קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אני רוצה לדבר על החוק הזה שלי, כי אני נפגשת עם הילדים האלה במערכת החינוך, ואני יודעת שאפשר היה להציל את הילדים האלה ולהפוך אותם לילדים משמעותיים מבחינת הקריירות שלהם אם היו נותנים להם את הכלים המתאימים עוד מהרגע שהם נולדו. ולמה הכוונה? הכוונה היא לכך שהמדינה לא מכירה באופן מלא בנכות של ילדים עם ליקויי שמיעה.
לבחור שאני רוצה לדבר עליו קוראים ספרטק גורבוב, בן 30, כבד שמיעה. מעולם ספרטק לא זכה לקבל קצבת ביטוח לאומי, בגלל שהוא לא עמד בתנאים הבסיסיים: כבד שמיעה – הכוונה היא לילד עם ירידה בשמיעה של 40–44 דציבלים בתדירות הדיבור בשתי אוזניו; הוא זקוק למכשיר שמיעה באופן קבוע – הזכאות שלו היא 50%; חירשות – ילד עם ירידה בשמיעה של 45 דציבלים לפחות בתדירות הדיבור שלו – זכאות בשיעור 100%. על 1%.
מים רבים חלפו בנהר, כך שעניין הפוסט הוא לא בספרטק אלא בדור הילדים הנוכחי ובדור ההמשך. האם אתם יודעים, ידעתם ש-12% מכלל האוכלוסייה מתקשים בשמיעה במידה כלשהי, 14% מהגברים ו-11% מהנשים? הידעתם שאחד מכל ארבעה יהיה כבד שמיעה? הידעתם שיותר מ-100,000 תלמידים בישראל סובלים מירידה בשמיעה דו צדדית וחד-צדדית ברמות שונות? הידעתם שאנשים עם לקות שמיעה פחות מרוצים מהחיים שלהם, פחות אופטימיים ביחס לעתיד שלהם?
יש לנו כוח לשנות ולהחליט על העתיד של הילדים שלנו. נוסיף ארבע קטגוריות שבהן תורחב הזכאות לקצבת הביטוח בעבור אותם ילדים שסובלים. עזבו אתכם ממושגים של ימין ושמאל, קואליציה–אופוזיציה. כשנולד ילד, אף אחד לא שואל אותו אם הוא יצביע ימין או שמאל, הוא עדיין רך בימים. אני קוראת לכם לשתף פעולה איתי. הרי גם אמילי חתמה על החוק הזה, וגם לשירלי פינטו יש אינטרס שהחוק הזה יעבור.
אני נרגשת להציג בפניכם את הצעת החוק הזו, כי זה חוק שמתקן עוול גדול מאוד – תיקון אחוזי נכות ללקויי שמיעה כדי שיוכלו לטפל בליקוי שלהם. לחוש השמיעה יש השפעה מאוד מרכזית על תהליכי ההתפתחות של הילד: שפה, דיבור, חשיבה, כישורי למידה. כל מצב של לקות שמיעה ולו הכי קל עלול להשפיע על התהליכים האלה ולהפוך את הילדים האלה לילדים אומללים לכל חייהם. לקות שמיעה קלה מתייחסת למצב שבו השמיעה אינה בגבול של נורמה, ויש את הלקות הקלה הזו באחת או בשתי האוזניים. המחקרים מצביעים על כך שלקות קלה או לקות חד-צדדית בשמיעה תפגע בסיכויים של הילדים האלה. בתקנות הביטוח הלאומי נקבע כי ילד הסובל מליקוי למידה יהיה זכאי לקצבת ילד נכה, לפי מה שקבוע בתקנון. ילד נכה הוא ילד שסובל משמיעה של 40–44 דציבלים בתדירות הדיבור בשתי אוזניו והוא זקוק למכשיר שמיעה באופן קבוע. ואולם, אם לילד יש בעיה באוזן אחת, לא בשתיים – הסיפור כבר הופך להיות שונה.
אני רוצה להגיד כמה מילים באופן אישי לגבי הצעת החוק הזו: את המושג "ירידה בשמיעה", או חלילה חירשות, אני מניחה שכולם שומעים ומכירים, מי מרחוק ומי מקרוב, אם זה הורה, סבא, סבתא או אפילו שכן. נכון, במרבית המקרים ירידה בשמיעה מתבטאת בגיל מבוגר יותר, אבל דווקא בהצעת החוק הזה אנחנו שמים דגש על עולם שלם שלפעמים דומם – הוא דומם לילדים מתוקים, חירשים וכבדי שמיעה שכל הרצון שלהם הוא להשתלב בחברה. בדיוק בשביל זה אנחנו עושים היום את התיקון בחקיקה.
