קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כלל יסודי במשפט הפלילי הישראלי ובליבת המשטר הדמוקרטי והמודרני הוא שלכל אדם עומדת חזקת החפות. אדם איננו אשם כל עוד לא הוכח אחרת. תכלית אחת – אני לא יכול.
אני מבין, אבל אני לא יכול לדבר ככה.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אתחיל מההתחלה, ברשותך.
כלל יסוד במשפט הפלילי הישראלי ובליבת המשטר הדמוקרטי והמודרני הוא כי לכל אדם עומדת חזקת החפות – אדם איננו אשם כל עוד לא הוכח אחרת. תכלית הכלל היא שקודם יש להרשיע את האדם באמצעות ראיות, ולאחר מכן יורה בית המשפט על ענישתו. גבולותיו של העיקרון המרכזי הזה לעיתים מיטשטשים, כשאדם נעצר מסיבות שונות, אם מתוך חשד כלשהו לביצוע עבירה ואם אפילו לצורך מעצר, כי רוצים לחקור אותו. הוא מובל לדיון בבית משפט, וטרם הוגש נגדו כתב אישום, פרצופו מתועד על ידי צלמים שנמצאים באולם בית המשפט.
כשאדם יושב על ספסל הנאשמים כאשר לצידו ניצבים שוטרים או אנשי מערכת הביטחון, זו סיטואציה שעליה באמת ניתן לומר שתמונה אחת שווה אלף מילים. חזקת החפות העומדת לזכות החשוד מתאיידת כאשר תמונתו מופצת בכלי התקשורת ויוצרת לו תדמית של עבריין. הרי כשעצור יושב ולצידו שוטרים, ולעיתים הוא אפילו אזוק, הוא "ודאי" – במירכאות, כמובן – פושע שעבר על החוק. זו הסיטואציה שמצטיירת בראשו של אדם שמתבונן בתמונה, כאשר בפועל נגד אותו חשוד אפילו לא הוגש כתב אישום. פרסום התמונה מוביל הרבה פעמים למצב שבו גזר דינו הציבורי נחרץ עוד טרם נשמעה כל טענה משפטית באוזניו של השופט.
אדוני היושב-ראש, אני מודה שאני מתקשה. אדוני היושב-ראש, אני מודה שאני מתקשה.
לא, רק תהיו בשקט. אני מנסה לנאום.
את הולכת וצועקת בדרך. אי-אפשר לדבר ככה. אני מנסה לנאום ואני לא מצליח.
צילומו של חשוד מגלם את המתח המתמיד שבין הזכות לשמירה על כבוד האדם לבין זכות הציבור לדעת. מצד אחד, יש חובה מוסרית ודמוקרטית לשמור על הכבוד של חשוד בשעה שחירותו נשללה אך אשמתו טרם התבררה, ובטח לא הוכחה, ולעיתים אפילו לא התגבשה אשמה לכאורה. מצד שני, כמובן, ניצבת זכות הציבור לדעת, שמגלמת אינטרס חברתי נעלה.
חברי הכנסת, הצעת החוק שמונחת היום בפניכם נועדה להקטין את המתח הזה ולשמור על כבודם של חשודים על ידי תיקון שני חוקים נפרדים: 1. חוק בתי המשפט; 2. חוק הגנת הפרטיות. ברירת המחדל בנוגע לצילום בבית משפט מעוגנת כיום בחוק בתי המשפט, שלפיו אין לצלם באולם בית משפט אלא ברשות בית המשפט. על אף הכלל הזה, חשודים רבים מצולמים בעת כניסתם לאולם. לרוב מכניסים את העצורים ישר לאזור שמיועד לנאשמים, ובזמן המתנתם לכניסת השופט הם נשמרים על ידי שוטרים, ובינתיים לא אחת, ואפילו פעמים רבות, בסופו של תהליך, חשודים אלו משוחררים ולא מוגש נגדם אפילו כתב אישום. אבל תמונתם – חברת הכנסת בראשי – תמונתם מתוך אולם בית המשפט, על ספסל הנאשמים, מתועדת לעד, וביתר שאת בתקופה הדיגיטלית, שבה הכול מתועד, והתמונה נשמרת וניתנת לאיתור בקלות. בכך, חברי הכנסת, יש כדי להכתים את שמם של אזרחים חפים מפשע שלא בצדק.
