קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מגיש את הצעת החוק הזאת כמענה – חלקי, אפילו חלקי – לרפורמת המעונות שהעביר שר האוצר ליברמן. כרגע היא מושהית, על פי פסיקת בג"ץ, וכמובן, אנחנו נמשיך להתנגד לה בכל צורה, שכן היא פוגעת בצורה קשה מאוד באוכלוסיות חלשות ואוכלוסיות של חרדים. אבל במצב הקיים כרגע, שבו אנחנו עדיין באופוזיציה ואנחנו יודעים מה יכולותינו להעביר פה חוקים, חשבתי שהדרך להמעיט במקצת את הפגיעה בנשים שרוצות לצאת לעבוד היא לקחת חוק שדווקא בכנסת שעברה ניסו – אני לא יודע למה זה לא עבר בסוף, לא הצלחתי להבין – דווקא החבר'ה של ליברמן עצמו ניסו להעביר חוק כמו שאני מציג, באותה תכלית, ואולי בזכות זה נצליח להעביר חוק שקצת יקטין את אותה פגיעה בנשים שרוצות לעבוד.
להלן חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (החזר בתשלום למעונות יום לאימהות). מדינת ישראל לכאורה משקיעה הרבה מאוד מאמץ כדי להגדיל את מעגל העבודה וגם להוריד את אחוזי האבטלה בכל האוכלוסיות, אבל גם של נשים, כדי שיצאו לעבודה. יש גם תהליכים מאוד ברורים של עידוד יציאת נשים לעבודה בכל מיני תוכניות ורפורמות. אבל עם זאת, למרות כל הרפורמות הללו, יש לא מעט נשים שנאלצות, למרות רצונן לצאת לשוק העבודה – אני לא מתייחס כרגע לרפורמה של ליברמן, שהורסת את זה בבסיס, אבל עדיין המספרים אומרים כי נשים רבות לא יוצאות לעבוד ונשארות לשמור על ילדיהן, כיוון שיש מעמסה כבדה בתשלום שצריך לשלם. כדי לצאת לשוק העבודה צריך לשמור על הילדים, ולכן התשלום של המעונות, שהוא גבוה – בעוד רגע ניכנס לנתונים – הן נאלצות להישאר ולעסוק במשק הבית במקום לצאת לעבוד.
הפרט הלא-חשוב בעניין הזה, וזה בעניין חינוכי – צריך להביא בחשבון שכל ילד, גם בגיל הרך, ברגע שהוא יוצא מהבית ולא נשאר בסביבת ביתו, גם מבחינה התפתחותית הוא נמצא בסביבה מילולית עשירה, יש לו הזדמנות להתנסות מוטורית ובכל מיני אתגרים מנטליים שמקדמים ילד על ידי כך שהוא נמצא בסביבה של עוד ילדים, בסביבת מעונות. מטבע הדברים, ברגע שילד נשאר בביתו, החלק החשוב, המשמעותי בהתפתחותו קטן. זה עוד נושא – מלבד זה שאימא שלו תוכל לצאת לעבוד, מדובר גם בטובת הילד וטובת המדינה, בטובת עם ישראל כולו וכל אזרחי ישראל, שילד יצא להיות במעון.
המספרים מצביעים על כך שיש קשר ברור בין אחוז הנשים שאינן עובדות לבין אחוז הילדים שמבקרים במעונות יום. 72,000 אימהות לילדים מתחת לגיל שלוש לא עובדות. כמובן ברור שיש קורלציה ברורה בין זה שהאימא לא יוצאת לעבוד לבין זה שהילד בבית; אני לא יכול להגיד שכולם, אבל ודאי שאחוז רב מאוד הוא עקב כך. כמובן, אם הרפורמה של ליברמן תצא לפועל – אני מתפלל מאוד שהיא לא תצא לפועל, אבל אם היא תצא, המספר של כמוהן יגדל מאוד מאוד, ואולי אפילו יכפיל את עצמו.
היום בישראל, חבריי חברי הכנסת, התשלום על מעון לילד נע בין 1,760 ל-2,250 שקל בחודש. זהו סכום שבשיקול פשוט לא מצדיק יציאה לעבודה, אלא רק אם האישה מקבלת שכר גבוה. כמובן, החוק שלנו מגביל את התמיכה באישה שמקבלת שכר גבוה, אבל עדיין, זהו שכר שלא מצדיק יציאה לשוק העבודה בזמן שהשכר לא מספיק נותן את ההבדל בין זה שהיא משלמת כל כך הרבה לבין זה שהיא עובדת. ההוכחה הברורה היא שאם אנחנו בודקים את הנושא הזה לפי אוכלוסיות, אנחנו מוצאים ש-88% מילדי העשירון העליון רשומים למעון; לעומת זאת, 49% מהעשירון התחתון לא רשומים למעון. יש כמובן עוד מאפיינים, אבל זה, כמובן, בגלל הקושי לצאת לעבוד ולשלם את העלות הגבוהה של אותו מעון במחיר גבוה. גם כשאנחנו בודקים לעומק את העניין הזה על פי נתונים פריפריאליים ומדרג אזורי, אנחנו נמצא ש-47% מאזור הצפון, ילדיהם לא נמצאים במעון. גם בירושלים, שהיא גם פריפריאלית, 45% מכלל הילדים אינם רשומים למעון. כמובן, באזורים הפריפריאליים הגבוהים, האחוז הוא נמוך מאוד, כמו שאמרתי, בין 80% ל-90%.