לפני שנתיים התחלנו לעבוד על הצעת החוק הזו. נחשפתי לה בפעם הראשונה כשביקרתי במרכז חינוכי, בארגון מדהים שנקרא ארגון "שמעיה". זהו ארגון לקשיים ולהתמודדות של ילדים בתחומים כל כך רבים. אני אתן דוגמה קטנה: ילד שיש לו ירידה בשמיעה, אפילו אם זה רק באוזן אחת, הוא הרי נזקק לסל גדול של טיפולים, אם זה קלינאית תקשורת לצורך שיקום שמיעתי או קבוצת תמיכה במסגרת מועדונית. בואו נחשוב על מה שאותו ילד עובר יום-יום, אם זה בכיתה, אם זה בהפסקות, אם זה בחברה וכשהוא נפגש עם החברים שלו; בואו נחשוב על מה שהוא עובר כל הזמן. אם הוא היה סובל מירידה בשמיעה בשתי האוזניים שלו של 35 דציבלים, הוא חייב להיעזר במכשירי שמיעה עד התיקון שאנחנו עושים כאן. הוא יהיה מוגדר כלקוי שמיעה בביטוח הלאומי. הילדים המתוארים עלולים להדגים קשיים ופערים בתחום השמיעה, הלמידה וההתחברות. ילדים אלה לומדים במסגרות חינוך רגילות, וברוב המקרים הם הילדים היחידים שמשוקמים באמצעות עזרי שמיעה בכיתתם ולעיתים אף במסגרת החינוכית כולה – נתון המשליך על התפיסה, הקבלה והדימוי העצמי.
חבריי חברי הכנסת היקרים, אני חושבת שכולכם תסכימו על כך שהתשובה הזו לילדים האלה היא חשובה מאוד. ההצבעה שלכם חייבת להיות הצבעה קולקטיבית, לא אופוזיציה–קואליציה. אני לא מביאה איזה משהו שקשור לאופוזיציה בשביל לנגח את הקואליציה. אני באמת ובתמים חיכיתי המון זמן, מעל שלושה חודשים, מעל שלושה חודשים אני עוברת מאחד לאחד, כולל שר הרווחה, שהוא השר הקשוב ביותר שאני מכירה בקואליציה הזו ובממשלה הזו. אני פניתי אליו, וגם הוא פנה לגורמי המקצוע, וגם הוא לא מקבל תשובות. אני מאוד מקווה שאם נתמוך וכולם יתמכו בחוק הזה, אנחנו נסייע לו מול משרד האוצר. זה לא הגיוני שמשרד האוצר יהיה כל כך אטום לבעיה של ילדים, ואחר כך, כשהם גדלים – המדינה משלמת עליהם הרבה יותר. החשיבה מעוותת. אם אנחנו נצליח לסדר זאת עכשיו, כשהם עוד רכים, ואנחנו נרגיל אותם במכשירים, במועדוניות, בחינוך שהם יקבלו – רוב הסיכויים שהילדים האלה יגדלו להיות בדיוק כמו כל אחד ואחר. הם יהיו ילדים שיוכלו לקבל את המגיע להם.
אני רוצה לפנות מפה לחברת הכנסת שירלי פינטו: זה לא משחק פוליטי מיותר. דווקא לך, מכולם, צריך להיות האינטרס הברור להעביר את החוק הזה. ולך אני אומרת, אל תחכי למשרד האוצר. בואו נעביר את זה יחד ונעזור ונסייע גם לשר הרווחה להעביר את זה. הוא רוצה את זה. הוא אמר לי שהוא רוצה את זה. הוא חושב שזה חשוב, והוא יודע שזה חשוב. אני יודעת שהוא עושה את כל המאמצים מול משרד האוצר. אבל ברגע שהם ממסמסים את זה ולא נותנים לו תשובות, והוא לא נותן לי תשובות ולא נותן לנו תשובות, לכנסת הזו, זה לא בגלל שהוא לא רוצה; זה בגלל שהוא לא יכול לקבל מהם תשובות. ואני אומרת, בואו נעזוב את הטריקים והשטיקים – בואו נצביע בעד החוק הזה. אני לא מחפשת קרדיט. אני מוכנה פה להכריז שאני לא רוצה את הקרדיט לקטי שטרית, אני רוצה את הקרדיט הזה לכל אותם הארגונים הנפלאים שמטפלים בילדים האלה. אבל גם הם חסרי ישע, גם הם צריכים כלים.
אם הביטוח הלאומי ידע להרים ולהגביה את הזכאות של אותם ילדים, כולנו ניהנה מזה ונוכל לבוא לאותם ילדים ולהגיד: זה החותם. לצורך זה נבחרנו לכנסת – כדי להשאיר חותם ולסייע לציבור לקבל את מה שמגיע לו. כי זה לא הגיוני שילד לא יקבל את מה שמגיע לו כדי שהוא יוכל לתפקד כמו שצריך.
