אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, הצעת חוק זו באה בעקבות דיון שבו משרד התקשורת העלה את הקושי, והזמין יחד עם המועצה לצרכנות וסחר הוגן את החקיקה בנדון. הצעת חוק זו היא הצעת חוק צרכנית ממדרגה ראשונה, ומדוע? וזה אבסורד שהממשלה קודם כול, בהתחלה, התנגדה. בדיון שהתקיים בוועדת הכלכלה ב-3 בנובמבר 2020, בעקבות מחיקת ערך של בזק בסך 300 מיליון ש"ח, ועדת הכלכלה בראשותי ביקשה לדעת מדוע. אז הוברר שזה נוצר מכך שמשרד התקשורת הורה לבטל את כל המנויים הרדומים, שאינם מקבלים שירות ומשלמים את מלוא דמי המינוי. על פי האומדנים אז זה היה בערך בין 200 ל-300 מיליון ש"ח לאורך זמן – רק מבזק.
תוך כדי דיון עולה הצורך בחקיקה. אז אני שואל: רשות התחרות איתנו? אני נענה מיידית על ידי נציג רשות התחרות: כן. אני שואל: אני מקווה שזה אחרי בדיקה מעמיקה ולמידה של הנושא. בדיון הזה בוועדה דיבר ירון זליכה, פרופ' ירון זליכה, שהיה החשב הכללי באוצר באחד מתפקידיו הקודמים, וכך הוא אומר – אני מצטט: אני רוצה להזכיר שהתופעה של מנויים רדומים היא תופעה של שנים רבות. ואומר מר יצחק אניטה, כנראה מהמועצה לצרכנות וסחר הוגן – ואני מצטט: לכן נשקלת האפשרות היום – וזה על השולחן שלנו – לקדם הוראה שתחייב עוסקים לפנות ללקוחות רדומים אחרי זמן. כך נולדה הצעת החוק. אני מציע לקדם חקיקה, או – ואני מצטט מהפרוטוקול – "או שאנו נקדם בשביל המשרד". והוא משיב, מר יצחק אניטה: זה נמצא אצלנו על השולחן. אנחנו נקדם ונביא את זה אליכם.
רבותיי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו מבקשת סך הכול חובת יידוע והפסקת חיוב של מנוי לא פעיל. זה לשון הצעת החוק: "עוסק יערוך בדיקה לאיתור מנויים לא פעילים אחת לחודש; איתר העוסק מנוי לא פעיל, ישלח העוסק הודעה על כך למנוי, ויציע לו לבטל את המנוי". סך הכול – וקבעתי בהצעה במידה ובמשורה סמכות למשרד הכלכלה לקבוע הוראות לעניין מקרים שבהם יפסיק העוסק לגבות את דמי המנוי מהצרכן בשל מנוי לא פעיל. ממש במידה ובמשורה, בזהירות, השארנו את הסמכות בידי משרד הכלכלה מתוך רגישות.
קיימים מקרים רבים, שבהם צרכנים רוכשים מנוי לשירות ומפסיקים להשתמש בו, וממשיכים לשלם בעבורו זמן רב לאחר הפסקת השימוש, או בלי שהם שמים לב או מודעים לכך – מה שנקרא מנויים רדומים. דוגמאות לכך במקרים בולטים כאלה זה המשך תשלום עבור דמי כרטיס בעבור כרטיס אשראי, או תשלום בעבור ספק אינטרנט גם לאחר שהצרכן עבר לספק אחר ולא מפסיק לשלם את דמי המנוי. לכן, מוצע בהצעת החוק הזו לחייב עוסקים ונותני שירותים לפעול – לא להיות פסיביים – לפעול לאיתור מנויים לא פעילים וליידע אותם בעניין.
רבותיי חברי הכנסת, קיבלתי תגובות רבות מחברי הכנסת, גם של הקואליציה, שמצירים על כך שהם צריכים להתנגד לחוק. הם מגיבים שזו הצעת חוק ראויה. לכן לא הבנתי, קודם כול, את התנגדותו של משרד הכלכלה. אני מבין, אם היו באים בהידברות ואומרים: כל חודש זה מוגזם, אולי כל רבעון, אולי כל חצי שנה; לא התנגדות גורפת. רבותיי, תאמינו לי, מי שמכיר אותי, ארבע הצעות חוק הגשתי. כולן נדחו, לא אומצו על ידי הקואליציה. כולן הצעות חוק שהן באמת ראויות, לא פופוליסטיות, לא מתגרות באף אחד, ותמיד, כשהיה צריך, נעניתי גם לדחות כדי לבחון.
אני מדבר, רבותיי – בזמן שאנחנו מדברים על התייקרויות – על צרכנות נבונה, על יוקר המחיה, אין חוק צרכני יותר נכון מזה. בדרך כלל, רבותיי, מי סובל מזה? אוכלוסיות מודרות טכנולוגיה; אוכלוסיות של עולים עם קשיי שפה; אנשים קשי יום שלא מתפנים לטפל בענייניהם האדמיניסטרטיביים. לכן אני קורא לממשלה להתעשת. הצעת חוק הזו, הצרכנית, ודאי שהקואליציה לא תנהל על זה מלחמה ועל זה היא לא תתהדר בניצחונה.
אני שמח שפנה אליי חבר הכנסת בועז טופורובסקי בהידברות עם סגן השר. אני אשמח לשמוע את סגן השר. אם יהיה מקום להידברות ולנסות להגיע למשהו מוסכם, אני ודאי איענה לדחיית ההצבעה למועד אחר.
600 מילים של יעקב מרגי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.