זיהום שמורת נחל קנה על ידי פלסטינים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה על השאלה. הזרמת מזהמים לנחלים היא תופעה רחבה המתרחשת לא רק בכפר המדובר בשאילתה, אלא באופן כללי פלסטינים בשטחי A ו-B סובלים ממחסור בתשתיות של מערכות ביוב וטיהור שפכים, וגם מכוני הטיהור הקיימים לא מטהרים את השפכים ברמה הראויה להשבה לטבע. אלה סיבות מרכזיות לזיהום אקוויפר ההר ואגני הניקוז. רק הקמת מתקני טיפול ומערכות הולכה ראויות יעקרו מהשורש את תופעת הזרמת המזהמים, שהיא השלב הראשון בשיקום הנחלים ואגני הניקוז.

זיהום נחלים ושפיכת מזהמים לנחלים פוגעים ישירות באדם, במגוון האקולוגי ובשירותי המערכת הקריטיים לצמצום שינויי האקלים. המשרד להגנת הסביבה מוסמך להתמודד עם תופעה זו בתחומי מדינת ישראל. לכן, ככל שמדובר בשטחי הגדה המערבית, אין למשרד סמכות לאכוף ולפעול למניעת זיהום, אלא הסמכות נתונה בידיו של המינהל האזרחי.

היות שתופעת זיהום הנחלים חוצה גבולות, והמשרד ואני אישית רואים חשיבות גדולה במניעת הזרמת מזהמים לנחלים ובשיקומם, המשרד בראשותי מקיים סדרת פגישות עם המינהל האזרחי ועם קמ"ט הגנת הסביבה – כולל הרבה מאוד פגישות בהשתתפותי – כדי למצוא פתרונות למניעת זיהומים. בנוסף, אני רוצה לציין שבימים אלה המשרד להגנת הסביבה עמל על תוכנית אסטרטגית לשמירה ולשיקום של נחלי ישראל בשיתוף עם מרכז אגמא במטרה לשקם ולטפל בנחלים אשר בתחומי ישראל תוך התבססות על פתרונות מבוססי טבע וראייה אגנית משולבת.

אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת כלפון, אני תמיד אומרת שלסביבה אין גבולות. האוויר זורם לו, בעלי החיים – – –

יפה, זה מה שרציתי להגיד. זה נכון במיוחד בתחום הנחלים, כי נחל, בניגוד לאוויר, שזורם לכל עבר, נחל זורם לכיוון אחד – הוא זורם לים, כמו שאנחנו יודעים.

בדיוק. לכן המבנה הגיאו-טופוגרפי כמעט מחייב שנחלים שמקורם במזרח, כלומר בגדה המערבית, זורמים למערב, לתוך ישראל, ובסופו של יום נשפכים לים. זה נכון לגבי נחל התנינים, נחל הירקון שציינת, נחל הבשור ולאורך כל מדינת ישראל. זאת הסיבה ששמתי את הנושא של שיקום הנחלים באופן כללי, כמו שכתבו גורמי המקצוע בתשובה, אבל גם ספציפית שיתוף הפעולה האזורי – – –

יפה. אז לכן אני אומרת שאני שמתי את הנושא הזה של שיקום נחלים גם כנושא שעומד במוקד שיתוף פעולה אזורי, גם שלנו כמדינת ישראל, עם הפלסטינים, עם הרשות הפלסטינית. אני גם יכולה לספר לך שנפגשתי באוגוסט עם השר הפלסטיני; הוא התחלף בינתיים בשרה, וטרם פגשתי אותה. אנחנו עובדים עבודה מאוד מאוד אינטנסיבית עם המינהל האזרחי גם בנושא של מתקני טיהור שפכים – כי בסוף זה ביוב, צריך להגיד את זה; זה אחד הדברים הפחות-נעימים, אבל חייבים להתמודד איתו – וגם בתחום השיקום, גם של נהר הירדן, גם של הנחלים, שבדיוק כמו שאמרת, הם זורמים מצד לצד.

אכיפה, כמו ששאלת, זה חלק מהסיפור. דווקא במקרה הזה, אני חייבת לומר, בגלל המינהל האזרחי – יושבת פה חברתי גבי לסקי, לוחמת ותיקה נגד הכיבוש – בסוף במובן הזה המינהל האזרחי, דווקא מבחינת ביצוע, בנסיבות שגבי ואני אולי לא מסכימות איתך, אבל מבחינת אכיפה זה פחות הבעיה. הבעיה היא באמת אותה מניעה במקור: המט"שים, הטיפול בשפכים – להביא אותם למצב נורמלי. גם פה בהחלט יש לנו עבודה אינטנסיבית, גם עם הרשות הפלסטינית, גם עם המינהל האזרחי וגם, בסופו של דבר, כשזה מגיע לישראל. זאת אכן אחת הצרות הבאמת-באמת צרורות במרחב המשותף שלנו.

אני אומרת שוב: נושא זיהום הנחלים ספציפית והמט"שים, ודרך אגב גם מתקני טיפול בפסולת, זה אחד הנושאים שבמיקוד במשרד שלנו. אני עצמי – אני לא מדברת על גורמי המקצוע – השתתפתי בכמה וכמה ישיבות בשמונת החודשים האחרונים יחד עם המינהל האזרחי, עם קמ"ט איכות הסביבה, על שני הדברים האלה: על אכיפה, אבל גם, אני חייבת לומר לך, יותר על מציאת הפתרונות במקור. כי אני מאמינה, ללא קשר למצב – גם בישראל הריבונית אתה לא יכול לשים את השוטר, ובמקרה הזה את החייל, על כל מקרה ומקרה. אתה צריך לתת את הטיפול התשתיתי ולהשאיר את האכיפה למי שחורג. זה נכון לכל אירוע. בהחלט זה על ראש שמחתנו, מאוד, ואני מקווה מאוד שנוכל לראות שיפור בזמן הקרוב – ושוב, לאו דווקא בתחום האכיפה אלא יותר בטיפול במקור, ואז זה משתרשר לאורך כל – מה שנקרא במורד הנחל.