אנחנו בהצעת החוק הזו מתמקדים בילדים החירשים וכבדי השמיעה, העזרה הקטנה הזו אל מול האתגרים של הטיפולים אצל קלינאי התקשורת, מכוני השמיעה, המועדוניות השיקומיות. בזכות התיקון הזה הילדים האלה יהיו זכאים – הם יהיו זכאים לקבל את הטיפולים האלה, ולא נצטרך לשלם עליהם הון עתק. כשאין הון עתק, הילדים האלה נזרקים ולא מצליחים לקבל את מה שמגיע להם.
אתם יודעים, הסופר האמריקאי מארק טוויין אמר פעם: "אדיבות היא שפה אשר חירשים יכולים לשמוע ועיוורים יכולים לראות". ברוח האמירה הזו, אני אומרת: בואו נהיה אדיבים זה לזה. ביחד נבנה עתיד טוב יותר לילדים האלה, ובכלל לאנשים עם המוגבלויות. זו החובה המוסרית שלנו כנבחרי ציבור. הציבור שלח אותנו לעשות את זה – תעשו את זה; לא עשיתם את זה – אתם חטאתם לתפקיד שלכם.
מעלים את זה בעוד שבועיים לוועדת שרים.
כי אתם לא חתומים, גם אמילי חתומה וגם לשירלי יש – – –
אני חוזרת על מה שאמרתי, זה לא עניין של ימין–שמאל; זה לא עניין של אופוזיציה–קואליציה. אני מדברת כאשת חינוך. נתקלתי בילדים האומללים האלה, שנהפכו להיות מנודים בחברה, שפוגעים בהם בקהילה, שעושים להם עוול נדיר, רק בגלל שהם לא מקבלים את הטיפול הראוי להם. אם הילדים האלה יוכרו, הם יוכלו להיכנס למועדוניות, הם יוכלו לקבל את המכשירים, אפשר יהיה לטפל בהם. אני מדברת מדם ליבי כמורה לשעבר – היה לי ילד כזה, והוא היה מאוד אומלל כי החברה פגעה בו, כולם פגעו בו, לא בגלל – הוא לא הבין אותם, הם לא הבינו אותו. תארו לעצמכם ילד שנמצא באיזשהו עולם שבו הוא שומע חצאי דברים והוא לא מבין מה שמדברים איתו.
לצערנו הרב, יש ילדים רבים כאלה שנולדים ולא מטופלים ונופלים בין הכיסאות. אני באמת ובתמים רוצה להאמין שהקואליציה באמת רוצה וחפצה לסייע לילדים האלה. אני רוצה שתבינו דבר אחד: המדינה משקיעה בהם בקצה הרבה יותר – פה אנחנו מדברים על דברים אלמנטריים: להכניס אותם למסגרת, לטפל בהם, אם זה במועדוניות, אם לתת להם את הכלים להתמודד עם הלקות שלהם ועם הנכות שלהם. לצערנו הרב, כל הדברים האלה קיימים במדינה, אבל אותם ילדים לא יכולים להשתמש בזה, כי אין להם את הטייטל שהביטוח הלאומי נותן.
לכן אני מבקשת – אני כבר שלושה חודשים מחכה לאותה קלינאית, שתיתן את הנתונים.
אני יודעת, ולכן אני מבקשת ממך – –
– – שירלי, תעזרי לי להעביר את זה. אני פשוט מבקשת ממך – –
– – שהילדים האלה יקבלו את מה שמגיע להם. אנחנו לא מדברים על תקציבי ענק – לא, לא.
בוא אני אסביר לך, אני יודעת שמדובר בקרדיט. האמן לי, אני יודעת שמדובר בקרדיט, ואני מצהירה פה – לא רוצה את הקרדיט. הקרדיט הוא לא שלי, הקרדיט הוא של אותם ילדים אומללים שמחכים למסגרת שלהם. אני מוכנה בשביל זה – אתה יודע מה? אני העברתי את החוק הזה ללשכה של חברת הכנסת שירלי פינטו. ביקשתי ממנה שזה יהיה רשום מילה במילה.
לא, לא, מישהו פה צעק שזה עניין של קרדיט. אני לא רוצה את הקרדיט הזה. אני רוצה שהילדים האלה, שאני נתקלתי בהם במסגרת החינוכית, יקבלו את מה שמגיע להם.
אמרתי, אני מוכנה. אני מכבדת את חברת הכנסת שירלי פינטו וגם את השר מאיר כהן. אני יודעת שהשר עמל על זה, אני יודעת. היו לי המון דיונים ושיחות איתו, וגם הוא מחכה לתשובות, אבל אני מבקשת לתחום את זה בזמן של שבועיים. בעוד שבועיים, ואם לא – אני ממשיכה ואני מגישה את זה, ואני מבקשת מהחברות שלי שכן חתומות על זה שיצביעו בעד. תודה.
1,566 מילים של קטי קטרין שטרית. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.