אנשים מנותקים, ואנשים אגרסיביים.