קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת החוק לתיקון פקודת המיסים (גבייה) (גבייה לפי חוק ההוצאה לפועל), התשפ"ב–2022. אני שמח שלהצעת החוק הזו הצטרפו, מעבר לי, גם חברי הכנסת היקרים אוריאל בוסו, גדי יברקן, אבי מעוז, סמי אבו שחאדה, וכן שלמה קרעי, אוסאמה סעדי, עופר כסיף, וגם הצטרף אלינו להצעה עמיחי שיקלי. ההצעה בעצם מדברת על תיקון סעיף 4: בסעיף 4(1) לפקודת המיסים (גבייה) הסיפא החל במילים: "ולא שילם אותו אדם" תימחק ובמקומה יבוא: "ייגבה המס בהתאם להוראות חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז–1967".
אני מקריא את דברי ההסבר. דברי הסבר: "פקודת המיסים (גבייה) מעניקה סמכויות אכיפה מרחיקות לכת שפגיעתן בפרט קשה, וקיים ספק אם ישנה הלימה בין היקף הפגיעה לעקרונות המשפט המינהלי והחוקתי. שימוש בהליכי גבייה מינהליים לפי פקודת המיסים (גבייה) אינו עולה בקנה אחד עם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועלול להוביל לפגיעה לא מידתית בזכויות של החייב או החייבת לקיום בכבוד, לפרטיות, לקניין ולהליך הוגן; זאת, שכן הליכי הגבייה מתבצעים ללא מנגנונים שיפוטיים, ללא מנגנון ערעור מתאים או פיקוח אפקטיבי. אין זה ראוי שבחברה דמוקרטית ומודרנית יתאפשר שימוש בכלי ארכאי ודרקוני שנפגעיו העיקריים הם אוכלוסיות פגיעות ומחוסרות אמצעים".
דווקא בתקופה שלנו, כשאנחנו רואים את יוקר המחיה ואת הקשיים הכלכליים שהציבור בישראל עובר, שהן אותן אוכלוסיות שזקוקות "למסגרת הוגנת שבה חובותיהן ייגבו תוך שמירה על זכויותיהן. ברבות השנים, הושמעה ביקורת נוקבת נגד השימוש בהליך הגבייה המינהלי לפי הפקודה מצד גורמים רבים לרבות בתי המשפט, חברי כנסת, רשות האכיפה והגבייה, לשכת עורכי הדין, האקדמיה ועוד. הצעת חוק זו נועדה לתת מענה לביקורת ולהביא לתיקונה של פקודת המיסים (גבייה). לאור האמור, מוצע לתקן את פקודת המיסים (גבייה), כך שחובותיהם של תושבי מדינת ישראל ייגבו לפי חוק ההוצאה לפועלף התשכ"ז–1967, שבו מתקיימים איזונים מתאימים ומימוש הולם לזכות להליך הוגן דרך שימוש במנגנון שיפוטי עם מנגנון ערעור ופיקוח". ההצעה הוגשה ליושב-ראש הכנסת והסגנים, והונחה על שולחן הכנסת ביום כ"ב בשבט התשפ"ב.
אנחנו בעצם ניתן משהו שיוסיף לנו קצת, להבין את הנושא הזה. חברים, בדרך כלל הצעות החוק שלי, שהגשתי – כ-35 הצעות חוק, בסייעתא דשמיא, בשנתיים וחצי שאני כאן חבר איתכם בכנסת ישראל – ברובן מגיעות אליי על ידי האזרחים במדינה. כל אחד זועק מכאב כזה ואחר על דברים שבעצם הוא חווה, שהחוק בעצם עושה לו את החיים לקשים יותר, לבעייתיים יותר. גם הסיפור הזה הגיע אליי מעורך דין חרוץ בשם שחר, דווקא מעירי, בית שמש, שעושה עבודה נהדרת ועוזר המון המון לתושבים, ושחר סיפר לי סיפור מאוד עצוב. הוא טיפל בתיק של לקוחה שהיא חד-הורית, מאחד מקיבוצי הדרום, קיבוץ תמר. אני לא מכיר את הקיבוץ הזה, אבל אולי יואב, אולי הוא מכיר את הקיבוץ הזה או האנשים אצלכם מכירים את הקיבוץ הזה, כנראה קיבוץ של השומר הצעיר, ליד אילת. שם, אישה חד-הורית קיבלה עיקול – לאילת או לאיפה שהיא גרה – מעיריית ירושלים. על מה? כנראה חייבו אותה על משהו שהיא לא מכירה, אולי על חנייה לא נכונה, ובעצם אין לה רכב – היא לא חנתה בכלל, כי אין לה רכב – אבל בלי שום בירור הלכו ונתנו לה עיקול בחשבון, וזה באמת יצר לה, אותם 1,000 שקלים, נזק מאוד גדול, אותו עיקול מינהלי שעשו.
