הידבקות המונית של האסירים בכלא עופר ואשל

אני אתן לזה איזה רקע לעניין, להיערכות בכלל בתחום הקורונה גם בכלל בתי הסוהר, עם כל האילוצים שישנם. אני חושב שגם פה חברי כנסת גם היו שותפים וגם היו נוכחים בוועדת חוקה בדיונים הגדולים: האם להוציא אסירים? מה לעשות עם ביקורי האסירים? כיצד לשמור? כיצד למנוע? בסוף בסוף המטרה המרכזית הייתה למנוע מצב של הידבקויות בתוך בתי הסוהר. מדי פעם היו התפרצויות. אני אתן בהתחלה תיאור עובדתי של מה שאני בדקתי לגבי שני בתי הסוהר שעליהם דיברת, ואני אתן איזו תמונה כללית לאחר מכן.

בכל מקרה, אני יכול להגיד לכם שאחד הנושאים שמשתדלים כל הזמן לאזן – מצד אחד שלא יידבקו ומצד שני שיגיעו לבתי המשפט, שיוכלו להגיע להארכות מעצר, שיוכלו לבקר משפחות. זאת אומרת, יש פה כל הזמן איזשהו מתח מובנה בתוך הדבר הזה. וכל פעם מחדש הייתי נדרש, מתוקף תפקידי, גם לראות מה מספר האסירים שמגיעים, באיזו תמונה, וכל מי שהיה שותף, ואתם הייתם שותפים בוועדת חוקה לכל הדיונים: היוועדות חזותית, כל מה שליווה את העניין הזה, על מנת לעשות את העניין.

לגבי מה שקורה בתוך שירות בתי הסוהר, אני מתחיל בבית סוהר אשל, בשאלה ראשונה, אגף 10. למעשה, כלל האסירים באגף חוסנו, למעט 12 אסירים שסירבו להתחסן. גם בבתי הסוהר, כמובן, אנשים שמחליטים לא להתחסן לא מתחסנים. 12 היו לא מחוסנים. היה אסיר, במקרה הזה, מאומת, לאחר שפיתח תסמינים. ואז החליטו לדגום את כל האגף. ברגע שיש אחד, אז מייד דוגמים את כולם. היו אז כבר 74 אסירים מאומתים בסך הכול. כלל האסירים בודדו למעשה עד ההחלמה. בחקר אפידמיולוגי שנעשה בתוך האגף הספציפי הזה לא ניתן היה להשיג בוודאות את מקור התחלואה. לא היה, זאת אומרת, לא איתרו בדיוק מאיפה הגיע מקור התחלואה. כלל האסירים החלימו, לשמחתנו ללא שום צורך בהתערבות רפואית אחרת.

בבית סוהר עופר, אגף 22, זה אגף אחד מעורב שבו שוהים אסירים מאוכלוסיות שונות – עצורים ושפוטים. שפוטים בדרך כלל נמצאים. זה יותר קל, כי הם בדרך כלל לא זזים כל כך, למעט ביקורים. עצירים הולכים לבתי המשפט הלוך-חזור, הסיכון להדבקה יותר גבוה, ומצד שני צריך לאפשר להם גם כמובן לצאת. מגיעים עצורים לאחר שעברו תהליך סינון. עושים שתי בדיקות PCR, ואז הם נכנסים. זה התהליך לגבי כניסה של עצירים. העצורים ממשיכים לצאת מהאגף לצרכים שונים – חקירות, ונחשפים גם לסגל וגם לאסירים. באגף זה כלל האסירים מחוסנים למעט אסירים שסירבו לקבל חיסון. כלומר, כולם מחוסנים, מי שסירב – סירב. באירוע זה התגלו כמה אסירים מאומתים, ואז הוחלט לדגום את כל האגף. התגלו באגף 104 אסירים מאומתים. גם שם לא ניתן לקבוע בדיוק מה המקור. בכל מקרה, באירוע זה כלל האסירים החלימו. לא היה צורך בהתערבות רפואית.

בגדול בשב"ס נקלטים בממוצע ביום 120 עצורים. כשאתה מקבל עצור, במקרים רבים העצורים מתקבלים והם לא מחוסנים. כלומר, בסוף, הוא מגיע, הוא לא מחוסן, לא רוצה להתחסן. הוא מגיע לבית המעצר. יציאת אסירים מגבולות בתי הסוהר יוצרת חשיפה, מצד אחד חשיפה מיותרת, מצד שני אלה גם זכויות שלהם – להגיע בית משפט, לעשות את הפעילויות האחרות. בגל החמישי, באומיקרון, צמצום התחלואה בתוך מתקני שב"ס היה מאתגר אפילו יותר, כי יכולת הדבקה היא הרבה יותר גבוהה בגל הזה.

בכל מקרה, באשר להתפרצויות, למעשה, אנחנו מגלים את זה, בשב"ס מגלים זה רק אחרי שמישהו חולה. אתה לא כל היום וכל יום עושה כל הזמן בדיקות. בכל מקרה, הנתון להיום, אני רק רוצה לעדכן את תמונת מצב חיסונים באוכלוסייה של הביטחוניים, עכשיו אני מדבר, בלבד. אותו דבר שביקשת, אז אני מוסיף את זה. יש בסך הכול, מתוך השפוטים, יש מצבה של עצורים: 2,500 שפוטים; חיסון אחד בלבד – 56; שני חיסונים – 408; שלושה חיסונים – 1,646; 390 לא רוצים – 390 לא מחוסנים. עצורים: 1,824. חיסון אחד – 130; שני חיסונים –661; שלושה חיסונים – 494; לא חוסנו – 539. בסך הכול, יש לנו 929 היום עצורים ושפוטים שלא מחוסנים, כי הם לא מעוניינים להתחסן. כל מי שמעוניין להתחסן, אין שום בעיה להתחסן. שב"ס מחסנים את כולם. רק שירצו. גם, כמו שקורה באוכלוסייה מחוץ לבתי הכלא, אנשים פחות ופחות רוצים להתחסן. אלה הנתונים למעשה נכון להיום. כל מי שרוצה להתחסן, כמובן מחוסן. מבחינת שב"ס, הלוואי שכולם יהיו מחוסנים. זה מוריד כאב ראש מאוד גדול מכולם. כמו שמוריד כאב ראש מכולנו, אם כולנו נהיה מחוסנים. זהו. עד כאן.