מסקירה בין-לאומית מקיפה שערכה הלשכה המשפטית של הכנסת לקראת הכנת הצעת חוק זו עולה כי בכמה מדינות מערביות חלות הגבלות על צילום חשודים ועצורים. באנגליה חל איסור לצלם כל צד להליך הפלילי, לרבות חשודים, שופטים, עדים וכדומה, בתוך אולם בית המשפט, בבניין בית המשפט ובשטחים שצמודים לבניין בית המשפט, וניתן למנוע פרסום תמונה של חשוד בביצוע עבירה פלילית כשיש סיכון שהדבר יוביל להטיה במשפט פלילי שמנוהל נגדו. בגרמניה קובע הדין כי פרסום תמונת חשוד, בין שבבית המשפט ובין שבדרכו לשם, תותר אך ורק כשהפרסום משרת אינטרסים של ביטחון הציבור. בפינלנד ההסדרה מעוגנת בחקיקה ובנהלים מכוח רגולציה עצמית מטעם גופי התקשורת, ולפיהם תמונות של חשודים יפורסמו בתוספת צנזור של פניהם כל עוד לא הוגש נגדם כתב אישום. כמו כן, הפרסום נעשה במשנה זהירות ובהינתן הסכמה של המצולם או בלעדיה כשקיימת חשיבות חברתית משמעותית בפרסום.
בצרפת, לפי קוד הפרוצדורה הפלילית, יש לעשות שימוש באמצעים סבירים כדי למנוע צילום של מי שנאזק כדי להבטיח את כבודו, את זכותו לפרטיות ואת זכותו לעשות שימוש חופשי בדמותו ובתדמיתו, זאת לצד ברירת מחדל שקובעת שאין לצלם אדם בכלא, בתחנת משטרה או במקומות דומים אלא באישור שופט. בקנדה, ההסדרה המשפטית אוסרת לפרסם צילומים של חשודים במהלך דיונים, אלא אם כן ניתנה לכך הסכמה של הצדדים ושל השופט שדן בתיק.
לאור כל זאת, הצעת החוק שהגשנו, חברי כנסת מסיעות שונות – חבר הכנסת קיש. חבר הכנסת קיש. ענבר, טייבי, זה סופר-סופר-מפריע לי. דנית, זה ממש מפריע לי.
הצעת החוק שהגשנו, חברי כנסת מסיעות שונות – אופוזיציה וקואליציה – באה לדייק את ברירת המחדל בישראל ולקבוע כי ייאסר כל צילום של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, בין שבאולם בית המשפט ובין שבשטחי בית המשפט. אישור לצילום הזה יינתן רק במקרים חריגים ומסיבות מיוחדות ומנומקות של בית המשפט. בנוסף, אם מצא בית המשפט טעם מיוחד לצילום החשוד, עליו לנמק זאת בהחלטה שלו ולוודא שהחשוד לא יתועד כשהוא אזוק. החוק יוסיף סעיף משלים שאוסר פרסום צילומו של חשוד כשהצילום בוצע ללא קבלת היתר מראש מבית המשפט, ויקבע כי יש לראות בעצם פרסומו פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות.
חברי הכנסת, אני מאמין בלב שלם כי בשעה שנשללת חירותו של אדם, אסור שיילקח גם כבודו. גם לחשודים בעבירות חמורות עומדת חזקת החפות, ובתוכה חזקת חפות ציבורית ותודעתית, וגם עליהן יש להגן. זכות הציבור לדעת היא חשובה מאוד, אך היא לא מוחלטת, ולעיתים גם נסוגה מפני כבוד האדם ופרטיותו, ואין בה משום הצדקה לרמיסה והשפלה של אדם לעד.
כאמור, להצעת החוק יש תמיכה נרחבת כמעט מכל סיעות הבית הזה, ואני מודה לשותפיי מהאופוזיציה ומהקואליציה שחתמו עליה יחד איתי, ובהם חברי הכנסת יריב לוין, אפרת רייטן מרום, צבי האוזר, משה ארבל, מירב בן ארי, קרן ברק, שמחה רוטמן, בועז טופורובסקי, ענבר בזק וגבי לסקי, שהצטרפה.
אני מבקש מכם, חברי הכנסת, להצביע בעד הצעת החוק בקריאה המוקדמת, להעביר את הצעת החוק לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט ולסיים את ההצבעה עליה בכל הקריאות עוד בכנס הקרוב בגלל התמיכה המסיבית שיש לו. תודה רבה.
938 מילים של איתן גינזבורג. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.