את רואה, גברתי, לוי? אני חייב להגיד לך שהמצב פה הוא שדברים שרואים משם לא רואים מכאן, כנראה. כנראה הם שכחו מה זה סוציאליזם, שכחו מה זה זכויות האזרח. איפה פעם, כשמרצ היו אומרים "זכויות האזרח", כולנו היינו נעמדים דום. מצדיעים. היום בכלל לדבר איתם על זה? הם לא מכירים בכלל את השפה. אבל בואו נראה, בואו נראה – – –
אורלי, אורלי, אנחנו לא מיואשים ולא מתייאשים מהם. אולי הם יצביעו בעד החוק, אולי יהיה איזה נס – –
– – גדול היה פה, והם יבינו שזה לטובת כולם. פה אני מייצג קיבוצניקית מהדרום, לא תגידו חרדים או ערבים, קיבוצניקית מהדרום, אימא חד-הורית, שסבלה מאותו עיקול מינהלי, שבסך הכול עשה לה צרות בתוך הבנק, אותו עיקול אכזרי. תבינו, חברים, זה מזיק לכל המגזרים. זה לא קשור אם אתה דתי או חילוני, ערבי או כל מגזר אחר, כך שפה אני מצפה שכל החברים, חברי הבית הזה, יבואו – הרי אתם בעד הנושא הזה – לעזור חברתית במדינה. החוק הזה לא עולה כסף למדינה. זה לא שתגידו עכשיו: הינה, הוא מכניס יד לכיס של האוצר. אנחנו בסך הכול רוצים לעשות סדר. גם אם יש, ברגע שזה הוצאה לפועל אז פותחים תיק, נותנים לו אזהרה, מתחשבים בו בגובה התשלום, מחלקים לו את זה לתשלומים לפי היכולות שלו, בכלל, מבררים אם החוב הזה הוא שלו. אתם יודעים כמה פעמים פקח תנועה נתן בטעות לרכב אחר או למשהו אחר, ואחרי זה פתאום, לך תתחיל להסתבך. איך היא אומרת? אין לי אפילו רכב.
תבינו, חברים יקרים, היו מספיק טעויות של פקחים וכל מיני אנשים. אנחנו אנשים ויש טעויות. רק מלאכים לא טועים. אבל אחרי זה הנזק שזה יוצר לאותו אדם הוא נזק כבד מאוד. בגלל אותו מקרה, שבו משכו במכה אחת 1,000 שקלים מהבנק, ואם הוא ממש גבולי בקו האשראי שלו החזירו לו הוראת קבע – אולי של הגנים, של המעונות שלו, של כל דבר אחר, אולי של החשמל, של המים. בקיצור – סיבוך, חד גדיא. למה? כי הולכים על עיקול מינהלי במקום לבוא לקראת, להבין את הדברים האלה.
אני חושב שבאמת אנחנו חייבים להבין, יש כאן דבר שאמור ללכד את כולנו, קואליציה-אופוזיציה. זה לא דבר שקשור לימין ושמאל, לא קשור לדתיים ולא דתיים, זה קשור ללב היהודי, ובפרט בתקופה הזאת. חברים יקרים, אתם רואים מה קורה בחוץ – יוקר המחיה, אנשים ממש חיים מהיד לפה, אנשים ממש נמצאים במצב קשה ביותר. שמענו גם כן על ההתייקרות של הלחם – 8% ברמן. זה דבר ממש איום ונורא. הנושא הזה של מאפיות – אפילו ב-15% מעלים את מחיר הלחם. אז אני דיברתי על העיקול, עם קו"ף, אבל יש גם בעיות בעיכול עם כ"ף. אי-אפשר לעכל את כל הגזרות האלה שהממשלה הזאת מביאה לנו, אז בואו נהיה לפחות יותר ידידותיים. זה לא שאנחנו מקטינים את החוב, אבל נעשה את זה בצורה טובה יותר, בדרך ההוצאה לפועל, כדי שהם יוכלו לעשות את זה בצורה מאוזנת, מתחשבת. אם אותו בן אדם – כמו המקרה הזה היא חד-הורית – אז מה? אפשר במכה אחת לתת את כל הקנס הזה, 1,000 שקלים? להכניס את היד? למה? כי אותן רשויות קיבלו כוח מאוד מאוד גדול לבוא ולעשות את העיקול המינהלי הזה; הן קיבלו כוחות כאלה גדולים, ומי שסובל מזה זה העם היושב בציון.
