קודם כול, כמה תיקונים: לא נכון שהשוטר לא נחקר באזהרה. אני אפרט אחרי זה מתי הוא נחקר באזהרה. לא נכון לומר, לפי מיטב הבנתי, שהשוטר הרג בדם קר. אני אסביר גם מדוע. וגם המינוח "גיבוי משפטי" הוא לא מינוח נכון בהקשר הזה. בדקו את הנושא הזה, היועץ המשפטי לממשלה התייעץ עם כל הגורמים בפרקליטות המדינה, הגיע על בסיס הראיות למסקנה מסוימת, וזה לא עניין של גיבוי או אי-גיבוי.
מה הנסיבות? ב-7 בנובמבר 2014 תקף המנוח ח'יר חמדאן בסכין כוח משטרתי בזמן שהיה בפעילות מבצעית. שניות ספורות לאחר מכן הוא נפגע מירייה בודדת שירה לעברו השוטר. כתוצאה מהירי הוא נהרג. התקיימה חקירה פלילית מקיפה על ידי מח"ש. מנהל מח"ש דאז, ע"ד אורי כרמל, על דעת פרקליט המדינה דאז, החליט שלא לחקור באזהרה ולא להעמיד לדין פלילי את השוטר. על זה הוגש ערר. הערר נדחה על ידי היועץ המשפטי לממשלה הקודם. ב-4 באוקטובר 2018 התקיים בבית המשפט העליון דיון בעתירה שהגישה המשפחה של המנוח, ובסופו של דבר הוצא שם צו על תנאי שמורה לנמק את ההחלטה. היועץ המשפטי לממשלה קיים ישיבות, בחן עוד פעם את עמדת המדינה והחליט שלא לשנות מההחלטה לדחות את הערר.
אני מדלג על קטע שהוא לא הכרחי. בסופו של דבר, בעתירה הזאת ב-18 באוקטובר 2018 ניתן פסק דין בבג"ץ, ודעת הרוב – הייתה גם דעת מיעוט – הייתה שצריך להפוך את הצו על תנאי לצו מוחלט ולהעמיד לדין את השוטר. המדינה הגישה בקשה לדיון נוסף בנובמבר 2019. באמת, אדם שלא נחקר באזהרה – להורות בפסק דין על צו מוחלט להעמיד אותו לדין כשהוא עוד לא נחקר באזהרה, זה בעיניי דבר שלא ניתן לעשות אותו. נטען שם בבקשה לדיון נוסף שלא ניתן להעמיד אדם לידין בלי שהוא נחקר באזהרה. טענת המדינה התקבלה, ונקבע שאכן צריך לחקור אותו באזהרה.
בית המשפט הורה להחזיר את התיק להשלמת חקירה. זימנו את השוטר לחקירה תחת אזהרה, ואחריה היועץ המשפטי לממשלה היה צריך לקבל את ההחלטה. לאחר בדיקה מדוקדקת נוספת של תיק החקירה והראיות הרבות שנאספו בו, לרבות לאחר חקירת השוטר באזהרה ולאחר שנתן את דעתו להערות וגם לדגשים של בית המשפט העליון במסגרת ההליכים השונים, החליט היועץ המשפטי לממשלה דאז, בהתאם להמלצת פרקליט המדינה, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים וכל גורמי המקצוע שבחנו את התיק, שהתשתית הראייתית המקיפה שקיימת בתיק לא מאפשרת לייחס לשוטר אחריות בפלילים בגין מותו של חמדאן.
מדוע? אני גם אהיה מוכן להעביר לעיונך את ההחלטה המנומקת של היועץ המשפטי לממשלה. שם מדובר על הנסיבות המבצעיות שבגינן אירע מה שאירע. המנוח תקף את שוטרים שהיו בניידת משטרה בעיצומה של פעילות מבצעית. מצופה מהם להגיב על אירוע מסכן החיים, וזאת מתוקף תפקידם ובהתאם לדין. המנוח, לפני הירי, רץ לכיוון ניידת המשטרה הנוסעת כשהוא יחף, אחז בסכין מטבח ארוכה וקרא קריאות "אללהו אכבר", דקר כמה פעמים את חלון הנוסע הקדמי הימני של הניידת, ניסה לפתוח את דלת הניידת. משנפתחה הדלת הימנית האחורית, פנה לכיוון דלת זו ודקר אף אותה. דקירות הסכין היו – כך עולה מחומר החקירה – היו בעוצמה שהותירו סימני פגיעה בחלון הרכב. שתי היריות שירה שוטר באוויר לא גרמו למנוח לחדול מתקיפתו ובשום שלב לא הפסיק לאחוז בסכין.
נוכח האמור לעיל – אני מקריא מתוך ההחלטה – ולאחר שצפיתי בתיעוד האירוע מצאתי שבשלב האמור נשקפה מהמנוח סכנת חיים מוחשית ומיידית. התנהלותו של השוטר ושיקול הדעת המבצעי שהפעיל עת ירה לעבר המנוח צריכים להיבחן גם בראי אופיו המבצעי של האירוע. לאירוע אופי מבצעי מובהק – אני קורא רק חלקים נבחרים. השוטר הגיב להתפתחות בשטח, נדרש לתפקד בסיטואציה מבצעית מורכבת תוך קבלת החלטה מהירה ובתנאי לחץ. האירוע כולו מרגע תחילת תקיפת המנוח את הניידת בסכין ועד לנפילתו לאחר הירי ארך כ-13 שניות בלבד, ומרגע יציאת השוטר מהרכב ועד לירי חלפו שניות בודדות בלבד אשר בחלקן הוא לא ראה את המנוח.
בסיכומו של דבר, היועץ המשפטי לממשלה הקודם החליט לקבל את עמדת פרקליט המדינה שלפיה לא ניתן לשלול את חלותו של הסייג בדבר הגנה עצמית, ולפי התשתית הראייתית הזאת לקבוע שאין בסיס לייחס אחריות פלילית לשוטר.
שכחת אתה להוסיף בסוף: האומנם? האומנם?
הכיצד.
אני רק רוצה להגיד דבר אחד במענה על הדברים הנוספים. כשאנחנו מדברים על אירוע שאירע כולו תוך 13 שניות, כולל הירי באוויר, אירוע כזה עם סכין וכדומה – להגיד על זה "בדם קר" זה לא להבין שאותם אנשי משטרה נמצאים במשימה מבצעית, צריכים להגיב והם מגיבים. אנחנו צריכים בדרך כלל לתת להם את הגיבוי על ההחלטות המבצעיות שהם מקבלים. אבל זה בוודאי לא איזה דבר בדם קר. בדם קר זה דבר שאתה הולך ומתכנן וכדומה. לפי דעתי זה לא מתאים לאירוע הזה. את זה אני אומר לך עם חילוקי הדעות שכנראה קיימים בינינו גם בנושא הזה.
727 מילים של גדעון סער. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.