קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להעלות את נושא המורים שלנו, המחנכים שלנו בישראל, שנמצאים, אני חושב, בשפל של ההתייחסות של הממשלה אליהם. מורי ישראל – פעם הם נקראו מחנכים, לצערי היום הם נקראים עובדי הוראה. כשמור אבי, זיכרונו לברכה, היה מחנך – זה היה לפני עשרות שנים, הוא היה נקרא מחנך; לאחר זמן אמר לי: היום הם הפכו להיות עובדי הוראה. אולי פה ניתן להבדיל בין היחס שהיה ליחס הקיים: פעם הסתכלנו עליהם כמחנכים שבאים לחנך את דור העתיד, היום מסתכלים עליהם כאנשי עבודה שבאים לעבוד. אם אנחנו נדע להעריך את עבודתם, עבודת הקודש שהם עושים למען דור העתיד, בכל חינוך שהם נמצאים, למען דור העתיד נדע גם להעריך אותם ולהעלות בשכרם בלי שום התניה. אפשר לשבת איתם על דבר כזה או אחר, אבל קודם כול להבין שהם עושים עבודת קודש וצריך להעלות את שכרם בלי להתנות בשום דבר אחר. לכן אתמול ראינו אותם, עשרות אלפים שמתכנסים ומפגינים. ההפגנה שלהם הייתה כאב, כאב, כאב.
אני רוצה לחזק את ידיה של יפה בן דוד, יושבת-ראש הסתדרות המורים. היא עושה עבודה טובה, נלחמת למענם, וכמובן שזה למען דור העתיד של ילדי ישראל. אני מציע, שרת החינוך, שתמשיכי ותילחמי למענם, כמו שאמרת שצריך. ולשר האוצר אני אומר: הכסף לא שלך, תן להם מה שמגיע להם בזכות ולא בחסד.
209 מילים של ינון אזולאי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.