בסיום דבריי אני מצפה, ממשלה יקרה – יש הרבה חילוקי דעות, וזה בסדר, אבל יש דברים שאנחנו חייבים גם להבין: הציבור בישראל נאנק, הוא מתמקמק מהמצב הכלכלי, אז לפחות בואו נקל עליו ובמקום שיהיה לו אותו עיקול מינהלי, נעשה את זה בהוצאה לפועל. נעזור לאותן משפחות ברוכות ילדים, לאותם אלה שלא שפר עליהם גורלם. לא לבוא עם סכין חותכת, כי אנחנו, בסופו של דבר, אמורים לשרת את הציבור.
תודה רבה, ואני בתקווה שהתשובה תהיה חיובית וכולם יצביעו יחד. תודה רבה.
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לומר שאני כמעט כמעט בטוח שהמדיניות תהיה כאן להצביע נגד, למרות שאני הבאתי מקרה מאוד מזעזע של קיבוצניקית מהדרום שסבלה מזה שעושים לה את העיקול המינהלי, במקום לבוא איתה להסדר של הוצאה לפועל. הבאתי ודיברתי עם כל הרגש. אני מבקש מראש הממשלה, בעל האיגרת – אני מבקש, בבקשה, להקשיב.
תודה רבה. לכן אני אומר, הסיפור העצוב שהבאתי – אני אומר לך, מקרה שהיה לי גם עם תיק פלילי, שכותבים: הרינו להודיעך כי בשל אי-תשלום החוב שבנדון, להיום 1,068, בהמשך להתראה, נאלצנו, בתוקף סמכויותינו, ללכת, ולפי העניין להטיל עיקול מינהלי על חשבונותיכם בבנקים, בחברות האשראי. אנו ניאלץ להמשיך בהליכי האכיפה כדין עד לסילוק מלוא החוב.
חברים יקרים, רק אתמול כל המדינה ידעה שלצערנו העלו את מחיר לחם ברמן ב-8%. תבינו, יש גם מאפיות שהעלו ב-15%. המצב קשה. תבינו דבר אחד: אדוני ראש הממשלה, אני לא פונה אליך באיגרת, אבל תבין שהזהרנו אז שאם יעלו את שאר המרכיבים אז גם בהכרח מחיר הלחם יעלה. זה כמו מקל כביסה: לוחצים למעלה – נפתח למטה. לא יהיה מצב כזה שתעלו את כל הדברים. אז מה אתם רוצים שהם יאכלו? אז אין לחם – מה? שילכו לאכול עוגות, כמו שההיא אמרה שם. חברים, מן כבר לא יורד מהשמיים. לחם זה הדבר הכי בסיסי. אי-אפשר להשאיר את זה.
אני קודם כול שמח שראש הממשלה מצא לנכון לבטל את השלאף שטונדה, את שנת הצוהריים, ולהגיע להצביע נגדי. שמע, כבוד הוא לי. כבוד הוא לי. אבל דע לך, אני אומר לך, אדוני, אנחנו גם נתמוך היום בהוראת יושב-ראש התנועה שלנו, הרב אריה דרעי, גם בהעלאת שכר המינימום, יחד עם כל הקואליציה. למה? בניגוד לליברמן, לך, ללפיד ולמפלגות העבודה ומרצ, שהם מדושני עונג ולא מבינים מה עובר אותו אדם שם וכמה שסובל אותו אדם – אז רוצים לעשות גם עיקולים לאותן משפחות. היום אנחנו במצב קשה, במצב כלכלי קשה. תתעוררו. תתביישו לעשות את זה. מחירי הלחם עלו, הדבר הכי בסיסי. רחמנות על המשפחות. אתם איבדתם את זה לגמרי. אני דורש ממך להודיע שיוכלו להצביע עבור החוק הזה. זה חוק חברתי, והוא לא עולה למדינה כלום. לחם, עבודה. תתביישו.
הינה, קח, תן לשר האוצר. תן לשר האוצר – – –
1,473 מילים של משה אבוטבול. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.