תודה, אדוני היושב-ראש.
השר התחיל את הדיון לפני הזמן.
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני שמח להציג היום חוק שהוא חוק פשוט, שאמור לקדם שוויון. אנחנו מדברים על חוק שאמור לקדם ייצוג הולם לחברה הערבית באגודות הספורט והתארגנויות הספורט השונות במדינה. זה בסך הכול החוק. אין לו עלויות תקציביות רציניות, הוא לא אמור לשנות את כל העולם. אנחנו שמענו המון על שוויון בכנסת לאחרונה, וחלק בלתי נפרד מהדיון על שוויון, כשאנחנו מדברים על שוויון, כבוד היושב-ראש, זה שוויון הזדמנויות.
אז החוק דומה לסעיף 9א בחוק – ייצוג הולם לנשים, באחוז מסוים, בהתארגנויות השונות של הספורט במדינה. אני מציע שיהיה ייצוג הולם לחברה הערבית אותו דבר. זה חוק מאוד דומה. הכנסת העבירה לפני כמה שנים, חוק ייצוג הולם לנשים במקומות האלה. אנחנו מדברים על ייצוג של החברה הערבית, שאחוזם יהיה אפילו קטן מאחוז הייצוג ההולם של נשים.
אני רוצה לשתף אתכם בכמה דברים שעשינו בדרך לדיון וההצגה הזאת של החוק, אבל אני פשוט שואל את עצמי, למה שאלה של שוויון בספורט אמורה לקבל התנגדות? למה אמורה להיות התנגדות לדבר שהוא כל כך פשוט וכל כך טריוויאלי? אם אנחנו מעוניינים באמת לקדם שוויון בחברה שיש בה חוסר שוויון, אדוני היושב-ראש, בכל תחומי החיים, נצטרך בכל מקרה לעשות את זה בשלבים, צעד אחרי צעד, זכות אחרי זכות. אנחנו מדברים פה על משהו שהוא מאוד פשוט, וחלק גדול ממרכיבי הממשלה דיברו על שוויון, לפחות אזרחי. אנחנו עוד נאבקים על שוויון לאומי ואזרחי, אבל לפחות בשאלות אזרחיות שמענו המון אמירות טובות ממרכיבי הקואליציה. אז אני חשבתי שחוק כמו ייצוג הולם בהתאגדויות של הספורט זה משהו שהוא אזרחי ופשוט, שאין לו עלויות תקציביות, יהיה קל להעביר אותו. אבל לצערי קיבלנו תשובה שהיא לא כל כך קשורה להצעת החוק. אני עצוב מאוד שמשרד התרבות והספורט השיב לנו את התשובה הזאת, שאין בה כל כך הרבה – לא תרבות ולא דברים טובים אחרים. חלק מהמרכיבים, אדוני – אנחנו באים להיאבק בגזענות ובאפליה; חלק מהמרכיבים של גזענות ואפליה זה הזלזול באינטליגנציה של הצד השני, וככה הייתה התשובה, לצערי, של המשרד – לא מכבדת, מיותרת. אפילו אם הם היו אומרים רק "לא", זה היה יותר טוב. אין להם נימוק, אין להם למה לצאת נגד ההצעה הזאת. אין בה שום דבר שהוא מסובך או מורכב, וקל מאוד להעביר את החוק הזה, ברגע שיש רצון טוב.
אדוני, יש לנו פה בעיה שהיא הרבה יותר מורכבת ממה שאני חשבתי. כשהלכנו לבדוק את הסוגיה של שוויון בספורט הגענו למצב שהדבר הרבה יותר מורכב; אפילו נתונים רציניים, אדוני, מעודכנים, לא הצלחתי להשיג. אין לנו נתונים. הלכנו לממ"מ – לא היה מחקר כזה בכנסת. עשינו מחקר רציני, אני והיועצים, בגוגל, אין לנו נתונים מספיקים בעניין הזה. פניתי לכמה אנשים, חברים באקדמיה – אין מספיק מומחים ערבים בענפי הספורט השונים שיבואו לדבר ברמה של מדיניות. אין מגרשים, אין תשתיות. כבוד השר לפני כמה רגעים דיבר על המצב שהוא תיאר באחד הכפרים, ככה זה נראה ברמה הארצית. אין תשתיות, אין מגרשים, אין מומחים. המצב מאוד קשה. אז החוק בא לתקן כדי שהאנשים, לפחות 20% מהאוכלוסייה, מהאזרחים במדינה, יפסיקו להיות שקופים. ברגע שיהיה לנו ייצוג בהתאגדויות האלה, מישהו ישאל מה עם ענף השחייה בחברה הערבית, מה עם התעמלות קרקע בחברה הערבית, מה יהיה עם כדוריד, עם כדורסל. יש לנו מעט מאוד בכדורגל, מעט מאוד. ברוב הענפים אנחנו כמעט ולא קיימים, אדוני. אז מישהו צריך לשאול, כדי שזה יתקדם, צריך שיהיה לנו ייצוג. למה צריך שיהיה לנו ייצוג? כי מי שהיה לפני כן לא דאג, לא שאל. אם הוא היה עושה את העבודה שלו, אני לא הייתי צריך את החוק. אם הדברים היו עובדים בלי ייצוג הולם, לא הייתי בא לדבר על ייצוג הולם.
