אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שהגשתי נולדה לפי בקשתו של שופט בית המשפט העליון בזמנו אליקים רובינשטיין, התגלגלה עד היום והגשנו אותה פעם נוספת. הצעת החוק היא חברתית ומוצדקת מהמעלה הראשונה, בכל תקופה, ובמיוחד – אדוני, אי-אפשר ככה, כשמדברים, אני לא מצליח להתרכז, באמת. תודה לך.
במיוחד בתקופה הזאת של הקורונה. רק בשנת 2020 פורסם כי יש קפיצה של 40% במספר פשיטות הרגל, אבל לא צריך את הנתון הזה בשביל להבין שכשיש אינפלציה ועליות מחירים בכל תחומי החיים, מול האי-ודאות של האזרחים בתקופה הזאת, הדבר גורם לעוד ועוד אנשים להיכנס לסחרחורת של קשיים כלכליים. הקשיים הללו גורמים לפתיחת תיקים בהוצאה לפועל כנגד החייבים.
בשביל להבין את הצורך בהצעת החוק ואת הרקע לה, אני רוצה להרחיב מה קורה במצב שבו הוצאה לפועל נאלצת לפעול מול אדם החייב כסף לאנשים או לגופים כלשהם ולא משלם את חובותיו. אותו אדם מקבל מכתבי התראה ודרישה לתשלום, ואם האדם לא משלם, מוצא כנגדו צו מעצר, וזו מעין סנקציה שלטונית כנגד החייב. אדם שנעצר מובא בפני שופט, והוא עשוי לקבוע אם האדם ישוחרר ומה גובה הערבות הנדרשת כתנאי לשחרור. לאחר שנקבע סכום הכסף הנדרש לשחרור, וכיוון שאותו אדם הינו חסר אמצעים ואין לו את היכולת לשלם את הנדרש ממנו לשם שחרורו, אזי האדם נאלץ לפנות למכריו בבקשה שיפקידו את הכסף במזכירות בית המשפט לשם שחרורו מהמעצר.
כיום, לאחר שמופקד הכסף הנדרש לשחרור, הנושים מגישים בקשה לעיקול כספים אלו, מממשים את הכסף שהופקד ומקטינים את החוב. זה אומנם נשמע טוב, וכך זה עובד, אבל למעשה נוצרה בעיה חדשה; אותו אדם ששהה במעצר גייס את הכסף לשחרורו מקרובי משפחתו ומכריו – והכסף מעוקל. זה גורם למצב שבו אותם קרובים ומכרים לא רוצים להפקיד את הכסף, כי הם יודעים שמדובר בכסף שלא יחזור אליהם, ואז האדם נשאר במעצר. ובכך יצא שכרנו בהפסדנו. באנו לתקן את המצב ויצאנו מקלקלים. אם אנו באמת רוצים לסייע לאותו אדם החייב לאחרים להשתחרר מהמעצר בשביל לעבוד ולהשיג כסף לתשלום חובותיו, עלינו לתקן את הלקונה הזאת, שנוצרה שלא בכוונת מכוון. נכון שלאותו אדם לא מגיע פרס, אבל אני שואל את עצמי: האם החוק במתכונת הנוכחית משרת את מטרתו באופן הנכון ביותר? לכן, לא מדובר בפרס לחייב, אלא בייעול כלי אכיפה מוצדק וראוי. אני מבקש מהשר לפחות להורות על התיקון המוצע כהוראת שעה לתקופה זו של הקורונה והשלכותיה, ואם נצליח בסופו של דבר – ולפי שיחה שלי עם השר, השר הבטיח לשקול פעם נוספת את החוק ואולי להביא אותו שוב לפני ועדת שרים כדי שלא תתנגד – נוכל להעביר את החוק.
רבותיי, ביום שני השבוע, בנאום לרגל ט"ו בשבט, ראש הממשלה נפתלי בנט סיפר על ההיסטוריה היהודית והפליג באופי הוויכוח שבין יהודים. הוא אמר שהוויכוח מפרה אותנו, את העם היהודי. ראש הממשלה אמר עוד בדבריו כי מחלוקת של שם שמיים סופה להתקיים, וזה המסר שראש הממשלה ביקש להעביר בנאומו. אני חייב לומר שדבריו נשמעו ממוקדים ובהירים ושהנאום היה טוב. מה שמגיע לו מגיע, אני מפרגן. אבל למרות הנאום היפה, הוא לא היה מדויק. אני רוצה להזכיר לכולנו את האמת, ואני רוצה לומר לו ולומר לכם: לא תמיד הוויכוחים על הדרך שבה אנו נדרשים לפעול משרתים את המטרה. לעיתים אופן גדיעת הוויכוח עלול להיות הרסני לדורות, לעם. אני מזכיר לכם את חורבן הבית שהתרחש לאחר ויכוח עז בין יהודי ירושלים העתיקה ואת הסיקריקים ומעשיהם בשרפת מחסני העיר – דבר שגרם לחורבן הבית ולגלות שנמשכת עד היום. אני רוצה להזכיר לכם את הסוף המר של אלטלנה, שהיה סוף מר לוויכוח עז, וכולנו מכירים עוד אין-ספור מקרים שבהם הוויכוח לא היה ליועץ מפרה אלא היה לרועץ, אבן נגף שבין הניצים, כזה שגורם להעמקת השסעים, ולא לפתרונם.
אדוני ראש הממשלה, דבריך יפים, אבל הם לא נכונים במקרה שלנו. בבגידה שלך במצביעים שלך ובחבירה שלך אל גוש השמאל ורע"מ אתה לא מאחה את השסעים שיש בעם; אתה לא משרת את המצביעים שלך, אלא פועל בניגוד לדעתם יום-יום, שעה-שעה; כי החבירה שלך אל השמאל לא מפרה אותנו, אלא הורסת אותנו. לכן, אדוני, אני חושב שהגיע הזמן שתעשה חשבון נפש ותגרום לכך שתפעל בפעולות או במעשים כדי לאחד את העם ולא כדי להפריד את העם. ואם תמשיך בדרך הזאת, אנחנו מתפללים ומקווים שמהר מאוד הממשלה הזאת תחלוף מן הארץ. תודה רבה.
662 מילים של יואב בן צור. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.