אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מגיע לסיום קריאת המאמר של הרב נאומבורג, ראש הישיבה התיכונית ביישוב נווה וחברו של מתן כהנא.
אנשי ימינה, גם על צורות ההתבטאות שלכם ושל שאר חברי הממשלה יש הרבה מה לדבר, כי כידוע, מילים יכולות להרוג, כפי שלימדונו בבית מדרשו של השמאל הישראלי, מיאיר לפיד, שאמר, אני מצטט: במשכן הזה יושבים היורשים האידיאולוגיים של יגאל עמיר, דרך עמר בר לב שאמר, אני מצטט: דנתי עם שר החוץ האמריקאי על אלימות המתנחלים, ועד לכוכב יאיר גולן, מזהה התהליכים, שאמר שמתיישבי חומש הם תתי-אדם. כל אלו חברי ממשלה בממשלת עשר מעלות ימינה. מכרתם ואתם ממשיכים למכור את הציונות לעבאס ולראשי מדינת כל אזרחיה, ויצרתם במו ידיכם ציונות של הייטק במקום ציונות של חקלאות, ציונות של שנאת המתיישבים המוסרים את נפשם, ומענקים לתנועה האסלאמית ולאויבי ישראל. זו הציונות של חבר כנסת עבאס.
הדתיות בממשלה היא של השר ליברמן, זו שפרוסה מהרצון לקחת חרדים על מריצה למזבלה ועד פירוק הרבנות הראשית ושינויים אנטי-דתיים בניגוד לדעתם של רוב רבני ישראל – בכשרות, בגיור, בסמכות הרבנים הראשיים וביחס ובכבוד אליהם ואל דמותם. התחושה שהדת במדינת ישראל מעולם לא עמדה בפני מתקפה פראית, דורסנית, מהירה וחסרת גבולות כפי שקורה היום מביאה למסקנה כי במסגרת משחקי הלשון וההגדרות של הפוסט-מודרנה של פוקו, גם המושג "ציוני דתי" הפך לחמקמק, אישי, רגשי, חלול וחסר תוכן.
אדם קטן המניח יד על ההגה לא מסוגל להגיע לגז ולברקס, עד כדי כך שאפילו לברקסים האישיים שלו הוא לא מצליח להגיע. ראש הממשלה נפתלי בנט, כפי שכתבתי, בשחצנותו יצר ציונות דתית חדשה – ציונות של עבאס ודתיות של ליברמן – ואין שום פלא שדווקא בפעם הראשונה שבה יש לנו אדם עם כיפה סרוגה על ראשו שמוביל את מדינת ישראל, אנחנו נמצאים באיבוד שליטה מוחלט, חוסר אמון, חוסר מנהיגות וכאוס.
הממשלה הרעה הזאת חייבת ללכת. אנחנו חייבים לצאת לרחובות, לצמתים, לחזור ולאגד את אנשי המסורת והפריפריה עם הדתיים והחרדים ולהחזיר את המדינה הזאת למסלול יהודי שפוי, מסורתי וערכי.
עד כאן מאמרו החשוב של הרב אסף נאומבורג, ראש הישיבה התיכונית ביישוב נווה וחברו של השר מתן כהנא. ואני מוסיף: מתן כהנא, ניר אורבך, עידית סילמן, הקשיבו לדברי האמת הללו, התעוררו וסייעו לנו להפיל את הממשלה הרעה הזאת ולהשיב את מדינת ישראל לעם ישראל במהרה בימינו. אמן.
355 מילים של אבי מעוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.