קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אתמול ושלשום עלו לבמה הזו שני שרים לשעבר – ישראל כץ ויואב גלנט – ואיימו עלינו בנכבה שנייה. קודם כול, אני חייב להודות שזו פעם ראשונה שאני שומע מקברניטי המדינה הודאה בזה שמדינת ישראל ביצעה נכבה נגד העם הפלסטיני. זה – 1. 2. לפני שבע שנים מיכאל בר-זוהר וניסים משעל הוציאו ספר בשם "חיסול ממוקד", וסיפרו בו על 20 המקרים הביטחוניים הקשים ביותר שהיו פה במדינה. מי שביצע אותם – 19 מקרים – היו יהודים. למשל, אחד מהם הוא משה דואק, שהשליך פצצה פה, למליאה. כתוצאה מזה ראש הממשלה לשעבר נפצע. אחד אחר הוא יגאל עמיר, שרצח ראש ממשלה. זה לא מוחמד מחאמיד, זה יגאל עמיר, יהודי, שבכוונה תחילה רצח ראש ממשלה.
אבל האמת היא שהפגיעה העיקרית בביטחון זה לא זה. שני השרים אמרו, ואיימו, שבמידה שאנחנו נעבור את הקו האדום – אבל האנשים שעברו את הקו הירוק בשנת 1967, ועדיין מעמיקים את הכיבוש, הם אלה שמסכנים את הביטחון; הם אלה האחראים הישירים לפגיעה גם בפלסטינים וגם ביהודים. רק השלום וסיום הכיבוש יביאו לביטחון אמיתי.
האמת היא שזה היה משעשע לראות איך שהשוטרים והחיילים רודפים אחרי ילדים פלסטינים שמוצאים את דגל פלסטין ומניפים את הדגל. אתם כל כך חלשים? חלשים. אין לכם ביטחון עצמי. רודפים אחרי ילדים שמניפים את הדגל הלאומי שלהם, דגל פלסטין? אני רוצה להגיד לגלנט ולישראל כץ ולכל הגזענים: אתם עוד תעופו לכל הרוחות, ומי שיישאר איתן פה הם אנשים שוחרי השלום; גם הפלסטינים וגם היהודים השוחרים שלום ושוחרים חיים משותפים. נישאר במולדתנו, שאין לנו מולדת אחרת מלבדה. תודה רבה.
250 מילים של איימן עודה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.