אני אעשה את זה קצר. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לברך אותך, חברת הכנסת פינטו. באמת אני חושב שהצעת החוק חשובה מאוד, ובסופו של דבר היא שמה על סדר-היום את החשיבות של ההתייחסות לאוכלוסיות שלצערנו היו מודרות בחברה הישראלית. אני חושב שהדוגמה שהבאת, של הקורונה, היא דוגמה נפלאה. אני, בזמנו, בכנסת העשרים-ושלוש, העליתי הצעת חוק דומה לעולים, שגם הם בדיוק עלו לישראל, לצערנו לא הספיקו לעשות אולפן, לא הספיקו ללמוד את השפה, ואותן הנחיות לא היו מתורגמות לשפה של ארץ מוצאם. לכן כשאני חושב על הדבר הזה אני חושב שזו הצעת חוק מעולה, ואנחנו צריכים יחד להמשיך ולהוביל להנגיש גם את ההנחיות וגם את משרדי הממשלה, ודאי לשפת הסימנים וגם לשפות זרות של עולים שלא הספיקו להתאקלם פה בישראל. אני מברך אותך על כך ואני מצטרף להצבעה.
133 מילים של יוסף טייב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.