אדוני יושב-ראש הכנסת, חברות וחברי הכנסת, במהלך החודשים האחרונים עסקתי בלהביא הישגים גדולים, העברנו תקציב בצורה חלקה, העברנו את חוק החשמל, שמחבר עשרות אלפי משפחות לחשמל, אישרנו 5 מיליון שקלים לטובת מלגות לסטודנטים וסטודנטים ערבים, והיום אנחנו מביאים הצעת חוק שדואגת לאוכלוסיות המוחלשות ביותר במדינת ישראל, האוכלוסייה הערבית והחרדית – הצעת חוק חובת המכרזים לעידוד העסקת בני החברה הערבית והחרדית. במדינות רבות ברחבי העולם העסקת אוכלוסיות מודרות במגזר הפרטי מקבלת עדיפות מרכזית במאמצים לשיפור מעמדן. במדינות המתקדמות כבר הבינו ששילוב מיעוטים בשוקי העבודה מצמצם את הפערים הסוציו-אקונומיים וגם מקדם צמיחה עבור כולנו, ובכך משמש ככלי משמעותי לפיתוח כלכלי במדינה.
אני יודעת שנגמר הזמן. יש לי עוד רק פסקה אחת שאני רוצה – ברשותכם. אני רוצה להגיד כאן שנכון שרואים בתקשורת בעיקר את הוויכוחים בין שמאל לימין, בין חרדים לערבים, אבל כל מי שעובר כאן לכמה שעות מתפעם מהחברויות העמוקות שנוצרות בין נבחרי ציבור, שעל הנייר רחוקים אחד מהשני שנות דור. על הצעת החוק הזו, למשל, חתום גם חבר הכנסת ינון אזולאי, חברי מוועדת הכספים, אך הוא גם ידיד, נקודה. בחזון שלי חברויות כאלו יתקיימו בכל בית עסק במדינה ולא רק בכנסת. תודה רבה. אני רוצה שכולנו נתמוך בחוק הזה. תודה.
190 מילים של ג'ידא רינאוי-זועבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.