אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, אתה יודע שבכל מה שקשור לחיזוק ולפיקדונות, גם של החיילים המשוחררים – חבר הכנסת קושניר, ללא ספק אנחנו נהיה בעד. אני חושב שזה דבר חשוב. לא יודע אם אנחנו נהיה בעד או לא, אבל אלו דברים חשובים.
אבל לצד זה אני שומע היום שראש הממשלה בנט החליט לדחות את הריסת ביתו של המחבל מדיזינגוף עד לאחר ביקורו של נשיא ארצות הברית בארץ. עכשיו, אני שואל אתכם: אותן משפחות שנפגעו מאותו טרור – האם המחבל הזה התחשב בביקור של ביידן או לא? הוא מתחשב בלוחות הזמנים שלנו? אנחנו יכולים להתחשב בלוחות הזמנים של נשיא ארצות הברית, אם הוא אמור להגיע לפה או לא אמור להגיע לפה? מה יגידו אותן משפחות, איזה הרגשה? הבנתי שכבר בצה"ל הייתה תוכנית מוכנה, הכוחות כבר היו מוכנים ליציאה, ובדקה האחרונה ביקש ראש הממשלה לבדוק את הנושא מחדש. תגובת דובר צה"ל: אנחנו פועלים לפי מדיניות הממשלה.
בושה וחרפה שזאת ההסתכלות שלנו. גם נשיא ארצות הברית יכיר ויעריך בכך שאדם שמחבל ורוצה לפגוע בעצמאות של מדינת ישראל – ביתו ייהרס. זה המינימום כהתרעה למשפחה. מה אנחנו משדרים להם? חולשה. שלא יהיו חלילה מתחים עם השותפים הקואליציוניים, שלא יהיו מתחים עם הג'יהאד, כי אם יהרסו שלו בג'נין, זה יכול לפתוח חזית חדשה. זה בושה וחרפה, זה מראה חולשה גם כלפי ארצות הברית, גם כלפי המחבלים וכלפי המפגע הבא. תודה רבה.
215 מילים של אוריאל בוסו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.