כל מה שאנחנו אומרים פה כרגע מספר על הקושי – אני חוזר ואומר, על הקושי של ההורים, ובמיוחד של האימהות, לצאת לעבוד. הן מעדיפות להישאר בביתן ולשמור על ילדיהן, דבר שגורם לכך שלא יוצאים למעגל העבודה, וזהו דבר שאמור לעזור ולתמוך במדינה. רבותיי, אני חושב שדווקא בגלל שאנחנו נמצאים במצב שמה שאנחנו מבקשים בחוק הוא 30% החזר מס מתוך הסך שהאימא משלמת – זה בסך הכול החזר מס שאנחנו מכירים, אגב. יש חוק שמכיר בזה שהורים במסגרת של חינוך מיוחד יוכלו לקבל החזר הוצאות, זאת אומרת, זו לא המצאה חדשה – יש הכרה בהחזר הוצאות בחינוך המיוחד. ומה שאנחנו מציגים פה בחוק זה בעצם שעל ידי כך שיכירו בהחזר מס מההוצאה שההורים משלמים – אנחנו מציגים פה גם עובדה שחלק מההורים לא יוצאים לעבוד. זו אותה תכלית חוק, שהורים שיש להם ילד בחינוך מיוחד בעצם נשארים בבית לשמור על הילד ולא עובדים. גם כאן יש את אותה תכלית של החוק.
ההכרה בחלק מחוק מס הכנסה באה להקל את הנטל הכלכלי של הנשים בישראל, שנאלצות להתמודד איתו ולכן הן בעצם יושבות בביתן. על כן, מדובר פה בעשרות אלפי ילדים, שגם כן, כפי שאמרנו, זה מקשה עליהם בהתפתחות שלהם כילדים, וגם ייתן להן את האפשרות לצאת ולהיות במעגל העבודה, וגם כמובן זה לתמוך במדינה וגם בהורים אלו. לכן, לנוכח כל הנתונים הללו והמצב העגום שנמצאות בו המשפחות הללו – כפי שאמרנו, הן גם בפריפריה וגם בעשירונים הנמוכים של הציבור – אני מבקש מכל חבריי בקואליציה ובאופוזיציה, ובמיוחד מאותם אלה שעמדו כאן והציגו את החוק הזה בעצמם בקדנציה הקודמת, מבקש מכולם, קואליציה ואופוזיציה, לתמוך בחוק הזה כדי לתמוך באוכלוסייה.
ואני לא מבין, באמת אני לא מצליח להבין למה בוועדת שרים לא תמכו בחוק הזה. כמובן, זה כנראה פופוליזם, בגלל שאני כחבר אופוזיציה מגיש את זה. אבל לאור כל הנתונים שהגשנו, אני מבקש מכם לשקול שוב ולתמוך בחוק הטוב הזה. תודה רבה.
ניסיתי מאוד, באמת התאמצתי להבין למה התכוונו במה שכתבו בתשובה על מה שאמרתי ועל הצעת החוק. לצערי לא הבנתי. בעצם אני מבין שההחלטה היא פופוליסטית וצריכים להתנגד לה, אז מחפשים את המילים.
עובדתית, הנתונים ששמתי פה על השולחן הם נתונים לא ממני – זה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; אלה נתונים ברורים שמציגים עובדות שעקב המצב הזה שלא נותנים לאימהות הללו הנחה במעונות, הן לא יוצאות לעבוד. אז יש כל מיני כותרות שיש רפורמות אחרות ויש תירוצים אחרים. אז בסדר, אפשר להגיד את זה, אבל עדיין, אני חוזר ואומר: זוהי בעצם הודעה פופוליסטית של ועדת שרים שמתנגדת אוטומטית לכל אחד מהחוקים, ולא משנה אם החוק הוא טוב או לא טוב, וכמובן מגייסים את כל הכוח כדי להתנגד אליו. ואני חוזר ואומר: אותם חברי כנסת, שהם בעצם מהמפלגה של ליברמן, שרצו להעביר את אותו חוק, צריכים לשאול את עצמם איך הם מתנגדים עכשיו לחוק הזה ויש להם הסברים.
בעניין מה שביקשה ממני השרה, כיוון שהבג"ץ עכשיו איתנו בדחיית החוק – סליחה, הרפורמה של ליברמן – להכיר בכל מה שבג"ץ קובע, אז אני מציע באמת לקחת בחשבון שרפורמות ותוכניות עבודה שלצערנו צריכות היום להגיע לפתחו של בג"ץ – מספרים על כך שיש חולשה גדולה מאוד, או היחלשות גדולה מאוד, של המחוקקים ושל הבית הזה. אז לפעמים אתה חייב לתת קונטרה למציאות הזאת שבג"ץ קובע פה כל דבר ושום חקיקה שלנו כבר לא נחשבת. ולכן במקרה הספציפי הזה, כיוון שההתערבות הגדולה מאוד, לאור זאת שלא נחקקה פסקת ההתגברות, שהייתה צריכה – ונקווה שבקרוב ממש כן, ונראה שבקרוב ממש כן. אז אני מקווה שבעזרת השם זה גם יקרה, ואז אנחנו נוכל להיות יותר רגועים לגבי ההתנגדויות שלנו לפסיקות של בג"ץ. תודה רבה.
1,151 מילים של חיים ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.