יש לנו מחסור בכל מה שנוגע לספורט, אדוני היושב-ראש, ולדבר הזה הבאנו פתרון שהוא חלקי – ייצוג הולם. כמו שהיה ייצוג הולם לנשים ב-30%, ייצוג הולם לחברה הערבית ב-20%. אני רוצה באמת להאמין שמרכיבי הממשלה, שמדברים בעד העיקרון לשוויון אזרחי ושוויון הזדמנויות, לא יתנגדו להצעה כל כך פשוטה וטריוויאלית, שבאה בסך הכול לקדם שוויון בספורט בתוך המדינה. לא חשבתי שתהיה פה התנגדות.
פנו אליי גם כמה חברים עכשיו מהקואליציה, גם חבר הכנסת סימון דוידסון, שמאוד מתעניין בספורט וקידום ספורט, וגם חברת הכנסת עידית סילמן וגם מיכל ממרצ, מיכל רוזין, להציג את זה ולהביא את זה להצבעה ולדיון במועד אחר, כאשר יש הסכמה עקרונית שהממשלה כן מעוניינת לקדם שוויון בספורט או ייצוג הולם. שוויון בספורט זה גדול, ייצוג הולם לחברה הערבית בהתאגדויות השונות של הספורט שקיימות במדינה. אני מקבל את ההצעה. מבחינתי, מה שחשוב זה לקדם את ההצעה ולקדם שוויון בספורט. זאת המטרה. לא באתי להתנגח פוליטית בנושא הזה. בנושא הזה אני באמת חושב שטוב שיש הסכמה, טוב שיש הבנה, טוב שההתנגדות יורדת. אני חושב שהרעיון של סימון דוידסון להביא את זה אליו בשבוע הבא לדיון בוועדת המשנה לקידום הספורט זה רעיון שהוא טוב ומקובל עליי, אדוני היושב-ראש. אני מעוניין לקדם את הדבר הזה.
אני רוצה להגיד בסוף הדברים שלי, אדוני, שיש פה הרבה מעבר לספורט. ספורט זה לא רק שבן אדם מתעניין בענף ספורטיבי מסוים או בתחום מסוים של הספורט; ספורט זה בריאות, זו בריאות אישית, זו בריאות חברתית, זו בריאות גופנית וזו בריאות נפשית. קידום ספורט זה הרבה פחות אלימות; קידום ספורט כחלק מקידום שוויון באופן כללי זה עוד צעד קדימה לכיוון שוויון; קידום ספורט זה הרבה יותר זמן פנאי איכותי; קידום ספורט זה הרבה מעבר רק לעניין האישי, כי אנחנו נקבל חברה הרבה יותר בריאה, גם נפשית וגם גופנית.
לדעתי זה רווח של כולנו. אני לא חושב שקידום הספורט או קידום שוויון וייצוג הולם בספורט טוב רק לחברה הערבית, אדוני היושב-ראש. אני חושב שכאשר אנחנו מקדמים שוויון, כל החברה יוצאת נשכרת. בחברה מתוקנת השוויון למיעוט הלאומי או בכלל לכל המיעוטים לא אמור להיות רק הנושא של המיעוט, זה רווח של כולם. כשמקדמים שוויון בונים חברה יותר דמוקרטית, יותר נאורה, יותר בריאה. דרך הספורט אפשר לעשות המון דברים אחרים כדי לקדם את החברה שאנחנו רוצים לראות בעתיד, שזו חברה המושתתת על צדק ועל שוויון ועל זכויות אדם לכל האזרחים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
948 מילים של סמי אבו שחאדה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.