תודה רבה, מכובדי היושב-ראש. רבותיי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת, ביוזמת חברי אוסאמה סעדי ושלי, מדברת על הורדת אגרת הרכב. המצב היום – בסעיף 3(ג) לפקודת התעבורה נקבע כי עלות רישיון רכב ייקבע בתקנות ולא בחקיקה. היום אני מבקש להוסיף תיקון בהצעת החוק ולהוסיף כי סכום אגרת הרישיון ייקבע ביחס לשכר הממוצע ולא יעלה על 10% ממנו. היום, כשאגרת רכב עולה בין 900 שקל – לרכב מעל עשר שנים – ל-4,719 שקל, ושכר המינימום עומד על 5,300 שקל בלבד, היא בממוצע יותר מחצי ממנו. זה מצב בלתי סביר. מדובר במס עקיף כבד ומשמעותי ביותר על הצרכנים והצרכניות, נהגים ונהגות ברכב הפרטי, שגם אין להם יותר מדי אפשרויות אחרות כשהתחבורה הציבורית כמעט לא מתפקדת פה ויש עלייה במחירי התחבורה הציבורית.
השבוע עלה לכותרות, רבותיי חברי הכנסת, שכר המינימום לצד הכותרות על שכר המקסימום ושיפור התנאים שמקדמים פה בשם הביטחון, לכאורה, ועל הצורך להעלות בהקדם את השכר ולהבטיח העלאה משמעותית ומהירה ככל האפשר בלי ניסיונות לפגוע בו ולשחוק אותו, ותוך כדי זה לפגוע ישירות או בעקיפין בשכבות הכי מוחלשות כאן בחברה, וביניהן שליש מהשכירים, 1.2 מיליון עובדים המשתכרים שכר מינימום. רבים מהם, רבותיי, חיים בעוני מובנה וממוסד, חוקי אבל בלתי מוסרי בעליל. כבר ב-2016 דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת השווה בין ישראל לבין 11 מדינות אחרות בעולם. כאן אנחנו משלמים הרבה יותר מכל אזרחי המדינות שנבדקו. נוסף על כך ישראל היא המדינה היחידה שבה נקבע גובה האגרה, חבר הכנסת מרגי, לפי שנת הייצור ומחיר הרכב, בזמן שבכל המדינות האחרות שני משתנים אלו כלל אינם רלוונטיים, לא מובאים בחשבון.
מאותו דוח של הממ"מ, בסוף 2014 עמדה מצבת הרכב בישראל על 2.97 מיליון כלי רכב, 83% מהם הן מכוניות נוסעים. על פי דוח הכנסות המדינה בשנת 2014, ההכנסות מאגרות של משרד התחבורה עמדו על 4.1 מיליארד שקל, ו-98% מההכנסות מקורם באגרות רישוי שנתיות. 2% האחרים הם מאגרות העברת בעלות, אגרות רישיון נהיגה וכדומה, לא כולל קנסות חנייה.
אגרות הרישוי הממוצעות בישראל בקטגוריית כלי רכב פרטיים, רבותיי חברי הכנסת, גבוהה בשיעור – (אומר בערבית: תקשיב, אוסאמה, את מה שאני ואתה הכנו –) 341%, (חוזר על הדברים בערבית) מחציון האגרה; במונחי שוויון כוח קנייה במדינות שנבדקו – גבוהה בשיעור של 310% מהממוצע במדינות וגבוהה פי 19 מהאגרה הנמוכה ביותר, שנגבית בטקסס בארצות הברית. רבותיי, גם נוכח יוקר המחיה, עליית מחירים, תחבורה ציבורית בעייתית, מחירים גבוהים והמצוקה הכלכלית, זה הזמן לתמוך בהצעה שלי ושל חברי אוסאמה סעדי, של הרשימה המשותפת.
(אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: מצוין, סמי. ולאחר שפתרנו את הבעיה של הרישיונות המעוקלים, יא אוסאמה, אשר נהנו ממנה 180,000 נהגים, מהחוק הזה, אנחנו כרגע עם חוק הדורש להוריד את אגרת הרכב, רישיון הנהיגה. מובן שהממשלה מתנגדת, כי לה הכנסות, שזה יותר מ-4 מיליארד שקלים שבאים מהאגרות האלה, וזה ילך לאיבוד, אבל לא מספיק העול הגדול הזה על המשפחות ועל הנהגים? לכן – ואני שמח שהממשלה והקואליציה התפרקו היום, לכן החוק הזה יעבור היום, אף שהשרה מרב מיכאלי הולכת לעלות לפה ולדבר נגד החוק הזה.)
אני מבקש לעשות גיוס מלא לחוק הזה, כי הוא חוק חברתי ממדרגה ראשונה, וכדי לנצל את הזמן, רק כדי לנצל את הזמן – אני מסיים. האם שכנעתי אתכם? תודה רבה.
יש משהו חשוב שלא אמרתי בדבריי. כמובן שה-10% שאני מבקש הם מהשכר הממוצע במשק. מנוסח העדכון עולה כי במקרה של רכב אחד מקבוצה 1, רכב שמחיר המחירון שלו כחדש הוא עד 101,000 שקלים, גובה אגרת הרישוי הוזל מ-1,235 ל-1,226; במקרה של רכב מקבוצה 2, הוזלה ל-1,229 מ-1,520; קבוצה 3 וקבוצה 4. בקיצור, ה-10% הוא מהשכר הממוצע במשק – 11,500, פלוס מינוס כמובן – מקסימום 10%, וזו לשון החוק והדרישה שלנו. לא השתכנעתי מדברי השרה. (אומר בערבית: כבוד השרה, אני לא השתכנעתי מהדברים שנשאת פה, ואני דורש מחברי הכנסת להצביע בעד החוק.)
592 מילים של אחמד טיבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.